ספק אם תמצאו אוהד כדורסל מקומי, שצפה במשחקי נבחרת ישראל בשלושת העשורים האחרונים, ולא מכיר את שלמה (מומו) לוצקי (79).
האיש שישב על הספסל לצד לא מעט מאמנים לאומיים שימש במשך 22 שנה כמנהל הנבחרת. מה שאוהד הכדורסל הממוצע אולי פחות יודע הוא שלוצקי, פתח תקואי כל חייו, הוא גם מלך הסלים בכל הזמנים של מכבי המקומית.
ביום חמישי שעבר, במהלך טורניר סטריטבול שקיימה העירייה בפארק הגדול על שם יצחק אוחיון ז"ל, נערך טקס לכבודו על פועלו לקידום הספורט והכדורסל הישראלי בכלל, וזה המקומי בפתח־תקוה בפרט. בריאיון מיוחד הוא מספר על תחילת דרכו כספורטאי, ניהול הנבחרת, המאמן שהכי נהנה לעבוד איתו ואיך הציל את עידו קוז'יקרו מהשעיה.
הסקורר המקומי
לוצקי גדל בפתח־תקוה והתגורר ברחוב שטמפפר סמוך למגרש מכבי המיתולוגי. "היה בית אחד שהפריד ביני למגרש", הוא מספר. "חיינו בו מהבוקר עד הלילה ושם קיימנו את כל פעילויות הספורט. שיחקתי כדורגל, כדורסל וטניס שולחן.
קראו עוד>>>
"בגלל שגם הבריכה הייתה קרובה, שיחקתי אפילו כדורמים. בשלב כלשהו בא אליי אליעזר שפיגל ז"ל (אביו של גיורא שפיגל - מ"ד) ואמר: 'מומו, אתה צריך להחליט בין כדורגל לכדורסל'. בחרתי באפשרות השנייה".
לוצקי שיחק במכבי פתח־תקוה מתחילת שנות ה־60 עד שפרש ב־1974, שנים בהן התנדנדה הקבוצה בין הליגה הראשונה לשנייה.
בתווך אף שיחק 11 משחקים במדי נבחרת ישראל. למרות שחלפו כמעט 50 שנה מאז שירד מהפרקט כשחקן, לוצקי מחזיק עד היום בתואר מלך הסלים של המועדון בליגה הראשונה עם 1,350 נקודות ב־65 משחקים (ממוצע של 20.8 נקודות למשחק).
"לא היו לנו שחקני עילית או שחקנים מוכרים יתר על המידה, אבל היו חבר'ה טובים והייתה אווירה טובה ומשפחתית", מעיד לוצקי. "הייתה לנו קבוצה מגובשת וכשסיימנו אימון נסענו כולם יחד לאכול ביפו".
בהמשך הקריירה אימנת גם את מכבי וגם את הפועל פתח־תקוה. היום מעבר כזה בין הקבוצות פחות יתקבל בברכה בקרב האוהדים. איך הגיבו לכך בזמנו?
"אני פתח־תקואי שמכיר את כולם. הפועל אמרו שחסר להם מאמן, אז אמרתי שאבוא עם כל הלב. הלך לי לא רע איתם כשהעלתי אותם לליגה הראשונה".
פתח־תקוה הפכה זה מכבר לעיר הרביעית בגודלה בישראל, אבל שנים רבות שאין לה ייצוג בליגה הבכירה, כשגם מהליגה הלאומית היא נעדרת זמן רב.
"במקביל, יש בעיר המון חובבי כדורסל ולא מעט ילדים ונערים במחלקות הנוער. "אין מי שיקח עליו את האחריות, יהפוך לבעל בית ויביא כסף ושחקנים", מסביר לוצקי. "היום הכל מתאפשר באמצעות כסף, וכדי להיות בליגת העל צריך הרבה ממנו".
עד כמה חורה לך שאין לעיר קבוצה בליגה הבכירה?
"כואב לי הלב על זה".
כולם היו בניו
ב־1995 מונה לוצקי למנהל הנבחרת הלאומית, תפקיד שאותו מילא עד 2017, אז הוחלף על ידי מוטי דניאל. "מנהל נבחרת זה להיות אבא ואמא של הכדורסלנים", אומר לוצקי. "זה לדאוג לשחקנים מ-א' עד ת', החל ממכנסי התעמלות ועד ארוחות, דרכונים וכל דבר שהם צריכים".
היה לך קשה המעבר ממשחק ואימון לצד הלוגיסטי?
"לא, להיפך, אהבתי את זה. אם היו חבר'ה שומרי מסורת, הייתי דואג להם לבית כנסת. אם היו כאלו שלא אוכלים בשר, לקחתי אותם למסעדות מיוחדות. עזרתי לכל השחקנים לפתור כל בעיה שעלתה".
מי המאמן הכי גדול שעבדת לצידו?
"כל מי שעבדתי איתו היה טוב מאוד, ואפילו מעולה. אם אני צריך לבחור אחד, אז זה צביקה שרף שהוא חבר נעורים".
שחקן שהתחברת אליו במיוחד?
"אהבתי את כולם כאילו היו הבנים שלי".
זיכרון כלשהו מאחת ההתכנסויות של הנבחרת?
"היינו במשחק באירופה, ובאחד הימים מולי קצורין הקצה חצי שעה לשחקנים לקנות דברים ולעלות לאוטובוס. מה שקרה זה שעידו קוז'יקרו ושחקן נוסף שאינני זוכר את שמו איחרו. בתגובה קצורין אמר להם: 'אתם גמרתם'.
"קמתי ממקומי באוטובוס ואמרתי לו לפני כולם: 'מולי, זה לא בסדר שאתה אומר להם את זה'. הוא שאל אותי למה, אז הסברתי: 'אמרת להם להגיע ב־12 לאוטובוס, אבל לא אמרת אם זה בצהריים או 12 בלילה'. כולם נפלו מצחוק, וגם מולי שאמר לי: 'מומו, לך לעזאזל... איתך אי־אפשר לעשות כלום'... מיד לאחר מכן הוא החזיר את השחקנים. שמרתי עליהם כמו ילדים קטנים שלי".
הטיפ לצביקה
לוצקי, כפי שאתם קוראים, צבר אינספור חוויות. אז מה היה הרגע הגדול שלו? "במסגרת אליפות אירופה בספטמבר 2005 שיחקנו נגד ספרד שהייתה הנבחרת הכי טובה", הוא נזכר. "הובלנו במשחק, וצביקה שרף שהיה אז המאמן התייעץ איתי ושאל מה לעשות ואם להחליף משהו.
"אמרתי לו: 'צביקה, אתה לא עושה כלום, עד שמנצחים את ספרד פעם במאה שנה, ממשיכים לשחק באותה תכנית'. ובאמת לקחנו את המשחק. הייתה שמחה כזאת שלא הייתה שנים באליפות אירופה".
ומה היה הרגע הכי מרגש שלך בקריירה כאיש מקצוע?
"כשעליתי ליגה עם מכבי פתח־תקוה".
איפה היה הסיפוק הכי גדול שלך: כשחקן, כמאמן או כמנהל נבחרת?
"נהנתי משלושת הדברים. לנהל נבחרת היה כיף, במיוחד כשכל השחקנים באים ומדברים איתך. כששיחקתי, הכדור תמיד היה מגיע אליי. אם לא, אוי ואבוי היה להם (צוחק). אבל אם בכל זאת צריך לבחור, אז אני שחקן בנשמה".
מה אתה חושב על הדור הנוכחי בנבחרת לעומת הקודמים?
"לפי מה שראיתי במשחקים האחרונים, יש לנו דור מעולה של שחקנים שמשחקים יפה ונלחמים. לפני המשחק האחרון נגד אסטוניה זה היה נראה שאבדו הסיכויים לעלות למונדובאסקט, אבל אחרי הניצחון נראה שיש סיכוי.
"אני מאמין מאוד במאמן גיא גודס שגם גדל אצלי. צריך לזכור שגם דני אבדיה יצטרף למשחקים הבאים שזה חשוב מאוד".
למרות גילו המתקדם, לא נראה שלוצקי מתכוון להניח את הכדור הכתום בצד. "לפני מספר שבועות נפרדתי מאימון קבוצת הכדורסל של חברת נתיבי ישראל בליגה למקומות עבודה, אחרי 12 שנה. עכשיו אני חוזר לאמן קצת ילדים. זה יותר קל לי מאשר בוגרים".
מה נאחל לך לסיום?
"אני אוטוטו בן 80, אז שנהיה בריאים ושנמשיך ליהנות".
לעדכונים: חדשות ראש העין
