"זו זכות גדולה עבורי להיות אחראית לכך שעוד אנשים, שלא דוברים את שפתנו, יוכלו ליהנות מהשירה הנהדרת הזאת", כך מספרת השחקנית והזמרת סיוון קרצ'נר, שתשיק ביום שבת אלבום חדש ומיוחד בשם "פגישה לאין קץ" / Rendez-vous à" jamais", עם עשרה משיריו של נתן אלתרמן המתורגמים לצרפתית.
מדוע דווקא אלתרמן?
"אני מספיק זקנה כדי להכירו מילדות", היא צוחקת. "אני אדם נוסטלגי. יש באלתרמן שילוב של הומור ואינטליגנציה שאני מאוד אוהבת, שירים עממיים ומצחיקים, שעמוסים בהברקות לשוניות יפהפיות ונוגעות ללב. הוא לא עטף את עצמו בבועה האשכנזית. הוא היה משורר של העם, שכתב לכולם. אני אוהבת שילוב של משהו, שהוא לא רק נמוך או רק גבוה. זה נכון לגבי הכל - גם לגבי הטעם שלי באוכל וגברים".
"תבלון 'שנסוני'"
אם צפיתם בשבוע שעבר בפרק של סדרת הטלוויזיה הפופולרית "מטומטמת" (משודרת ב"הוט"), ייתכן והבחנתם כי ברקע מתנגן לו שיר צרפתי עם לחן ישראלי מוכר. מדובר ב"שיר משמר" הנהדר, שהלחין סשה ארגוב למילותיו של אלתרמן. על הביצוע חתומה קרצ'נר, והשיר "נחטף" על ידי בת חן סבג (יוצרת הסדרה), חברתה הטובה עוד מימי לימודי המשחק.
קרצ'נר, בת לאב צרפתי ואם ישראלית, יצאה לדרך לפני כשלוש שנים, ולאחר גיוס המונים מוצלח החלה לעבוד על האלבום יחד עם המוסיקאי רן בגנו. "הפרויקט נולד מתוך רצון לעשות עיבודים מודרניים לשירים ישראלים ישנים", היא משחזרת. "במהלך הדרך הרגשתי שיהיה מעייף לשמוע שוב אותם שירים מוכרים. כיוון שאני דוברת צרפתית מבית, עלה הרעיון לתת לשירים תבלון 'שנסוני'. השתדלנו לשלב בין קלאסיקות ידועות לכאלה שפחות מוכרות".
בדרך כלל החיבור החיבור בין צרפתית לעברית הוא הפוך, כשדווקא שירים כמו אלה של ז'אק ברל וז'ורז ברסנס עברו גיור. "יש דור שלם ששומר חסד לשירה הצרפתית", היא אומרת. "פה ושם תורגמו שירים לצרפתית, כמו 'נערה במשקפים', אבל לא נתקלתי בפרויקט שלם. יש בזה משהו מרגש כי גם אם אתה לא מבין את השפה, פתאום קופצת לך איזו מילה בצרפתית שאתה מצליח לשייך לעברית".
את מלאכת התרגום הפקידה קרצ'נר בידי אנשי מקצוע. "מתרגם הוא איש מאוד יצירתי, עם אינספור פרמטרים להתחשב בהם", היא מסבירה. "צרפתית זו שפה עשירה, עם יותר כלים לשוניים, שמאפשרים להשאיר את התרגום יפהפה. יש סיבה שאני עובדת על הפרויקט הזה ארבע שנים והוא הניב רק עשרה שירים. כל שיר זו עבודה, שעברה כמה חוות דעת. היו מקומות שנאלצנו לוותר על משחק המילים ולהישאר עם הרעיון. למשל, השיר 'איתך בלעדייך' מסתיים במשחק מילים יפהפה, שאי אפשר לתרגם לצרפתית".
במופע הההשקה יתארחו שניים - אביה של סיוון, דוד, זמר בעצמו, שישיר אתה בצרפתית את "צלחת ולימון", והזמר נתן סלור, נכדו של אלתרמן, שישיר איתה בעברית את "זמר מפוחית". "נתן מאוד אוהב את הפרויקט", אומרת קרצ'נר. "הוא סיפר כי הוא משוכנע שגם סבו היה מאוד אוהב את זה, בעיקר לאור העובדה שהוא למד בפריז. אני מקווה שהוא גם היה אוהב את הביצועים".
"לשמור על הגבולות"
אלתרמן, מגדולי המשוררים של השירה העברית המודרנית, נפטר ב־1970 כתוצאה מדום לב במהלך ניתוח במעיים. כמעט 50 שנה אחרי מותו, הוא ממשיך להוות השראה עבור יוצרים מקומיים. בשנים האחרונות יצאו כמה פרויקטים, שהציעו ביצועים חדשים לשיריו, כמו של רוני ידידיה, ושירה פרבר ומאיה בלזיצמן.
"הוא פשוט מגניב", מסבירה קרצ'נר בחיוך. "חידודי הלשון שלו משאירים אותו מודרני. לתחושתי, הוא לא היה עסוק כל הזמן בחיטוט בעצמו. כשאתה קורא יונה וולך או רחל, אתה מרגיש שחפרת בנשמה של האדם. לאלתרמן יש שירים מאוד אישיים, שמוגשים לך על מגש של כסף. וזה לא בא על חשבון המורכבות".
השיחה עם קרצ'נר התקיימה ביום בו סערו הרשתות לרגל צאת הסינגל החדש של סטטיק ובן-אל. בעידן הנוכחי, "להפיל" על אנשים שוב את אלתרמן לא נשמע כמו עניין קל במיוחד. "אני מקווה שצעירים שישמעו אותי, יעריכו את הקצב והעיבוד ויחשבו לעצמם 'מעניין איך זה נשמע בעברית', ויחפשו את הגרסה המקורית", מייחלת קרצ'נר, שעוצרת לרגע, צוחקת ומוסיפה: "מותר לחלום, לא?".
אחד משיריו הידועים של אלתרמן, שהביצוע שלו קיים באלבום של קרצ'נר, הוא "זמר שלוש התשובות", מעין כתב כניעה נשי אל מול הגבר ("כל אשר תבקש ותשאל, אעשה ואוסיף לשמוח"), שייתכן והיה מעורר כיום מחלוקת, במיוחד על רקע פרויקט#MeToo , של נשים החושפות פגיעות מיניות שחוו.
"לבת חן ולי יש ויכוח עתיק יומין בעניין השיר הזה", מגלה קרצ'נר. "היא רואה בו שיר אלים, אבל אני חושבת שכשאישה אומרת שהיא תהיה מוכנה לשאת הכל, רק שלא יבקש ממנה לשכוח - זה ממקום ריאלי, כי במערכות יחסים צריך לעשות הרבה ויתורים. מהצד הגברי, השיר משדר הרבה חוסר ביטחון. הוא רק צריך שהיא תגיד לו 'מותק, הכל בסדר, אני פה ולא הולכת. אל תפחד'.
"התפקיד שלנו כנשים הוא לשמור על הגבולות, וזה לא קל. הנורמות הישנות כבר לא לגיטימיות. אני לא מאשימה את הנשים שלא עשו זאת קודם. מהפכה צריכה להגיע בזמנה, והגיעה העת. אלתרמן שייך לדור ההוא".
אם אלתרמן היה פועל היום, אולי אחדים משיריו היו מתקבלים בבוז.
"לא הוגן לשפוט שירה. בסופו של דבר, הרבה מהשירים מבטאים רגשות מאוד אנושיים כמו קנאה, גם אם הם לא פוליטקלי קורקט. אני לא מספיק יודעת איך הוא התנהג לנשותיו, זו גם רכילות זולה להתעסק בזה. יצירה צריכה לקבל חופש מוחלט".
סערת רייצ'ל
לא לחינם בחרה קרצ'נר (34) בביטוי "חופש מוחלט", כשהיא מדברת על יצירה אמנותית, ואין זו הפעם הראשונה בה היא נדרשת לסוגיה. היא נולדה בפתח־תקוה, למדה בתיכון "בן גוריון" ובמקביל במכינה של ניסן נתיב. בניגוד למצופה, היא חלק מקבוצה לא קטנה של שחקנים שיצאה מאם המושבות. "דווקא בגלל שהעיר אפורה כל כך, מושך אותנו לראות עולם", היא מסבירה.
אחרי הצבא היא למדה בבית הספר למשחק "בית צבי", ומאז ומתמיד חיפשה לעצמה פרויקטים מאתגרים. לפני כשבע שנים הקים גרי בילו ז"ל, מנהל בית צבי, את תיאטרון "תהל" במרכז הגאה בתל אביב, שקרצ'נר היתה מגרעין מייסדיו. עד היום היא מכהנת בוועד המנהל של המוסד התרבותי, המעלה תכנים הנוגעים לקהילה הגאה.
בשנת 2013 העלתה קרצ'נר את "קוראים לי רייצ'ל קורי", עיבוד בימתי ליומניה של פעילת השמאל האמריקאית, שנהרגה בגיל 23 מפגיעת דחפור צה"לי, בעת ניסיונה למנוע הריסת מבנים על ציר פילדלפי בעזה. "היא כאבה מאוד את הרס הבתים, שישבו על הציר הזה לצרכים צבאיים", היא אומרת. "אנשים מצאו עצמם בלי בית. צריך לדעת לזהות סבל של אחרים, בלי קשר לפוליטיקה. בכל מבצע בעזה נהרגים הרבה מאוד ילדים ותינוקות, וזה עצוב. צריך להיות אמפתיים וזה מה שניסיתי לעורר. כשמתעוררת אמפתיה, קורים דברים נהדרים".
שנתיים אחרי שקורי נהרגה הרסו גם בתים של יהודים בהתנתקות. זה לא עורר אמפתיה?
"הרסו את בתיהם כי הם התיישבו בשטח לא שלהם, לא מסיבות צבאיות. בנוסף, הם קיבלו פיצויים. העזתים שאיבדו את בתיהם לא קיבלו אפילו גרעינים".
ההצגה עלתה עשרות פעמים ונצפתה על ידי אלפי צופים, ועוררה, כצפוי, גלי מחאה וביקורת. "היינו מהחלוצים בגל הצנזורה והאיום על חופש הביטוי, שאנחנו כרגע בשיאו", היא מספרת. "עשינו דרך ארוכה לאחור. היום להצגה לא היה סיכוי לעלות. היו סוגרים את התיאטרון ועורפים את ראשי. אני רוצה להאמין שהייתי עולה עם ההצגה בכל מקרה, אבל עם לא מעט פחד. יש לנו מחשבות לעשות הצגת פרידה ואני לא מתכוונת לעשות אותה במחתרת".
הצגה שעולה בתיאטרון ישראלי, שממומן לפחות בחלקו על ידי המדינה, יכולה לצאת נגד המדינה?
"ההצגה לא יצאה נגד המדינה. היא דיברה על המצב במקום בו אנחנו חיים. אנחנו משלמים מכיסנו ותומכים כלכלית גם בתיאטרון וגם בכיבוש. מותר להטיל ספק בשניהם. ההצגה לא קוראה לנהוג באלימות. מותר לדון בכיבוש ובמדיניות של ישראל מבלי שזה ייחשב כבגידה. אפשר לא להסכים, אבל עצם הדיון חשוב מאין כמוהו. יש הסתרה מוחלטת של כל מה שקשור למדיניות הישראלית ולצה"ל. ההצגה לא סולדת מישראל ומרחמת על הפלסטינים, אלא כואבת את הסבל שהילדים עוברים בגלל המנהיגים. זו אמירה הומניסטית, שכל אדם יכול להזדהות איתה".
