גיל פישהוף (45) מפתח־תקוה הוא אדם שאיכפת לו מאחרים. מסלול חייו הוביל אותו להיות אקטיביסט בקהילה הגאה כ־20 שנה כמעט במקרה. "הייתי אז אחרי התואר הראשון וחיפשתי מקום להתנדב, לאו דווקא בקהילה", הוא מסביר.
"לא היתה לי אז איזו אמירה כלשהי, אלא פשוט חיפשתי מקום שארגיש שאני תורם משמעותית".
רצה הגורל והוא נתקל בפרסום להתנדבות בקו הקשב של הקהילה שנקרא "יש עם מי לדבר", והשאר היסטוריה. מאז הוא הספיק לנהל את המרכז הארצי שמקבל ומתעד דיווחים על אירועי שנאה, אלימות ואפליה על רקע להט"בופובי, לסייע לעמותת "הבית השונה" שעוזרת ללה"טבים ערבים ישראלים ופלסטינאים ולאחרונה אף לשמש כמעין יועץ לתסריט בהצגה בשם "שריף", שתעלה בתחילת אוגוסט בפתח־תקוה.
"להקשיב ולהכיל"
במקצועו פישהוף הוא היסטוריון של אמנות וחבר סגל בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת חיפה. הוא גבר הומו, רווק ואב לתינוקת בת שנה, אליה, בהורות משותפת. אז עד כמה השתנתה המדינה בכל הקשור ליחסה לקהילה הלהט"בית?
קראו עוד>>
פישהוף מסביר כי "יש שיפור והתקדמות מבחינת מענים פורמליים ושירותים שקיימים, כולל בדברים שבזמני לא היו קיימים בכלל. ועדיין, יש אפליה בשורה ארוכה של חוקים, ולצערי יש גם אירועי להט"בופוביה".
איפה נחשפת למקרים מהסוג הזה?
"ניהלתי במשך חמש שנים את מרכז הדיווח שנקרא על שמו של ניר כץ ז"ל, שנרצח בפיגוע בברנוער. טיפלנו במאות רבות של אירועים מדי שנה. בשנה האחרונה שלי שם טיפלנו בכמעט 2,000 מקרים. אז אי־אפשר לומר שהגענו למנוחה ולנחלה, למרות השיפור".
איך התחלת עם הפעילות שלך?
"בכנות, אני לא זוכר. זה היה מזמן. כשראיתי את הפרסום של 'יש עם מי לדבר'. עשיתי קורס והפכתי להיות רכז קו הקשב הארצי עד היום. הדבר שאני הכי גאה בו במשך השנים אלה המתנדבים שלנו. לאורך השנים הכשרתי יותר מ־200 אנשים שמשמשים כתורנים במוקד הטלפוני".
מה זה בכלל קו קשב?
"להקשיב ולהכיל. המטרה היא לא למצוא פתרונות מבחוץ. המתנדבים שלנו לא יגידו לפונה מה לעשות ולא יחליטו עבורו מי הוא, מה הוא והאם הוא צריך לצאת מהארון. אנחנו לא מנסים חלילה לשכנע אף אחד. הרעיון הוא פשוט: שיחת הקשב היא מרחב בטוח, מקבל, מכבד מאוד, רגיש ואמפתי. המתנדב מיומן ועובר תהליך הכשרה ארוך כדי לדעת איך לעשות את זה".
כל המתנדבים מהקהילה הגאה?
"בגדול כן. אחד הדברים היפים הוא שיש לנו גם הורים של נוער להט"בי שבאים להתנדב, זה מקסים ומחמם את הלב ממש".
לדבריו, "יש הרבה מקרים שהיינו יד מושטת ברגעים מאוד קשים, ויש הרבה סיפורים של הצלת חיים במשך השנים".
במה עוסקות רוב השיחות בקו הקשב?
"הרוב הגדול של השיחות מתמקדות בקושי למצוא זוגיות, בדידות, חיים בארון ויחסים עם בני משפחה שלא מקבלים. שיחות אובדנות הם באמת מקרי קיצון".
"מצוקה איומה"
בשלוש השנים האחרונות הוא פעיל גם במסגרת עמותה עצמאית בשם "הבית השונה", שאותה הקימה חברתו ושותפתו לפעילות באגודה, ריטה פטרנקו, המתמקדת בסיוע ללהט"בים מקרב ערביי ישראל והרשות הפלסטינאית.
למה לייחד עמותה ללהט"ב ערבים ולא לשלב אותם בעמותה קיימת?
"הקבוצה הכי מוחלשת בקרב הקהילה היא להט"בים שחיים ברשות הפלסטינאית. באיזשהו שלב זה מתגלה והרבה פעמים הם סופגים איומים ואלימות בפועל. יש שם כאלה שנמלטים על חייהם ממש. היו כאן עשרות אנשים שלא יכלו לעבוד מבחינה חוקית. המשמעות של חיים בלי יכולת לעבוד זה להיות בלי חשבון בנק, ביטוח רפואי ועוד. אנשים יכולים להגיע למעגלים של מצוקה איומה ביותר.
"רבים הגיעו לחיי רחוב ונדחקו למעגלי זנות. אלה שכן הצליחו איכשהו לעבוד היו חשופים לאינספור צורות של ניצול, כמו תשלום של חצי משכר המינימום. הוגשה עתירה לבג"ץ על מנת להוסיף לאשרות השהייה גם אישורי עבודה. זה שינוי מבורך ומאוד טרי".
אתה רואה הבדל בין החברה הערבית לחברה היהודית בכל הקשור לקהילה הגאה?
"השמרנות בחברה הערבית גבוהה יותר מבחברה היהודית באופן חד־משמעי. הקושי לצאת מהארון שם הוא גדול יותר. כמובן שמדברים בהכללות. אי־אפשר לנתק את השיח על קבלת הלהט"ב הערבי מהמצב הכללי של החברה הערבית.
"אם אתה להט"ב בארון, איכשהו המשפחה גילתה את זה ויש לה אפשרות להשיג נשק בלתי חוקי, החשש לחייך על רקע של הוצאה מהארון או חשיפה הופך להיות הרבה יותר גדול. נוסף על כך יש גזענות. אם אתה ערבי ישראלי ורוצה לחיות בתל אביב כלהט"ב, יהיה לך הרבה יותר קשה למצוא עבודה ולא ישכירו לך דירה ולא כי אתה הומו.
"נוצר מצב שבמקום המוצא שלך אתה הומו, ובמקום שאליו אתה רוצה להגיע אתה ערבי".
"שותף לכתיבה"
בימים אלו ממש עולה ההצגה "שריף" של תומר אלדובי, מחזאי, במאי תאטרון, עיתונאי ואקטיביסט חברתי. אלדובי הוא אחד מהמתנדבים בעמותת הבית השונה וכתב את ההצגה מתוך ההיכרות שלו עם מקרים של להט"בים פלסטינאים שחוו אלימות קשה וברחו לארץ.
מה הקשר שלך להצגה?
"הייתי שותף לכתיבה, אבל לא כתבתי. כפעיל ותיק מרכזי בזירה הזאת קראתי חלק מהטיוטות להצגה כדי לוודא שהיא משקפת נכונה את המציאות. מעבר לחשיבות שלה בזירה של זכויות אדם, זו פשוט הצגה טובה, מעניינת וכתובה טוב".
הצגה על להט"ב שעולה בחיפה ופתח־תקוה לפני תל אביב, מה המשמעות של זה בעיניך?
"פעם הפרדיגמה היתה שאם אתה הומו או להט"ב אתה צריך לגור בתל אביב. היום ההבנה היא שזה ממש לא ככה. אפשר להיות מי שאתה בכל מקום בארץ. אנשים רוצים לחיות במקומות בהם גדלו והם מרגישים מחוברים. יש בתים גאים שקמים בערים שונות והרבה מאוד פעילויות גאות.
"גם בפתח־תקוה יש פעילות גאה מאוד ערה, לא רק לצעירים. יש המון משפחות גאות בפתח־תקוה מכל מיני סוגים. ההבנה היא שאפשר להיות מי שאתה גם בעיר שאתה חי בלי צורך לעבור לתל אביב או לנסוע לשם, זה דבר מאוד מבורך".
קו הקשב "יש עם מי לדבר" של הקהילה הגאה: בימים א'-ה' ומוצ"ש בשעות 19:30-22:30, טל': 03-6205591, וואטסאפ: 058-6205591, דוא"ל: yesh@lgbt.org.il.
לעדכונים: חדשות ראש העין
