אם תקחו ז'אנר מוזיקלי פופולארי, תבנו סביבו תסריט מעניין עם נגיעות מהסרט "זהר" ומסדרת הטלוויזיה ה"בורר", ותוסיפו לו קאסט מהשורה הראשונה - ההצלחה שלכם כמעט מובטחת. למה רק כמעט? כי עדיין יהיה חסר לכם במאי שיחבר את הכל וישלים את התמונה.
למשבצת הזאת בדיוק נכנס יבגני רומן (42) מראש העין, שסדרת הטלוויזיה בבימויו, "מנגן ושר" המשודרת בימים אלה ב"יס", זוכה לשבחים ולרייטינג גבוה. עבור רומן, שנמצא שנים בתעשייה וחתום על סרטים כמו "מקוללים" וסדרות טלוויזיה כמו "בין השורות", מדובר בעוד אתגר מיני רבים שאיתו הוא התמודד בכבוד.
דרך ארוכה עבר הילד שנולד בבלארוס ועלה ארצה בגיל 11 עד שהפך לבמאי מוערך והיד עוד נטויה. ולא, אין לו פנטזיות על שטיחים אדומים, הקרנות נוצצות ונאום תודה אחרי זכיה באוסקר הנכסף. תנו לו להמשיך ליצור ולהיות שלם עם התוצר הסופי וספק אם תמצאו מאושר ממנו. מבחינתו זה שווה הרבה יותר מהפסלון המוזהב.
סטיגמת הרוסי
"התחלתי להתעניין בקולנוע בתקופת התיכון", הוא מספר. "הייתי הולך לסינמטקים ונמשכתי לדברים שונים ופחות סטנדרטיים בעולם הזה. מצד שני, אני לא מהילדים או הנערים שהביאו להם מצלמה ליום הולדת וכל היום צילמו סרטונים ביתיים. פשוט זרמתי ולמדתי קולנוע באוניברסיטת תל אביב מבלי לחשוב יותר מדי על העתיד".
מתי הגיע השינוי?
"אפשר להגיד שבשנה הראשונה של הלימודים, כשהתנסתי לראשונה בפרקטיקה של יצירה. יש משהו מיוחד בפרויקט שאתה מצלם, עורך ושם מוזיקה. זה תהליך מאוד מרתק. נהניתי מאוד והבנתי שזה מה שאני רוצה כקריירה".
היו לך מקורות להשראה כלשהם?
"לא היו לי בתקופת הנעורים איזו דמות של במאי נערץ שאמרתי שאני רוצה להיות כמוהו. בגלל שאני נמשך לדברים מעט שונים אני זוכר שבתקופת הלימודים מאוד הערכתי את קווינטין טרנטינו שהביא משהו חדש".
השחקן הנרי דויד, שיצא לך לביים אותו בבין השורות ומככב כיום בהישרדות VIP, דיבר על הגזענות שהוא נחשף אליה בתור נער שעלה ארצה ממדינות חבר העמים. זה קרה גם לך?
"כמובן, לצערי זה בלתי נמנע. בגלל שהשפה, הלבוש, המנטליות והמשפחה שלך שונים, אתה מרגיש את זה באינטראקציה עם אנשים.
קראו עוד>>
"במקרה שלי המשפחה הגיעה ארצה בתחילת העלייה הגדולה מרוסיה, אז נתפסנו על ידי החברה כמשהו אפילו אקזוטי ומרתק של מי שכביכול ניצל מאימת מסך הברזל. אבל אחרי שנהייתה פה כמות גדולה של עולים פתאום זה כבר לא היה אקזוטי וגרר גם תגובות לא נעימות מדי פעם".
זה גלש גם לעולם הקולנוע?
"יש באופן כללי איזו ציפייה מאנשים להתעסק במה שהם מכירים. כלומר, אם באת מבית רוסי, אז תתמקד בקולנוע על מנטליות רוסית. אותו דבר גם אם באת מבית מזרחי. זו פוליטיקה פנימית כזאת שאני לא כל כך מחבב. הסטיגמה הזאת די מקבעת אותך.
"אני זוכר שפעם התקשרו אליי לדבר על פרויקט כלשהו, ובגלל שאחת הדמויות המרכזיות היא ממוצא רוסי זה כאילו הצדיק את הפניה אליי. לצערי הרבה פעמים הראש של אנשים עובד ככה. אני חושב שגם את דובר קוסאשווילי ניסו בהתחלה לקבע כמישהו שמתעסק רק עם הקהילה הגרוזינית".
"עולמות חדשים"
ההצלחה הנוכחית הגדולה שלו היא סדרת מנגן ושר, שעוסקת בזמר צעיר בשם גילי מראש העין (בר צברי) אשר נלקח תחת חסותו של איש העולם התחתון (ששון גבאי).
איך הגעת למנגן ושר?
"המפיקה דקלה ברקאי יצרה איתי קשר אחרי שראתה סרט שלי וככה זה התחיל. זה לא היה שידוך טבעי ואפשר לומר שהופתעתי מהפניה, אבל נפגשנו וקראתי את התסריט והחלטנו ללכת על זה ביחד. גם העובדה שהעלילה מתרחשת בראש העין מאוד קסמה לי".
דיברנו מקודם על מנטליות מקובעת. לא הייתה לך בעיה לביים סדרה שעוסקת בעולם המוזיקה והמנלטיות המזרחית שאני מניח שלא גדלת לתוכם?
"היה בזה אתגר גדול בשבילי. בגלל שאני נמשך לדברים שונים וחדשים החלטתי לצלול לתוך נושא שהוא לא הכי טבעי בשבילי. יחד עם זאת, אני כן שומע מוזיקה מזרחית כמו אדם ממוצע ולא מעביר תחנה כשהיא מתנגנת ברדיו ברקע.
"אני מאוד אוהב את השירים של זהר ארגוב, אבל לא מגדיר את עצמי כמומחה גדול לז'אנר. האתגר מבחינתי היה לגלות עולמות חדשים. זו הייתה חוויה מאוד מהנה בשבילי, ובשלב מסוים כבר הרגשתי מאוד מחובר לכל העולם סביב העלילה".
"גדלתי על שחקנים כמו רוברט דה נירו, אל פאצ'ינו והדור הזה שהתחיל את דרכו בשנות ה־70. אני לא חושב שייצא לי לעבוד איתם, אבל זה יהיה מדהים אם כן"
הסדרה זוכה בסך הכל לביקורות טובות מאוד, אבל היא מאוד מזכירה את הסרט זהר על חייו של זהר ארגוב. אפילו השמות של הדמויות וחלק מהצוות שיחק באותו סרט. זה מכוון?
"ממש לא. ראיתי את זהר לפני הרבה שנים במהלך לימודי הקולנוע. זכרתי בעיקר את שאול מזרחי ודפנה דקל בתפקידים הראשיים אבל לא מעבר. לשאלתך, לא צפיתי בסרט שוב כדי לקבל השראה או לחקות משהו ממנו. הלכתי על פי העולם הספציפי של התסריט. אם יש קווי דימיון, הם לא מכוונים".
עשית איזו הכנה מיוחדת עם עצמך?
"כן, כחלק מהתהליך הסתובבתי הרבה בראש העין הוותיקה כדי לספוג את האווירה ואת כל האותנטיות של המקום, כולל להתארח ולפגוש אנשים בה. זה נתן לי הרבה".
מה למשל?
"ההבנה שכמה קילומטרים מהבית שלי יש מקום שנמצא אי־שם בשנות השבעים או השמונים. אני לא אומר את זה ממקום רע חלילה, אלא בדיוק להיפך. זה משהו קסום עם תחושה משפחתית חמה, שבו כולם מכירים את כולם, ממש כמו השכונות של פעם. זה מאוד מחמם את הלב, סוג של בועה מיוחדת ששומרת על תחושה של פעם".
היה לך קאסט מפואר עם שחקנים כמו ששון גבאי, בר צברי, דפנה דקל, ג'וי ריגר ורבים וטובים. איך זה היה לעבוד מול כוכבים כאלה?
"מאוד מהנה. ככל שהאנשים האלה יותר מפורסמים, ככה הם יותר מקצועיים. הם לא מגיעים למעמד שלהם במקרה. מקצוענות בשבילי היא ערך עליון. הם באו לעבוד ועליי זה הקל מאוד, היה בינינו דיאלוג יצירתי מאוד מפרה".
טלוויזיה או קולנוע?
מתוך הקאסט המרשים של הסדרה מי שכנראה היה קרוב אליו במיוחד הוא צברי, שהגיע לפרויקט ללא רקע במשחק. "ידענו שהוא זמר נפלא אבל קצת חששנו בהתחלה כשליהקנו אותו", הוא מספר. "לא כל כך ידענו איך הוא יתמודד עם משהו חדש ושונה, אבל הוא התגלה כפנומן - גם כאדם וגם כשחקן, והיה שותף מלא ליצירה".
יש לך עדיין את ההתרגשות של לפגוש ולעבוד עם שחקנים מפורסמים?
"עדיין יש איזה עקצוץ כזה, אבל הוא פוחת עם השנים. אני חושב שהתרגשות בעבודה עם אדם מפורסם קצת מפריעה. צריך לדבר איתם בגובה העיניים ולקיים דיאלוג כמו שני קולגות בלי קשר למי מפורסם יותר או פחות. כשבאים לעבוד אין היררכיה ולכולם יש אותה מטרה".
אפשר להתפרנס בארץ כבמאי סדרות וקולנוע?
"קשה מאוד. אתה כל הזמן צריך לעבור מפרויקט לפרויקט כדי להתפרנס בצורה טובה. טלוויזיה זה תהליך הרבה יותר פשוט לעומת קולנוע כי לוקח זמן רב לעשות סרט. אתה משקיע בקולנוע את נשמתך ואין פרופורציה בין כמות האנרגיות לבין מה שאתה מקבל.
"אם היית שואל אותי בעבר, הייתי אומר לך שאני מעדיף לעשות קולנוע אבל היום זה הפוך. דווקא הקולנוע הצטמצם לנישות והטלוויזיה התפתחה ויש יותר פוטנציאל".
יש איזה שחקן בארץ שאתה מאוד רוצה לעבוד איתו?
"יש אחד כזה, מוכר מאוד, אבל אני לא רוצה לנקוב בשמו. אני עובד על פרויקט חדש ורוצה לגייס אותו. אנחנו בתחילת הדיאלוג איתו".
ובעולם?
"גדלתי על שחקנים כמו רוברט דה נירו, אל פאצ'ינו והדור הזה שהתחיל את דרכו בשנות ה־70. אני לא חושב שייצא לי לעבוד איתם, אבל זה יהיה מדהים אם כן".
בחמש השנים האחרונות הוא מתגורר בשכונת גבעת טל בעיר החדשה יחד עם רעייתו מילנה וארבעת ילדיהם, אחרי שעברו אליה מגבעתיים. "ראש העין קצת מוזרה בעיניי", הוא אומר. "כל שכונה זה משהו אחר. היה לי קשה להסתגל בהתחלה והרגשתי קצת לא קשור.
"הייתי רגיל בעבר להגיע עם אופניים לכל מקום ועכשיו צריך לנסוע עם האוטו. קשה לי קצת להסביר את זה אבל כשהתחלנו לצלם את מנגן ושר פתאום הרגשתי בבית. אפשר להגיד שבזכות הסדרה אני מכיר את העיר יותר טוב".
לסיום, מה החלום הכי גדול שלך כבמאי ויוצר?
"אני לא מציב לעצמי מטרות על. אני כן רוצה לעשות דברים גדולים, לאו דווקא עם תקציב גבוה, אבל עם אימפקט חזק. לא כל דבר צריך להגיע בכוח למיליונים ולא אמכור את נשמתי כדי שזה יקרה. תן לי לעמוד באתגרים חדשים ואהיה מבסוט.
"כן מעניין אותי ליצור מחוץ לישראל, אבל אין לי פנטזיות על אוסקר ודברים כאלה. חשוב לי בעיקר להיות בהרמוניה עם מה שאני עושה. הרבה פעמים אנשים מציבים לעצמם איזה יעד רחוק וכשהם לא מגיעים אליו, זה מתכון לסבל".
