אחד הציטוטים המפורסמים ביותר של וויליאם שייקספיר הוא ש"כל העולם במה וכולנו שחקנים". מעניין אם המחזאי האנגלי המפורסם, שנפטר לפני כ־400 שנה, היה חושב כי בנוסף להיותנו שחקנים, כולנו סטנדאפיסטים או לכל הפחות יכולים להיות. אם הוא היה נקלע במקרה להיכל התרבות בפתח־תקוה ונתקל בסדנה המיוחדת שפועלת במקום כבר מספר שבועות, ייתכן והיה משיב בחיוב ובחיוך.
קראו גם:
הסיבה היא כי באותה סדנה משתתפים 12 איש, חלקם כבר חצו את גיל 80, שכל רצונם הוא ללמוד את רזי הסטנדאפ. ואם אתם חושבים שזה קל, אולי כדאי שתנסו בעצמכם. לאותה קבוצה מופלאה אין שום ניסיון או רקע בסטנדאפ, אלא רק תשוקה ורצון ללמוד כמה שיותר על עמידה מול קהל ולהצחיק. לחלקם, אגב, החשיפה לעולם החדש שינתה את החיים וסייעה להתגבר על קשיים ומצוקות.
בעוד מספר שבועות הם יעמדו במופע מול קהל, עם קטעים מקוריים משלהם, וכבר מומלץ להכין את הממחטות.
"פלפלית ושונה"
כדי להבין את הסדנה והייחודיות שלה צריך להכיר קודם את הרוח החיה מאחוריה, הלא היא הסטנדאפיסטית נויה מנדל, אם לארבעה מאלקנה. מנדל, פצצת אנרגיה שמגיעה מהמגזר הדתי לאומי, מופיעה ללא הפסקה מגיל 20 והיא סיפור בפני עצמה. "בכיתה ו' אבא שלי ז"ל נכנס אליי לחדר ואמר לי: 'נויה, יש לי מערכון ללמד אותך ואני רוצה שתעשי אותו לחברה'", היא נזכרת. "עשיתי מה שהוא ביקש ומאז אני בפרונט. תמיד הייתי פלפלית וקצת שונה. למשל, היה לי טוסטוס בגיל 16 ודהרתי עליו עם חצאיות מתנפנפות".
סטנדאפיסטית דתייה זה לא בדיוק דבר שכיח.
"נכון. אין הרבה, הייתי הראשונה בצמד 'נויה ונורית'. בהתחלה אנשים היו די בשוק, אבל זה לא שהיה איזה כינוס של זקני המגזר שאמרו: נויה עושה סטנדאפ, בואו נדיר אותה או את רגלינו. גם במגזר החילוני יש יותר פתיחות ומקבלים את הדתיים אחרת מאשר לפני 20 שנה. תראה למשל את חנן בן ארי וישי ריבו, שמביאים משהו מאוד רוחני, וכל הקהלים מתחברים אליהם. כשהייתי צעירה הופעתי עם אמנים כמו אדיר מילר, עדי אשכנזי וכל השמות הגדולים שאתה מכיר, ושם קיבלתי את המיומנות שלי. הסתכלו עליי כעוף מוזר, אבל זה לא עניין אותי. הופעתי אז בלי תשלום כדי לפתח את הכישורים שלי".
בפניי איזה קהל את מופיעה?
"כולם, כולל נשים חרדיות שמתגלגלות מצחוק. יש איזו סטיגמה שגויה שדוס צריך להופיע רק לדוסים, וזה קצת מבאס אותי".
העובדה שאת דתייה משפיעה על החומרים שלך?
"זה משפיע בעיקר על האנרגיות שלי ועל החומרים שיותר נקיים. אני לא מחפשת להעליב או לפגוע בקהל, ואני גם לא משלבת גסויות. אני מתאימה את החומרים לקהל שאני מופיעה בפניו. למשל, יש דברים שלא אגיד לקהל של חרדים. האושר שלי הוא לגרום לאנשים לצחוק בהופעה. משהו באנרגיה שלי מאוד מתחבר לקהל. כשאתה עושה את הייעוד שלך בחיים וזה מצליח, כולם מרוויחים".
"אנרגיה טובה"
אז איך היא התגלגלה לסדנה בפתח־תקוה? "בעולם שלנו אתה מייצר, ואז בורא עולם מביא לך", היא מסבירה. "ישבתי בבית ובניתי קורס ללימוד סטנדאפ ואז הגיעה הקורונה. לא הייתה באותם ימים יותר מדי אנרגיה, ופה ושם היו הופעות בזום. האווירה הייתה עצובה. פתאום התקשר אליי משום מקום מנכ"ל היכל התרבות בפתח־תקוה, אריה ימיני, והציע לי לעשות את הסדנה לאנשים מבוגרים".
איך הגבת כששמעת שמדובר באוכלוסייה מבוגרת?
"שמחתי כי זה מאוד מאתגר. מדובר ב־12 מפגשים, כל אחד במשך שעתיים וחצי עם הפסקה. יש להם זמן, מוטיבציה ואנרגיה טובה. הם מאוד מפרגנים האחד לשני ואין תחרות ביניהם. גם אני לומדת דרכם כמה דברים כי מדובר באנשים עם ניסיון. זה סוג של שליחות מבחינתי. בגלל שבניתי משהו חדשני, הם גורמים לי לדייק את זה יותר".
איזה אנשים גילית?
"מקסימים, עם שמחת חיים, אף אחד לא דומה לשני. יש כאלה שקל להם מאוד לעמוד מול במה ולדבר, ויש כאלה שחוששים מזה מאוד. לכל אחד יש את סיפור החיים שלו, והם אומרים שמאז שהקורס החל הם רואים את החיים אחרת. כל אחד עומד ומרביץ את הטקסט שלו, ומקבל הערות והארות. ציפיתי שזה יהיה מרתק ולא התבדיתי. יש שם כמה בדרנים מדופלמים, שמחר בבוקר יכולים להופיע תמורת תשלום אם רק ירצו".
איך מלמדים סטנדאפ, בעיקר מבוגרים ללא רקע?
"הבסיס הוא שסטנדאפיסט מביא את עצמו, ולא מזייף את עצמו. הגישה שלי היא שהכל צריך להיות טבעי ולצאת מהשרוול. הרי בכל בן אדם יש משהו מצחיק, אפילו באנשים הקשוחים ביותר, וצריך להוציא את זה החוצה. ברור שאני לא מצפה מהם להשתולל על הבמה בגיל 70 או 80, וגם לא צריך את זה. מבחינתי לעשות סטנדאפ ולכבוש את הקהל לא מצריך להיות אנרגטי, אלא דווקא משהו שבא מהנשמה ואת זה אני מלמדת. אני מבקשת מהם לפקוח עיניים לדברים שקורים בחיים שלהם ולכתוב. משם אפשר תמיד לפתח למשהו מצחיק. כולם נהנים מסיפור מצחיק, רק תלוי איך מספרים אותם".
איזה חומרים הם מביאים?
"חומרים אישיים מרתקים, למשל, נישואים של עשרות שנים. מישהו סיפר בסדנה שבכל פעם שנגמר השיעור הוא פותח את הטלפון הנייד שלו ומגלה משימות שאשתו מטילה עליו. הוא מתגעגע לימים שלפני הפלאפון כשלא היו לו משימות. כשמספרים דבר כזה בצורה נכונה זה קורע מצחוק".
מה הם חושבים על סטנדאפיסטים מפורסמים של ימינו?
"הרבה פעמים כשאני מעלה שמות מפורסמים התגובות בדרך כלל הן שהם לא מצחיקים אותם. אני יכולה להבין אותם. יש אנשים, בעיקר בגילאים שלהם, שלא מתחברים לגסויות, השפלות ועלבונות. מאוד חשוב להם לא להעליב ולפגוע".
הסדנה גורמת להם לראות את העולם אחרת?
"בהחלט. אחד המשתתפים סיפר לי שלא מזמן הוא נתקע בפקק ובעבר זה היה מעצבן אותו. עכשיו הוא מסתכל על זה כסיטואציה בחיים שיכולה גם להיות מצחיקה. כשאני רואה שהם כל כך נהנים ומגיעים כמו שעון כל פעם, זה כייף".
הצחוק חזר
אחת המשתתפות שהסדנה חוללה שינוי בחייה היא אלה שולמית גוטליב (72) מפתח־תקוה, שעבדה כגננת במשך 40 שנה. "לפני ארבע שנים עברתי כריתת שד דו־צדדית, וזה היה ממש אבל נפשי ופיזי בשבילי", היא מספרת. "כמעט והפסקתי לצחוק ולשמוח כי זו הייתה טראומה לא פשוטה. יש לי אמנם משפחה וחברות, אבל הייתי עצובה מבפנים.
"הייתי מאוד פעילה והתנדבתי במיליון דברים, ואחרי הניתוח זה קצת נעלם. לא הייתה לי שמחת חיים אמיתית. כששמעתי שיש סדנה כזאת אמרתי שאולי אוכל להחזיר לחיי את הצחוק וזה אכן קרה. אני שמה לב להרבה דברים שלא ראיתי קודם. הסטנדאפ עוזר לי לראות זוויות אחרות ולצחוק עליהן. נורא כייף לי לבוא, אני מתכוננת למפגשים וממש מחכה להם. זה לא קרה לי הרבה זמן".
במה החומרים שלך עוסקים?
"למשל, בשם המשפחה שלי גוטליב כי אני מדברת ב-ח' וב-ע'. מבחינת משרד החינוך הייתי גוטליב התמנייה, בעירייה הייתי העירקית ובירושלים הייתי כורדית כי גדלתי במחנה יהודה. אבא שלי בכלל ממוצא פרסי והיה הסנדק של בעלי, שהוא הונגרי ממאה שערים...".
משתתף נוסף הוא שמואל סנדלר (84), יו"ר ארגון המתנדבים בפתח־תקוה מזה 20 שנה. "בגילאים שלנו אנחנו מאוד רוצים לשמח את עצמנו ואת הסביבה", הוא אומר. "אם אתה שמח וצוחק, כולם צוחקים איתך. המוטו שמוביל אותנו הוא לקחת את הכל בקלות".
מה משך אותך בסדנת סטנדאפ?
"תמיד אהבתי הומור וחיוך, לספר בדיחות. עד היום עמדתי על הבמה בשביל דברים רציניים. הייתי שייך בעבר ל'ליונס', שהוא ארגון המתנדבים הגדול בעולם. כשעמדתי על הבמות הקרנתי את הצד הרציני שלי בעזרה לקהילה, אבל תמיד הייתה לי את הנפש של המצחיקן, שהתבטאה רק בחוג המשפחה והחברים. ברגע שאתה מקבל הדרכה וכלים מצוות מקצועי זה קצת יותר מאשר סתם לספר בדיחה לחבר'ה".
על מה אתה מדבר בסטנדאפ?
"דברים מחיי היום יום שיכולים לקרות לכל אחד או סיפורים מצחיקים שקשורים לעדתיות. כשאתה רואה כיום אמנים מקצועיים מדברים על מין ומנבלים את הפה, אתה אומר: וואלה, פעם זה לא היה מקובל".
ב־13 בספטמבר תהיה לסטנדאפיסטים החדשים הזדמנות להוכיח את כישוריהם במופע משלהם שנקרא 'סיפור חייב'. "לכל אחד יש סיפור שחייבים לשמוע", מסבירה נויה. "המופע הוא מרתון של הסטנדאפיסטים, וכל אחד מהם יעלה לחמש עד 10 דקות". שיהיה בהצלחה, רק אל תגידו ספרו לסבתא.
כל העדכונים - חדשות ראש העין
