"הבת שלי התחתנה בחתונת קורונה עם 20 איש והבנתי שאם לזוג צעיר קשה לשכור דירה בתקופה כזו, אז בוודאי שקשה לו לרכוש פריטים באלפי שקלים".
כך אומרת השבוע סמדר זאבי, פעילה חברתית משכונת קרית מטלון בפתח־תקוה, שלפני למעלה משנה הפכה את אחד מחדרי ביתה לגמ"ח לשמלות כלה, אותו היא מפעילה יחד עם קלרה שמורק, פעילה חברתית נוספת מהדר גנים, במטרה לחסוך מנשים רבות חלק מהעלויות ביום המאושר בחייהן.
השתיים, שאף מוסרות שמלות ערב שמיועדות בעיקר לאימהות ואחיות של חתנים וכלות, מדגישות כי בניגוד לסטיגמה הרווחת על מוצרי גמ"ח, מדובר בשמלות איכותיות שמיועדות לנשים מכלל המגזרים ומקוות להגדיל את היקף הפעילות בעתיד.
"אם היה לנו מתחם גדול לשמלות ערב ומתנדבים שיעזרו לנו, זה היה ממש גדול מהחיים", אומרת שמורק.
"צורך מטורף"
זאבי, מורה במקצועה, ושמורק, עורכת דין, חברות בפורום "סרוגים" בעיר ומכירות זה זמן רב, ומעבר לשעות עבודתן הן פועלות גם במישור החברתי לטובת נשים ברחבי העיר.
קראו עוד>>
חודשים ספורים לפני פרוץ מגפת הקורונה החליטה זאבי לפתוח גמ"ח לשמלות כלה, ולשם כך פנתה לברוריה, אימה של דסי רבינוביץ' ז"ל (נערה שנפטרה ב־1996 לאחר התמודדות מתוקשרת עם מחלת הסרטן) שניהלה גמ"ח משלה וקיבלה ממנה כ־40 שמלות.
עם הזמן נתרמו גם שמלות מאימהות לתלמידות בבית הספר בו לימדה ואף מנשים נוספות באופן פרטי.
במקביל, ניהלה שמורק במשך שנים גמ"ח לשמלות ערב עבור אימהות ואחיות לחתנים וכלות. אלא שמעבר מביתה בכפר אברהם לבית בהדר גנים, המכיל פחות חדרים, אילץ אותה לחשב מסלול מחדש בכל הקשור לניהול הגמ"ח.
"חשבנו הרבה לפני הקורונה להקים מיזם משותף", מספרת זאבי. "לה היו שמלות ערב ואני התחלתי עם הגמ"ח של שמלות הכלה. רצינו להתמקם במחסן כלשהו, אבל זה לא התאפשר בגלל סיבות כאלו ואחרות.
"מאז פרוץ הנגיף הרגשתי שיש צורך גדול מאוד בנושא החתונות. לא היו מקומות לערוך אירועים ולאנשים לא היו אמצעים. רבים פוטרו מעבודתם, ואז המיזם הציבורי התחזק מאוד.
"אחרי שהבת השנייה שלי התחתנה בחתונת קורונה, הבנתי את הצורך המטורף הזה. קלרה הקימה קבוצה של גמ"חים בפתח־תקוה והצטרפתי אליה. לפני כחצי שנה איחדנו את הגמ"חים שלנו, כשהיא העבירה לי שמלות ערב".
סמדר פינתה חדר בביתה, והיום ניתן למצוא בו עשרות שמלות כלה, לצד עשרות שמלות ערב. עוד תמצאו ציוד נלווה לכלות, כגון זרים, הינומות, תכשיטים, כתר לראש, קופסא לטבעות, ברכת כלה ואפילו אביזרים לריקודים ("הכל במקום אחד").
"מי ששומע את המילה 'גמ"ח' נוטה לחשוב שמדובר בסמרטוטים ובגדים למסכנים, אבל זה לא המקרה"
כלות שמעוניינות בשמלה יצטרכו לשלם סכום סמלי בלבד בסך כ־200 שקל שמיועדים לתחזוקה ורכישת ציוד נלווה, ואילו נשים ששואלות שמלות ערב נדרשות בהשארת פיקדון בלבד עד להחזרת השמלה.
"מי ששומע את המילה 'גמ"ח' נוטה לחשוב שמדובר בסמרטוטים ובגדים למסכנים, אבל זה לא המקרה", אומרת זאבי. "אני לא מחזיקה כמות גדולה ויוצאת דופן של שמלות, אבל מה שאני מחזיקה באמת עומד בתקנים שלי מבחינת האיכות. מדובר בשמלות חדישות ואיכותיות שלא יביישו אף אחת".
"הבנות מתרגשות"
אם לפני שנתיים קיבלה זאבי פנייה אחת ביום, הרי שכיום מקבלות השתיים כ־20 פניות מדי שבוע.
אילו תגובות אתן מקבלות מנשים שמגיעות אליכן?
זאבי: "נשים אומרות לי 'תודה רבה', 'את מקסימה', 'כיף להיות פה' ו'גם אם לא מצאתי שמלה, כיף לראות את המקום הזה'. שואלים אותי 'מה, גם חילוניות באות אלייך?' אני אומרת: כן, למה לא? גם דתיות, גם חרדיות וגם חילוניות.
"למה לא לקבל את כולן? למה שלא כולן יהנו מזה? שואלים אותי אם זה רק למעוטי יכולת, והתשובה היא ממש לא".
שמורק: "הבנות מתרגשות מאוד ומלאות שמחה. יש כאלו שמגיעות לחוצות כי אוטוטו האירוע ואין להן שמלה עדיין. יש המון הכרת הטוב סביב הגמ"ח".
יש מישהי שהגיעה אליכן וזכורה במיוחד?
זאבי: "זכורות לי שתי כלות לפני פרק ב', שכל כך התלהבו אבל היו מבוהלות מחתונה נוספת. כשהן יצאו מהסלון וידעו שיש להן שמלה ביד עם כל האביזרים, הן היו רגועות, חיבקו אותי וצילמו את עצמן. ההתרגשות הייתה גדולה".
שמורק: "זכורה לי אמא של חתן שהגיעה אלינו ארבעה ימים לפני האירוע אחרי שנלחצה שלא מצאה שמלה. כשהגיעה לגמ"ח היא שמחה מאוד שמצאה ואפילו התקשרה לאמא של הכלה ואמרה לה שהיא חייבת לבוא לראות איזה שמלות מפוארות יש כאן.
"זה לא מובן מאליו כי יש המון נשים שמתביישות לקחת מגמ"ח. בסופו של דבר היא והמחותנת יצאו עם שמלות מאצלנו. התרגשתי מאוד".
ומה אתן מרגישות כשנשים יוצאות מאושרות אחרי שמצאו את מבוקשן?
זאבי: "הגשמת חלום. זה סיפוק אדיר שאני יכולה לתרום לכלה ולבני המשפחה. אין גבול לחסד הזה של תרומה לאנשים בכלל ולא רק לתושבי פתח־תקוה. אבל כשזה נוגע לאנשים כאן, זה עוד יותר מעצים את העיר שלנו".
שמורק: "זה נותן לנו הרבה אושר ושמחה. לפעמים מגיעות נשים בימי שישי, אז אנחנו עוצרים את ההכנות כדי לעזור ולשמוח איתן. זה מאוד מיוחד שאתה עוזר לאנשים באירועים המשמעותיים בחייהם".
זאבי מוסיפה כי מי שפחות היו מאושרים תחילה מפעילותה בגמ"ח היו דווקא בני משפחתה. "זה לא רק חדר שאני תופסת, אלא גם הזמן שלי עם אנשים", היא אומרת. "המשפחה לא ממש חשבה שזה יתפתח ויתרחב.
"אמרו לי 'מי יבוא דווקא אלייך? את לא מפורסמת'. השבתי שאני לא מחפשת את הפרסום, למרות שזה עבר מפה לאוזן כדי שידעו שזה קיים. היום כשהם רואים איך כלות יוצאות עם ברק בעיניים, הם אומרים לי: 'וואו, זה אמנם תופס חלק מהזמן אבל זו מצווה עצומה".
מה השאיפות להמשך?
שמורק: "שיהיה לנו מתחם גדול לנושא ומתנדבים שיעזרו, אולי בעתיד".
לעדכונים: חדשות ראש העין
