"ודאי שיש יותר עומס וככל שהשעות נוקפות רמת התסכול והעייפות עולה, אבל אתה עושה הכל כדי להיות ממוקד ולתת את המענה הכי טוב שיכול להיות".
כך אומר השבוע ד"ר אשר פיין, רופא מתמחה בבית החולים בילינסון שבאמתחתו כבר שש שנים במחלקה הכירורגית.
פיין אומר את הדברים בהמשך למחאת המתמחים בבתי החולים שמוחים על תנאי העסקתם, ובעיקר על משמרות לא הגיוניות של 26 שעות ברציפות.
קראו גם>>
אגב, מלבד שתי משמרות כאלו בכל שבוע, בשאר הימים עובד פיין "רק" 12 שעות כל יום. מעבר למטופלים בשתי המחלקות הכירורגיות ("עמוסות עם 40 חולים בכל מחלקה") פיין מתמודד עם מטופלים במיון, בטראומה, בחדרי הניתוחים ונותן מענה לתורנים הצעירים יותר.
"זה לא הגיוני"
"אנחנו עובדים נונסטופ, זה עמוס וקשה מאוד, אבל התכונה הכי טובה של בן אדם היא שהוא מסוגל להתרגל לכל דבר וכמעט בכל תחום", הוא אומר.
"כשאתה יודע שאתה עוסק בחיי אדם ואתה יודע שהעבודה שלך משמעותית, אז אין לך ברירה אלא להמשיך. אבל כולם מבינים שמשמרת של 26 שעות זה לא הגיוני".
איך היית מגדיר את רמת התפקוד ככל שהמשמרת עוברת?
"קצת קשה לי עם אמירות כמו 'אנחנו עושים טעויות בגלל שאנחנו לא ישנים', כי אנחנו עושים טעויות גם כשאנחנו עירניים לגמרי ואלו טעויות מינוריות.
"אני חושב שעיקר הבעיה היא לא הפן המקצועי, כי שאתה נכנס לניתוח של חולה גם בשלוש בלילה, אתה הכי מפוקס שיכול להיות ולא משנה אם ישנת או לא.
"אני חושב שמה שנפגע זו הסבלנות. אתה נהיה חסר סבלנות כלפי החולים במיון, כלפי חולים במחלקות, וגם באופן מתן המענה למשפחות, שזה דבר מאוד חשוב, שהולך לאיבוד כי אתה כל כך עמוס, רגשית ופיזית".
איך אתה מחזיק את עצמך עירני ובפוקוס לאורך כל המשמרת?
"אני מנסה לעורר את עצמי בכל דרך אפשרית, כולל לעשות שכיבות שמיכה. קפה אני לא שותה אז אני מכין לי שוקו. במקצוע כירורגי האדרנלין והסטרס של הניתוח והידיעה שעשית מה שצריך, מחזיקה אותך ער לטוב ולרע".
איך מגיבים המטופלים ובני המשפחה לעומס שבו אתם נמצאים?
"יש לנו משוב במחלקה ששולחים לנו מטופלים. הם כותבים שהעומס כל כך גדול ושבמהלך היום יש רופא, אבל החל מ־16:00, כשמתחילה התורנות של המתמחים ואם יש טראומה הוא יורד לטראומה ואם יש ניתוח הוא הולך לניתוח, אז בדרך כלל אין להם אבא ואמא שיוכלו לפנות אליהם. זה קשה שאין להם עם מי לדבר כי אתה עמוס ויש לך 40 חולים על הראש".
"פתרון מערכתי"
העומס הגדול שחווים המתמחים לא פוגע בהם רק בכותלי בית החולים. פיין (42), נשוי ואב לילד (4), חווה את הקושי גם בחייו האישיים. "כשיש לך עומס ולחץ כזה, אתה מגיע הביתה עייף וזה משפיע גם על הסביבה המשפחתית", הוא מודה.
"אתה משתדל מאוד לא לגרור את העבודה הביתה, אבל בכירורגיה זה קשה כי אתה אחראי על חולים שניתחת גם אחרי שהם מנותחים. אם חלילה המצב מסתבך, אז אני מגיע מהבית, גם אם זה אחרי 12 שעות עבודה, אין ברירה".
איך אשתך והילד מקבלים את זה?
"זה לא פשוט. הילד מבין שאני בקושי נמצא כי אני עובד, אז אנחנו משתדלים לנצל את הזמן שאפשר".
מה אתה חושב על המתווה שהממשלה הציעה למתמחים שכולל קיצור משמרות ל-18 שעות בחלק מבתי החולים? המחלקות הכירורגיות לא נכללות במתווה בשלב זה.
"אני חושב שדין פנימאי לא כדין רפואה דחופה, ודין רפואה דחופה לא כדין כירורג. כלומר, המתווה לקצר את השעות הוא יפה וטוב לאנשים ספציפיים והתמחויות ספציפיות. אני לא חושב שלפנימאי יש הצדקה לעבוד 16 שעות רצוף.
"הפתרון שם הוא יחסית פשוט - להוסיף תקנים וכך יהיו יותר עובדים. 'לא מוותרים עד שמקצרים' נשמע יפה, אבל במקצוע הכירורוגי זה בעייתי. ההכשרה שלנו תלויה בכמות הניתוחים שאנחנו עושים.
"אתה משתדל מאוד לא לגרור את העבודה הביתה, אבל בכירורגיה זה קשה כי אתה אחראי על חולים שניתחת גם אחרי שהם מנותחים"
"אם יקצרו לנו את השעות, נעשה פחות ניתוחים וכך אתה מאריך את ההתמחות.
"הפתרון הנחוץ לדעתי הוא הרבה יותר מערכתי. כלומר, להגדיל את כמות חדרי הניתוח ובהתאם את מספר הניתוחים שיבוצעו בכל יום.
"יש המון חולים שמחכים לניתוחים כי אין לנו חדרים פיזית, ואין צוות אחיות מספיק. יש פתרון נוסף בדמות תקנים של עוזרי רופא, שיעסקו בכל מה שמסביב כמו לתאם בדיקות וכו', ואנחנו נתמקד בניתוחים".
אתה רואה שינוי בעתיד הקרוב בעקבות המחאות? חושב שהן יעזרו?
"אני חושב שלמקצועות מסוימים זה יעזור, ואז זה יזלוג למקצועות נוספים. אי־אפשר רק לקצר ולומר יהיה בסדר".
לעדכונים: חדשות פתח תקוה
