ביום חמישי (19:00) תארח הפועל פ"ת את מכבי פ"ת לדרבי ה-124 בתולדות העיר (במסגרת הליגה). למאחרים יתרון קל במאזן הניצחונות עם 46 לעומת 38 למכבי ו-39 משחקים שהסתיימו בתיקו.
כל דרבי טומן בחובו הרבה תקוות לשליטה עירונית, לחגיגה גדולה בסופו, לצד הרבה מתח, לחץ ויש אוהדים שאפילו מגדירים את תחושתם כ"אימה". תחושות שלא נפגמות גם כשמשחקי הדרבי ייערכו בליגה השנייה, בפעם השלישית בלבד בהיסטוריה.
כל דרבי, כמאמר הקלישאה (אם יש כזאת), הוא עולם ומלואו. רגע לפני כניסתה של השנה העברית החדשה וכדי להתכונן באווירה חיובית וטובה למשחק הגדול של השנה, ביקשנו משמונה אוהדים ושחקני עבר (וגם מאמן אחד) של שתי הקבוצות, ארבעה מכל צד, להיזכר בדרבי הכי מתוק שהיה להם ולספר גם על הדרבי הראשון שלהם. שיהיה לנו דרבי מוצלח!
הדרבי העתיק ביותר שנבחר היה אחד הראשונים שנערכו מאז קום המדינה והפורה ביותר שנערך אי פעם. 18/2/1956, מחזור 10 לעונה. הפועל, האלופה המכהנת, מגיעה מהמקום השלישי, בעוד היריבה העירונית מוליכה את הטבלה. רשות הדיבור לחלוץ הפועל פ"ת, שלמה נהרי, הגיבור הגדול של הדרבי הזה, שכלל לא היה אמור להשתתף בו. "באותן שנים לא היו חילופים וההרכב שפתח היה חייב להישאר עד הסוף", הוא מספר, "שיחקתי במשחק ליגת המילואים שקדם לדרבי ועשר דקות לסופו הוציאו אותי ואמרו לי שאני מתלבש למשחק הבא. הסתבר שאשר זליקוביץ', שחקן הפועל, הסתכסך עם ההנהלה ולא הגיע למשחק. וכך מצאתי עצמי משחק שני משחקים מלאים ברציפות".
אליעזר שפיגל העלה את מכבי ל-0:1 כבר בדקה השביעית. נחום סטלמך הפך עד ההפסקה עם צמד, אולם מכבי הגיבה בשלושה שערים בתוך שבע דקות ומוטטה את הפועל. גמור? לא אם תשאלו את נהרי. "היינו קבוצה שלא מוותרת אף פעם", התגאה. בועז קופמן צימק ל-3:4 בדקה ה-74 ובדקה-80, מהלך ששילב את קופמן, זכריה רצבי ונהרי הסתיים בשערו של האחרון בדקה ה-170 של משחק באותו יום. וכך, החלוץ בן ה-21, שכבש בהופעה הראשונה שלו בבוגרים שבועיים קודם לכן, עשה זאת שוב בהופעה השנייה (והראשונה בדרבי) ומיותר לציין – יותר לא חזר לקבוצת המילואים.
נמשיך במסענו ונעצור בראשית שנות השישים. המקום – כפר מעש, המושב הוותיק הסמוך לפתח-תקוה. שלמה עצמוני, היום בן 64, היה ילד בן שש, אוהד הפועל צעיר. "את הפועל הגדולה של אותן השנים, אני זוכר בעיקר דרך הבית של השכן שלנו, ג'רי חלדי, כוכב הפועל באותן שנים, שהלך לעולמו בשבוע שעבר", הוא משחזר, "סימה, אימי וסולאנז', אימא של ג'רי, היו חברות נפש. גברת חלדי תפרה לי תחפושת לפורים. כל שחקני הפועל פ"ת היו בני פועלים שגרו בדירות חדר וחצי בפ"ת, בזמן שלחלדי הייתה וילה גדולה במושב. לכן, כל החגיגות נערכו אצלנו מעבר לרחוב והשחקנים היו מגיעים אלינו. שאלתי פעם את אבא שלי למה יש כזאת יריבות בין הפועל למכבי? הוא הסביר שאנחנו הפועלים והם הקפיטליסטים. היינו מנצחים אותם כמעט בכל משחק באותן שנים והרבה חגיגות היו נערכות אצלנו". עצמוני מתאר במעורפל דרבי שבו חגגה הפועל עם רביעייה לרשת יריבתה במגרשה שלה. בדיקה קצרה מעלה כי מדובר בדרבי שנערך במחזור ה-11 של עונת 60/61', בה זכתה הפועל באליפות שלישית ברציפות ואחת המרשימות בתולדות הליגה בישראל. באותו משחק ניצחה הפועל 2:4 והמשיכה את הדהירה לאליפות. החגיגות, מן סתם, נערכו בכפר מעש.
שנים אחדות מאוחר יותר מצטרף שחקן ראשון של מכבי למסע שלנו. ועוד איזה שחקן, אולי הגדול בכל הזמנים – זאב זלצר, שנזכר באינספור דרבים בהם שיחק במכבי ואימן בשתי הקבוצות. ציר הזמן שלנו עוצר ב-30/4/1967. "אין מתוק יותר מדרבי שמנצחים", הוא מספר, "בדרבי הראשון שלי בבוגרים, מצאתי עצמי משחק עם שחקנים שהערצתי כנער ואח"כ היו מאמנים שלי – ישראל בן דרור, עמוס כרמלי, חיים בוך. העיר הייתה קטנטנה אז, והיריבות גדולה", הוא נזכר, "הלכנו ברגל, עם המדים, ממגרש הפועל למכבי ולהיפך". זלצר בחר דווקא בדרבי שלא נערך במסגרת הליגה, אלא במשחק לזכרו יחזקאל אשכנזי, אביהם של שופטי העבר מנחם ומשה. מכבי, ששיחקה אז בליגה השנייה, גברה על הפועל, שנאבקה על האליפות 0:2, באחד המשחקים האחרונים שנערכו באיצטדיון הפועל הישן.
קפיצה גדולה תשלח אותנו היישר לאמצע שנות התשעים. בשנות השבעים וראשית השמונים הפועל התנדנדה בין הליגות, מכבי תפסה את השלטון בעיר ורשמה את הגדול שבניצחונותיה בדו קרב העירוני – 1:5 בדרבי הראשון של העשור, במשחק שהתפוצץ בשל התפרעות אוהדי הפועל. באמצע העשור הפועל חוזרת לליגה הבכירה ותופסת חזרה את השליטה בעיר. מכבי מנצחת את הדרבי השני בעונת 85/86' (2:3 עם צמד של דורון רבינזון) ואז שוקעת לכמעט עשור שחון בניצחונות בדרבי, במהלכו סופגת את התבוסה הגדולה ביותר שלה בדרבי – 5:0 ב-92/3'.
ואז הגיע המחזור השני של עונת 95/96', כפי שכל כך נהנה להיזכר אחד הנלהבים שבאוהדי מכבי, מושיקו הרלינג. "למדתי בבי"ס פיק"א והייתי רגיל שבבוקר שאחרי דרבי לא באים לבית ספר", הוא מספר, "ואז הגיע המשחק הזה. גיא יצחק כבש ראשון, תומאס ציבולה השווה להפועל ורומן פיליפצ'וק כבש פעמיים במחצית השנייה. ניצחנו 1:3. למחרת, הגעתי לכיתה, נכנסתי כמו מלך וגיליתי שהיו שם אולי ארבעה תלמידים. כל השאר, אוהדי הפועל, נשארו בבית". הרלינג מבקש להזכיר גם את הדרבי השני של עונת 00/01', אז הפכה מכבי פיגור של 2:1 לניצחון 2:3 בדקה ה-93, משערו של רפי הללי. "הוא הבקיע וניצח את אחד הדרבים הכי משוגעים אי פעם ומאז נעלם. אבל מי צריך יותר מלנצח דרבי על הבאזר? אין מתוק מזה".
אייל לחמן, מי שמזוהה מאוד כאוהד הפועל פ"ת, נזכר ברצף של שני משחקי דרבי, בהם דווקא היה מאמן מכבי. לחמן לוקח אותנו לעונת 98/99' וכרגיל אצל איש הכדורגל הוותיק, עדיף פשוט לתת לו את רשות הדיבור ולא להפריע לשטף. "חזרנו ממחנה אימונים בונלו שבהולנד, עם כל הסיפורים המוכרים על ריצות ביערות ועוד", משחזר לחמן, "שלושה ימים אחרי שחזרנו היה דרבי ראשון בגביע הטוטו. אנחנו, עם חבורת ילדים שכללה, בין השאר את עידן טל, עידן מליחי, כפיר פרטיאלי ואוהד כהן, פגשה את הפועל עמוסת הכוכבים של המאמן גיורא שפיגל, עם גאבור מרטון, ואליד באדיר ועוד. קבוצה שחלמה אליפות. נתנו הצגה וניצחנו 1:3, כשכפיר פרטיאלי פותח, ארז ביאלה חותם ורג'יד בראנסי כובש בתווך.
"עוברים כמה חודשים, מגיעים לדרבי במחזור ה-13. רבע שעה ראשונה, הפועל לא עוברת את החצי. עידן מליחי כבש את השער שלנו בדקה הרביעית, אבל המשחק הסתיים בתיקו 1:1. בתולדות הכדורגל הישראלי לא הייתה אף קבוצה שפתחה כל כך חזק ובהתסערות שכזאת על יריבתה".
שנה חולפת. עונת 99/00', אחת הגדולות של הפועל מאז עונות האליפויות. הדרבי הראשון של העונה זכור בזכות הפצצה של גיא שמיר מהפועל לחיבורים של גולן מלול בדקה ה-90, שנתנה להפועל 1:2. את השער הראשון להפועל כבש ניב טל, שער בכורה בהופעת בכורה בדרבי. בסיבוב השלישי טל התפוצץ במחצית הכי גדולה בקריירה שלו. "נכנסתי במחצית כשהפועל בפיגור 1:0", הוא נזכר, "אבי לוזון העביר את הדרבי לרמת גן כדי להתנקם באוהדי הפועל והאווירה הייתה לוהטת. כבשתי פעמיים, בישלתי למוטי קקון את שער ה-100 שלו וניצחנו 2:4 גדול. אין דבר שמחבר אותך לקהל יותר משער בדרבי. אתה מבין את החשיבות שלו ברגע שאתה עולה לשחק, גם אם לא גדלת במועדון", מסכם מי שהיום משמש כמנהל המקצועי של הפועל.
מקבילו ביריבה העירונית, עומר גולן, נזכר במתיקות בשני משחקים – הראשון שלו בבוגרים, עונת 2000/1', בו בישל כמחליף את שער השיוויון של קובי רפואה שקבע 1:1 במחזור הרביעי ובעיקר את הדרבי השני של עונת 2003/4'. "גדלתי כשהפועל שלטה בדרבי בכל הגילאים וכששחקנים כמו סולי צמח, אסי משיח, גל אלברמן ואני עלינו לבוגרים, המגמה התהפכה", הוא נזכר, "ניצחנו הרבה דרבים באותה תקופה, אבל הדרבי הזה סימל את התקופה יותר מכל. ניצחנו 1:4, כבשתי את השער השני, אבל כולם זוכרים בעיקר את השער המטורף של אלברמן, שעבר כמה שחקנים והקפיץ מעל השוער מ-30 מ''".
את המסע שלנו אנחנו מסיימים עם עידו סגל, אוהד הפועל פ"ת והצעיר שבחבורה. "כשגדלתי כאוהד, כמעט ולא ניצחנו דרבי, אבל בהם למדתי את העוצמה של הקהל והבנתי שזאת הקבוצה שלי ושל העיר כולה" הוא מספר, "באיצטדיון, ראיתי רק שני ניצחונות דרבי. הראשון היה דרבי הבכורה ב"ראש הזהב". הוא נערך ביום האחרון של 2011, בעונה בה הפועל הייתה בפירוק, תחת מינוס תשע נקודות. זאת גם העונה הראשונה בה היה לי מנוי למשחקי הקבוצה רק שער אחד הובקע בדרבי הזה והוא היה מטורף - ארמון בן נעים הפציץ מקצה הרחבה וניצח את המשחק. השמחה הייתה מטורפת לא פחות".