נתחיל מהסוף, מהשורה התחתונה של האירוע המקסים שנערך בערבו של יום רביעי במתנ"ס "נווה אפק" שבעיר. נבחרת בי"ס "נווה דליה א'" זכתה באליפות ליגת "מאמאנט" ראש העין השישית.
זו השורה התחתונה, היא חשובה, אבל באירוע הגמר של "מאמאנט" הוכתרה אמנם רק אלופה אחת, אבל היו בו רק מנצחות.
"אהבה" זו מילה שחזרה על עצמה לאורך הערב כולו, גם בין השחקניות וגם בשיחות שערכתי עם חלקן. המשפט "כסף מסובב את העולם" נכתב והושר במחזמר "קברט" כבר לפני יותר מחמישים שנה, אבל הוא רלוונטי יותר מתמיד לעולם הספורט של היום. עולם שעסוק במרדף אחרי הכסף ומצליח להשכיח את העובדה שבסופו של דבר ולפני הכל מדובר באהבה. הספיקו לי לא יותר מדקות בודדות כצופה מן הצד במשחק הראשון של הערב, בו ניצחה נבחרת "רמב"ם" את "גוונים" 0:2 והבטיחה את המקום השלישי, כדי להבין כמה אהבה יש בענף ובליגה. אהבה למשחק, אהבה לקבוצה, אהבה לחברות לקבוצה. אהבה לספורט. אין יותר מדי תהילה ומעריצים (חוץ מהמשפחות המעודדות, החברים והחל מהשבוע גם אנוכי). גם כסף אין שם יתר על המידה. בעודה מסדירה את נשימתה ומוחה זיעה ממצחה, הסבירה לי נעמי גרבר מאיר, חברת הנהלת הליגה ושחקנית רמב"ם, שאת כל האירוע הזה הן הפיקו אחרי גיוס ספונסרים אינטנסיבי ועם עזרה מהעירייה. הן מחפשות מי שיתמוך בליגה והאמינו לי, אין בעל עסק שלא ירצה להיות מזוהה עם מפעל שכזה. מעבר למשחקים עצמם ולחוויה הקהילתית שהם מספקים, לעובדה שאת הליגה מפעילים שופטים ואנשי מזכירות שכולם תלמידי תיכון מסורים, מעבר לכל זה, יוצאות שחקניות הליגה לפעילויות דוגמת מפגשים עם ילדי הרווחה של העיר, תרומות משלוחי מנות ומתנות בפורים, פרויקט "תרומאמאנט", שכשמו כן הוא, ימי ספורט לחוסים בהוסטלים ועוד שלל פעילויות נפלאות שהיריעה קצרה כרגע מלהכיל.
והכל, להזכירכם, הכל מאהבה.
אבל אל תחשבו שהאהבה הזאת משאירה בצד את התחרותיות. ממש לא. ברגע שהשחקניות עולות לפרקט, נולד שילוב מופלא בין מי שהן ספורטאיות בלב, שנלחמות כלביאות על כל כדור, רוצות כל כך לנצח ולהיות אלופות, אבל לרגע לא שוכחות לחייך, לחבק ולתמוך זו בזו.
קודם למשחקים נערך טקס ובו הוענקו תעודות הוקרה למי שעושה את הליגה הזאת הדבר הנפלא שהיא ואחריו הגיע החלק האמנותי, עליו הייתה אחראית העונה נבחרת "נחלים". התוצאה – סרטון מקסים שעונה על השאלה "מהי "מאמאנט" עבורן"?
צפו בסרטון:
כשמסתיים המשחק על המקום השלישי, המתח כבר בהחלט מורגש. לשתי הקבוצות קבוצות אוהדים לא מבוטלות והאווירה מצוינת.
"בגין" ו"נווה דליה א'" עולות לשחק את המשחק המכריע. בשבת ניצחה "נווה דליה" 0:2 וניצחון נוסף יבטיח לה את האליפות. "בגין" חייבת לנצח כדי לשלוח את המשחק למערכת זהב שהמנצחת בה תניף צלחת.
המשחק היה צמוד תחילה וגם מי שאינו חובב כדורעף או כדורשת, לא יכול שלא להתפעל מכמה מהמהלכים האקרובטיים שמפגינות האימהות.
המשחק נפתח במערכה צמודה, אבל נראה כי נשות "בגין" נחושות יותר. היתרון נמצא רוב בזמן בצידן, אך לא בהפרש שעולה על שני שערים ובזמן שה"אולטרס" של "נווה דליה" מפליא בשירים היישר מהיציע המזרחי ב"טדי" (רק בלי הגזענות), היריבות בורחות ליתרון 9:14. "דליה" חוזרות ל-12:14, אבל זוהי שירת הברבור שלהן במערכה, שמסתיימת ב-17:21 ל"בגין".
בין המערכות מספרת לי נעמי על טורניר הכדורשת בריגה, בירת לטביה, אליו תיסע נבחרת ראש העין בחודש יוני הקרוב. עוד היא מספרת על ההתפתחות האישית המדהימה, פיזית ונפשית, שמקבל כל שחקנית בליגה הזאת. בסיום המשחק, כשאשוחח עם חלק מהבנות, הן יחזרו על אותן מילים. הן יבואו חולות, חלקן אפילו כרוניות, לוקחות כדורים, עם דלקות בברכיים, מחויבויות לחיים, לעבודה, לילדים. זה לא משנה. כשמתחיל אימון או משחק, הן על הפרקט.
כשיצאה לדרך המערכה השנייה, אני כבר כולי במשחק. כל חשש שהיה לי שמא לא אתחבר נשכח מזמן. סוד כמוס ששמרתי לעצמי הוא שליבי נטה לטובת קבוצת "בגין". זה לא שיש לי איזשהו הוד רוויזיוניסטי או סבא שהיה פעיל בתנועת חירות. אני גם לא מכיר אף שחקנית. הסיבה פשוטה – ידעתי שניצחון של "בגין" יוסיף עוד מערכה ואוכל ליהנות עוד קצת מהמשחק הנפלא הזה, בטרם יוצאת הליגה לפגרה.
במערכה השנייה התמונה לא השתנתה. "בגין" נראו להוטות לנצח את המשחק. ומיתרון צנוע של 6:8 ברחו עד ל- 6:14 ו-9:17. "דליה" התעוררו, החלו להדק את ההגנה, אבל יותר מלצמק ל-13:18 הן לא הצליחו. 15:21 ל"בגין" בסיום המערכה ויש לנו מערכת זהב על האליפות!
המתח גדול והבנות מפיגות אותו בדרכן. "בגין" שבות לפרקט בחיבוקים ומחיאות כפיים, היריבות קופצות וכשמתחילה המערכה, כל נקודה מתקבלת בהתרגשות והתלהבות.
הפעם שתי הקבוצות עולות חדות. אף אחת לא תיתן לשנייה של חוסר ריכוז לעלות בעונה כולה. תחילה נראה שהמשחק הולך לכיוון "בגין", שעלו ל- 5:8. או אז הגיעו הרגעים של נווה דליה. אחרי עונה ארוכה, בית מוקדם, בית עליון ועם כל ערימת הקשיים שפירטתי קודם לכן, הן מוצאות את הכוחות לקאמבק גדול. היתרון הראשון שלהן במערכה מעלה אותן ל- 10:11, כשמערכת זהב מוכרעת כשהקבוצה הראשונה מגיעה ל-15. "בגין" חוזרת ומשווה ל-13:13, אבל נווה דליה, ששחקניותיה התעוררו בדיוק בזמן, נישאות על גבי האנרגיות המחודשות לא עוצרות בדרך ל – 13:15 במערכה וקובעות – נווה דליה א' אלופת ליגת "מאמאנט" לשנת 2017.
זר שנקלע היה לאולם היה משוכנע שמדובר בקבוצה אחת, שחוגגת אליפות ולא בשתיים שהרגע התחרו זו בזו ללא פשרות. שתי הקבוצות לבשו אדום, שחקניות שתי הקבוצות שמחו, חגגו, מחאו כפיים והתחבקו. כולן ניצחו, כבר אמרנו.
אבל יש רק צלחת אחת (לאלופה). קודם לכן הוענקו הצלחות למדורגות. במקום ה-11 "פרס" שגברו על "אלומות רחל". במקום התשיעי "נחלים" שניצחו את "אפק". את הצלחות למקומות 7-8, הראשונים בבית התחתון, חלקו תחילה נבחרות "היובל" ו"אוהל שרה", שהמשחק בינהן נערך רק אמש (חמישי) והסתיים ב-0:2 לראשונות. במקום החמישי דורגה "נופים" שניצחה את "נווה דליה ב'" וכאמור, ברביעייה הראשונה – "גוונים", "רמב"ם", "בגין" והאלופה החדשה – "נווה דליה א'"' שקיבלה הזדמנות ללבוש את חולצת האליפות הסגולה, עם ההצהרה שהן "אלופות בנשמה". אלופות בנש"מאמאנט".
כל נבחרת מקבלת את התמונה שלה ולאט לאט מתמלא המגרש בנבחרות שמתערבבות זו בזו, כל אחת מצטלמת עם צלחת ומדליה ובשלב מסוים אני כבר לא מצליח לנחש איזו שחקנית שייכת לאיזו נבחרת שסיימה באיזה מקום. זה גם לא משנה. אני לא יודע אם כבר כתבתי, אבל בערב הזה כולן מנצחות. בליגה הזאת כולן אלופות.
להתראות בעונה הבאה.
