כולם זוכרים את אבישג סמברג שהדהימה את המדינה עם זכייתה במדליית ארד בטאקוונדו באולימפיאדת טוקיו . למעשה, עד לאותו רגע היא הייתה אלמונית יחסית וגם הענף שבו היא התחרתה לא ממש זכה לתהילה בישראל כמו אחיו הג'ודו. אלא שהפריצה של סמברג הכניסה את הטאקוונדו לתודעה הציבורית ועכשיו כבר רבים מקווים ללכת בדרכה.
אחד מהם הוא יונתן חיים (13) מראש העין, שנמצא בטופ העולמי לשכבת גילו. בארון הגביעים והתארים שלו אפשר למצוא את סגנות אליפות ישראל, סגנות אליפות ישראל הבינלאומית הפתוחה ומקום שלישי בתחרות אוסטריה הפתוחה. לאחרונה הוא שב מאליפות העולם בבולגריה שם סיים במקום התשיעי.
יונתן הוא לא הנציג היחידי של משפחת חיים שמכוון גבוה בטאקוונדו. גם אחיו הצעיר איתן (10) עושה את צעדיו הראשונים בענף ונמצא כיום בקדם קדטים. ואם זה לא מספיק, הרי שגם אמא רינת (40) היא לוחמת טאקוונדו מרשימה ואלמלא נפצעה לפני כשנה ייתכן והייתה זוכה באליפות ישראל לסניורים.
"החברים מפרגנים"
יונתן מתאמן בטאקוונדו מאז שהוא בן 10. המאמנת שלו הייתה בת אל גטרר מהסניף הפתח־תקואי של מועדון "שרעבי אומנויות לחימה" בשכונת נוה גן. בשנה האחרונה יונתן הפך לחבר נבחרת הקדטים של ישראל ומתאמן בהדרכת המאמנים רומן רוסינוב וגילי חיימוביץ'.
יונתן, למה דווקא טאקוונדו?
"אמא רצתה שאעשה פעילות ספורטיבית כלשהי והגעתי לחוג טאקוונדו שהיה קרוב לבית. בהתחלה התייחסתי לזה כמו לחוג רגיל, אבל המאמנת שלי זיהתה שאני מוכשר והציעה לי להתאמן עם הנבחרת של המועדון בסניף ברמלה כדי שאעלה ברמה. היא ממש התעקשה. בגלל שהנסיעות הן לא פשוטות, אמא שאלה אותה אם יש לי פוטנציאל בענף והיא ענתה שכן. מכאן בעצם זה התחיל להיות רציני ועליתי לליגה של הגדולים".
מה מצריכה ממך ההתמקצעות בטקוואנדו?
"אני מתאמן ארבע פעמים בשבוע. כל אימון נמשך שעה וחצי. בנוסף, אני מתאמן בבית עם ציוד מתאים".
איך משלבים אימונים ותחרויות עם בית ספר וחיי חברה?
"אני מצליח לשלב הכל ומוצא את הזמן לכל דבר ככל שמתאפשר לי. בבית הספר הולכים לקראתי ומתחשבים בי. נותנים לי להפסיד פה ושם שיעורים אם אין ברירה. עם החברים אני מצליח להיפגש בשעות אחר הצהריים".
טאקוונדו היא אומנות לחימה. המומחיות בה מעניקה לך יותר ביטחון?
"אני מרגיש עם זה טוב. ברור שאני לא מרביץ לאנשים, אבל כן יש תחושה של ביטחון. החברים שלי גם מאוד מפרגנים לי, במיוחד כשהם רואים שאני חוזר עם מדליה מתחרות כלשהי".
מי שמתאמנות לעיתים עם יונתן ברמלה הן סמברג ורבקה באייך, שזכתה במדלית ארד באליפות אירופה האחרונה.
איך זה להתאמן איתן?
"שתיהן נחמדות מאוד. יוצא לנו לפעמים לעשות קרבות וזה לא נגמר הכי טוב בשבילי... הן נותנות עצות וטיפים במהלך האימונים והקרבות ואני לומד מהן הרבה".
מה החלום שלך?
"להמשיך להתאמן, לייצג את ישראל באולימפיאדה ולהיות הכי טוב שאני יכול".
"המאמץ משתלם"
שלושה בני משפחת חיים, המונה חמש נפשות, מתאמנים בטאקוונדו. בעוד שיונתן ואחיו איתן, שגם לו צופים עתיד ורוד בענף, חווים זאת בילדותם, הרי שאמא רינת מגשימה חלום ישן. "ההתחלה שלי די דומה לזו של יונתן", היא מספרת. "ברגע שפתחו קבוצת בוגרים ישר נדלקתי. כילדה מאוד אהבתי לראות את סרטי 'קרטה קיד'. במקביל הייתי עמוק בפסנתר ובריקוד ואומנויות הלחימה לא הסתדרו בשעות ובימים. ברגע שפתחו פה את החוג הלכתי על זה".
מה הטאקוונדו נותן לך?
"אני מתה על זה. מדובר בספורט חכם ומעניין שמצריך הרבה מאוד כושר גופני וגמישות. זו דרך נהדרת לשחרר אנרגיות ולפרוק מתחים. לפני כשנה רציתי להתחרות באליפות ישראל לסניורים, אבל לצערי נפצעתי. בקרוב אני אקבל את החגורה השחורה".
יש עוד נשים בשכבת הגיל שלך שמתאמנות בטאקוונדו?
"בגיל ובמשקל שלי יש אולי עוד שתיים. אולי בזכות אבישג יהיו יותר".
מה בעלך חושב על זה?
"מפרגן מאוד, אין לו בעיה עם זה. הוא אפילו מגיע לפעמים ומצלם. הוא לוקח חלק בהסעות ובכל הלוגיסטיקה".
מה זה אומר לגדל ילדים עם פוטנציאל אולימפי?
"אנחנו משקיעים המון מזמננו לטובת הסיפור הזה. ההשקעה היא לא רק בזמן אלא גם בכסף. כרגע אנחנו לא מקבלים סיוע משום גורם. הספורט הזה לא מקבל תקציבים כמו ענפים אחרים וזה חבל מאוד כי הוא מתפתח. מצד שני, בסופו של דבר כל המאמץ והנסיעות משתלמים. יונתן לקח את האימונים ברצינות כך שיש תוצאות בשטח ואפילו שאין תמיכה כלכלית והכל עלינו, מבחינתנו זה רווח".
לסיום, מי שרוצה להיות אלוף אולימפי נאלץ לוותר על ילדות רגילה. מה את חושבת על זה?
"בשלב הזה מדובר על יונתן בלבד שלוקח את כל הסיפור הזה בצורה בוגרת ורצינית, ועושה זאת מבחירה. הוא תלמיד מצוין עם ציונים טובים והלימודים שלו בינתיים לא נפגעו. אם תהיה פגיעה, נחשב מסלול מחדש. בצד החברתי יש קצת ויתור, אבל הוא משתדל להשלים פערים. זו הבחירה שלו ואנחנו עם האצבע על הדופק. גם תזונה נכונה היא משמעותית וצריך לעשות התאמות. אז נכון, זו ילדות קצת שונה, אבל עדיין שמחה ומאושרת".
