"בשבילנו, לשחק כדורגל זה דבר רגיל, אבל עבור השחקנים האלו, כדורגל זה הכל", כך אומר השבוע יניב חרמש, לשעבר מגנה של הפועל פתח־תקוה ומאמן במחלקת הנוער של המועדון בהווה, אשר בין היתר מדריך גם את הקבוצה המשולבת. בקבוצה המשולבת משחקים שחקנים מפתח תקוה וראש העין והשבוע זיכתה הפעילות המיוחדת את הכחולה בפרס עידוד היצירה של העירייה לשנת 2022.
הקבוצה המשולבת, שהחלה לאחרונה את השנה הרביעית לפעילותה, מאגדת כ-25 שחקנים בני 16 עד 60, חלקם בעלי מוגבלויות שונות מפתח־תקוה והסביבה, וחלקם אוהדי הפועל.
מאז פרש חרמש (44) ממשחק פעיל, לפני קרוב ל־15 שנה, הוא מאמן ילדים במחלקת הנוער של הפועל, המועדון בו גדל. "המטרה היא לתת להם קצת מכל מה שאנחנו קיבלנו מהמון אנשים יקרים כמו נחום סטלמך, זכריה רצאבי, גיא רוזנצוויג, עדי זלצר, דוד ספיבק ועוד, שזכיתי להתאמן אצלם", הוא אומר.
במהלך השנה שעברה, קיבל המגן לשעבר הצעה מקברניטי המועדון לאמן את הקבוצה המשולבת שמאומצת על ידי בית ההשקעות "אלטשולר-שחם", ולרגע לא היסס. "זה מאוד קסם לי", מודה חרמש. "התרגשתי שהם בחרו בי כי זו לא קבוצה רגילה, אלא הקבוצה הכי מרגשת בהפועל פתח־תקוה".
תסביר.
"השחקנים אומרים לי תודה שאני מלמד אותם דברים, אבל בסופו של דבר לא אני מלמד אותם אלא הם מלמדים אותי על החיים, וכמה צריך להיות אופטימי ולהכיר תודה על כל יום שאנחנו קמים בבוקר. הקבוצה גם הפכה למשפחה של ממש, ואנחנו מקיימים לא מעט פעילויות גיבוש מעבר לאימונים כמו למשל הדלקת נרות חנוכה שקיימנו בשבוע שעבר וצפייה משותפת במשחקים של קבוצת הבוגרים".
זה שונה מלאמן שחקנים "רגילים"?
"זה אמנם לא אותו דבר, כי צריך להדגים ולהסביר, ולפעמים צריך להסביר שוב כי לוקח יותר זמן להבין את התרגיל, אבל בסופו של דבר במגרש אנחנו דורשים מהם בדיוק מה שאנחנו דורשים מהילדים הצעירים. כלומר, לרוץ בלי הפסקה, לבעוט כמו שצריך לשער, ואם זה השוערים אז לקלוט את הכדורים כמו שצריך, כך שמבחינת הדרישות הן זהות. האימון הוא בקצב גבוה מאוד, החבר'ה רציניים ולראיה לכך, זכינו בטורניר הארצי האחרון שהתקיים בחודש יוני בנתניה והיה מרגש מאוד.
"אני מקבל מהם תגובות על בסיס יומי", הוא מוסיף, "עד כמה המסגרת הזו גורמת להם לקום בבוקר בכיף, וכמה ציפייה יש להם לקראת האימונים ולחילופין געגועים בימים שאין אימון. בימים שאנחנו מתאמנים, אנחנו מקבלים תמונות משחקנים שמתכוננים לכך מהצהריים ומכינים את המדים על המיטה. הפעילות בקבוצה זה הדבר שהם מחכים לו כל השבוע, וכיף לראות את ההתרגשות הזו. גם במהלך האימונים רואים הרבה חיוכים, ופשוט כיף".
מה זה עושה לך שאתה רואה אותם על המגרש?
"הם מלמדים אותי כל יום מחדש לקחת את החיים בפרופורציות ולדעת שיש הרבה מעבר לניצחון והפסד".
העירייה תעניק לכם את פרס עידוד היצירה לשנת 2022.
"זה מרגש מאוד ולא מובן מאליו שהעירייה בחרה בנו".
מה אתה חושב על היחס בחברה הישראלית לבעלי מוגבלויות?
"אני יכול לומר שאני מזדעזע בכל פעם מחדש שאני רואה סרטונים שרצים ברשתות החברתיות או בתוכניות טלויזיה על אפס סובלנות כלפיהם ואי קבלת האחר, בין אם זה בתחבורה הציבורית ובין אם בסקר בו הורים משיבים שלא היו רוצים שילדיהם ילמדו עם בעלי מוגבלויות. אנחנו עדיין רחוקים שנות אור מהמצב האידיאלי, ואני חושב שהיחס אליהם צריך להשתפר עוד יותר כי הם אנשים רגילים כמוני וכמוך. לדעתי, לכל אדם יש מוגבלות כלשהי, רק שאת שלהם רואים".
מה השאיפות שלך לעתיד בפרויקט?
"ראיתי כמה הזכייה בטורניר האחרון עשתה טוב לשחקנים, אז מעבר להשתתפות, שזה הכי חשוב, נרצה לשחזר את ההישג גם בטורנירים הבאים".
חרמש, גדל במחלקת הנוער של הפועל, עלה לבוגרים אי שם בשנות התשעים כשטרם מלאו לו 17, והיה חלק מאחת התקופות היפות שידע המועדון. מאז, למרות שאת שנותיו האחרונות בקריירה העביר בקבוצות אחרות, הוא ממשיך לעקוב אחר הנעשה בקבוצת הבוגרים, ולא רק בשל עבודתו במועדון. "כאוהד הפועל פתח־תקוה מגיל 7, אני רק יכול לקוות שבסוף השנה נחגוג עלייה. אנחנו אוהבים מאוד את עופר (טסלפפה) באגודה, ואני מקווה שהוא יצעיד את הקבוצה לליגת העל כמו שעשה עם נס ציונה".
כמי שגדל בהפועל של שנות ה-90, מה זה עושה לראות את מצב הקבוצה בשנים האחרונות?
"אני יכול לומר שמאז שאבי יחיאל הגיע ולקח את המועדון יחד עם העמותה, יש שינוי לטובה ושמים לב לשקט במועדון. לצערי היו מספר בעלים שהגיעו למועדון שלא עשו טוב לאגודה".
הקבוצה לא מתרוממת לגבהים שהקהל מצפה ממנה.
"אני חושב שהקהל של הפועל פתח־תקוה מאז ומתמיד דרש מהקבוצה. גם כשהיינו במקום השני בזמנו, הקהל רצה אליפות. הקהל רוצה הצלחות, והוא צמא מאוד לראות עליית ליגה. יכול להיות שצריך עוד קצת סבלנות".
כמה סבלנות הקהל יצטרך עד שיראה את בוגרי מחלקת הנוער מובילים את הבוגרים?
"יש המון שחקנים צעירים מוכשרים בהפועל, ואם תהיה סבלנות לכל הצדדים אז אני חושב שכן נראה פירות. בזמנו, בגיל 16.5 הייתי שחקן בוגרים ובגיל 17 קיבלתי חוזה. המצב היום שונה ואני לא רואה שחקנים צעירים משחקים בבוגרים. זה מצב שחורה לי".
באירופה למשל אין לקבוצות בעיה להעלות שחקנים בני 16-17 לבוגרים.
"נכון, אנחנו עדיין לא אירופה. אנחנו מסתכלים על גבי, פדרי, פיל פודן שמשחקים ברמה הכי גבוהה שיש ולצערי בארץ אנחנו עדיין לא רואים את זה".
זה בגלל חשש לשתף צעירים או שהם לא מוכשרים מספיק?
"יש שחקנים טובים שצריך לתת להם לשחק. גם מכסת הזרים שמאפשרת לצרף 5-6 זרים בליגה הראשונה, מפריעה לשחקן הצעיר להתפתח ואם זה היה תלוי בי הייתי מוריד את הכמות לשלושה".
יש לך רצון לאמן בוגרים?
"לא, אני מאוד אוהב את הגילאים הצעירים. אני חושב שמעבר לתפקיד המאמן בגילאים האלו, זה גם להיות מורה לחיים".
