"בסופו של יום אני מאמין שהיה פספוס כלשהו ויכולתי לשחק בליגת העל, אבל בכל הקשור לקריירה שלי אני מרגיש גאווה", כך אומר השבוע חיים איצרין, מגנה השמאלי הוותיק של הפועל פתח־תקוה, שפותח עונה שנייה בקדנציה השנייה שלו במועדון הכחול, ונחשב לבין השחקנים עם הקילומטראז' הכי גבוה בליגת המשנה.
קראו גם:
איצרין (34), שפספס את רגעי ההכרעה של העונה שעברה בשל פציעה, מספר בריאיון מיוחד על הרגעים שישב ביציע מבלי שיכל לעזור לחבריו, הקבוצה הנוכחית לעומת זו של שנה שעברה ("יהיה לנו שילוב טוב"), הרצון להמשיך ולשחק בליגות המקצועיות עוד מספר שנים ושתי הלידות השקטות שעברה אשתו בתוך שנה ("הלך הרוח בבית היה די דכאוני").
"לא מתלונן"
את עונתו הראשונה בקדנציה המחודשת החל איצרין כשהקבוצה עוד הייתה רשומה בליגה א'. במשך העונה הפך לאחד מעמודי התווך של ההגנה הכחולה, שסיימה עם מספר הספיגות מהנמוכים בליגה הלאומית (35). אלא שדווקא רגע לפני רגעי ההכרעה בפלייאוף העליון הוא נפצע בשריר התאומים וסיים את העונה.
"בתור שחקן שהיה בהרכב לאורך כל הדרך, זה קצת מאכזב", הוא אומר. "זו הייתה תקופה שבה קצרנו את הפירות ממה שעברנו לאורך העונה, אז היה קצת טעם חמוץ". כעת, לאחר כחמישה חודשי החלמה, הוא החל את העונה ואף פתח בהרכב בניצחון על בני יהודה במסגרת גביע הטוטו.
איזו הפועל נראה העונה?
"בעונה שעברה הייתה לנו הגנה מהטובות בליגה, אבל החלק ההתקפי לא היה מהפוריים שיש. הקיץ חיזקו את החלק ההתקפי בשחקנים טובים מאוד לליגה הזו. יאמר לזכותם של המאמן עופר טסלפפה, המנכ"ל אבי יחיאל וכל הצוות המקצועי שהצליחו להשאיר את רוב הסגל של השנה שעברה".
האוהדים מצפים לעלות. תעמדו בציפיות?
"כמו שהאוהדים מצפים, אנחנו מצפים אפילו יותר. הליגה תהיה יותר קשה מהעונה שכברה כי הרבה קבוצות התחזקו, אבל אני מאמין שנהיה שם בסופו של דבר".
איצרין גדל בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב, עם לא אחרים מאשר ערן זהבי, ביבראס נאתכו ושחקנים נוספים שכיכבו בליגת העל. בניגוד אליהם הוא נדד בעיקר בין קבוצות הליגה הלאומית. מלבד עונתו הראשונה בהפועל (2017/8), הוא שיחק בין היתר במכבי בת ים, הפועל ירושלים, הפועל כפר סבא (איתה עלה לליגת העל), רמת השרון והפועל רעננה. הקבוצה בה רשם הכי הרבה הופעות היא הפועל אשקלון, שם שיחק שמונה עונות בשתי קדנציות שונות.
"היו לי הישגים ועליתי ליגה חמש פעמים, אבל איפשהו הרגשתי שלא מיציתי את הקריירה עד תום", הוא אומר. "יכולתי לשחק בליגת העל, אבל אני לא מתלונן".
למה זה התפספס?
"יכול להיות שמהרבה סיבות. אולי לא הייתי מספיק טוב ואולי זה גם עניין של תזמון שלא הייתי במקום הנכון בזמן הנכון".
כמגן שמאלי מדוע כבר במשך שנים כמעט ואין לנו שחקנים איכותיים בתפקיד?
"ילדים שמתחילים לשחק בשכונה ומגיעים לקבוצה רוצים בדרך כלל להיות שחקני התקפה. צריך לקחת את אלה עם היכולות האתלטיות שמתופקדים בכנף וללמד אותם להיות שחקני הגנה. גם אני התחלתי כשחקן התקפה בהפועל לוד עד שבהפועל תל אביב עשו לי הסבה".
"קשה מנשוא"
איצרין התמודד על המגרש עם לא מעט אתגרים, אבל דווקא המשמעותיים ביותר בחייו היו הלידות השקטות שעברה אשתו. "ביולי 2018 היינו בשלב מתקדם של ההיריון", הוא מספר. "באחד הימים אשתי הפסיקה להרגיש תנועות של העובר. הגענו לבית החולים ושם הודיעו לנו שאין דופק ושאנחנו אמורים לעבור לידה שקטה. לא היינו מוכנים לזה. זה לא עובר לך בראש כשאתה בהיריון".
מה הרגשת באותם רגעים?
"רציתי שהאדמה תיפתח ופשוט להיעלם בה. זו שנה שאתה חווה בה היריון בפעם הראשונה, מחכה לזה בהתרגשות ובסופו של דבר אתה עובר לידה שקטה ויוצא בידיים ריקות. לי זה היה מאוד קשה ולאשתי הרבה יותר. יצאנו מזה מחוזקים ואחרי פחות משנה נכנסנו שוב להיריון".
ומה קרה אז?
"אמרו לנו בתחילת ההיריון שאלו תאומים, אז מלכתחילה נכנסנו לקטגוריה של היריון בסיכון, במיוחד לאור מה שעברנו. אחרי חמישה חודשים אחד מהעוברים נפטר בעקבות סיבוך, ושבוע לאחר מכן בישרו לנו שהעובר השני סובל מפגיעה מוחית. זו סיטואציה לא פשוטה. החלטנו, עד כמה שזה נשמע רע, שאנחנו רוצים להפסיק את ההיריון. למרות שחלפו מספר שנים מאז, זה עדיין קשה מנשוא להבין שאיבדנו שלושה ילדים תוך שנה".
איך התמודדתם?
"כל הזמן צצות השאלות למה זה מגיע לנו, אבל כמובן שתשובות אתה לא מקבל".
אחרי כמעט שמונה חודשים נכנס הזוג איצרין להיריון שוב והיום השניים הורים לילד. "כשהוא נולד זו הייתה ההרגשה הכי מדהימה בעולם, הרבה בכי והתפרצות של רגשות", הוא נזכר.
עד כמה אותה תקופה השפיעה עליך במגרש?
"דווקא כאן יש דיסוננס גדול. שיחקתי אז בכפר סבא ועלינו ליגה. ברמה המקצועית זו הייתה עונה מוצלחת, אבל ברמה האישית זו הייתה שנה קשה מאוד. זה די התמזג אחד עם השני. עד כמה זה התמזג? כמה שעות לאחר שהודיעו לנו שלאחד התאומים יש פגיעה מוחית, אשתי הגיעה איתי למשחק של הקבוצה ולמחרת עברנו את ההליך הרפואי. אני לא חושב שיש בן אדם יותר חזק ממנה. אם לא היא, כמעט בטוח שבסוף אותה שנה הייתי פורש ממשחק".
אתה כבר בן 34. יש מחשבות על פרישה ממשחק פעיל והיום שאחרי?
"אני חושב על זה, אבל לא רוצה להגיע לשם. כרגע אני נהנה מאוד מהשעות בהן אני מתאמן. כל זמן שזה תלוי בי ארצה להמשיך לשחק כמה שאני יכול. אני שומר על עצמי בצורה מקסימלית, מתאמן כמו שחקן צעיר ומאמין שאוכל למשוך עוד קצת. בינתיים התחלתי לימודים של סוכן ביטוח, תחום שמאוד מעניין אותי, אבל אני לוקח את זה באיזי כרגע".
