"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר", כתב שלום חנוך בשירו המפורסם "נגד הרוח", ונדמה כי אין אוהד של הפועל פתח־תקוה שלא יתחבר למילים האלו לנוכח סיפור הקבוצה בשנה החולפת.
בתוך עשרה חודשים מאז ירדה הפועל בבושת פנים לליגה השלישית, בפעם הראשונה בהיסטוריה המפוארת של המועדון, היא הספיקה לעלות בחזרה ולאחר הפסקה בת ארבע שנים היא עשתה בשבוע שעבר הישג מרשים בהתחשב בנסיבות והבטיחה את מקומה בפלייאוף העליון.
יש שיגידו כי מדובר בנחמת עניים, אבל מי יודע - אם הכוכבים יסתדרו בשורה אולי המסע המטלטל עוד יסתיים עם הכרטיס לליגת העל.
עוגן בהגנה
אולי בעקבות הקיץ הלא פשוט שחוותה, הפועל פתחה את העונה לא טוב. מהעמדת סגל לליגה א' נאלצו בתוך זמן קצר קברניטי המועדון, ביחד עם המאמן עופר טסלפפה, לבצע את ההתאמות לליגה הלאומית.
קראו עוד>>>
בהתאם לכך סבלה הקבוצה מקשיי הסתגלות בליגת המשנה. עד כמה הסבל היה גדול? אמנם הקבוצה גברה במחזור הראשון על בני יהודה 2:1, אבל לאחר מכן בתשעת המשחקים הבאים היא ניצחה פעם אחת בלבד. מעבר לכך, היא כבשה רק שער אחד ב־810 דקות (!).
מה שהחזיק את הקבוצה בחיים בכל אותה תקופה, ובכלל לאורך כל העונה הסדירה, הייתה ההגנה היציבה בראשותו של עומר כץ בין הקורות, כשגם אופק פישלר, רן ואתורי, חיים איצרין, רם לוי וויקי כחלון המנוסה שהצטרף בינואר מספקים את הסחורה.
עם הזמן גם התקפת הקבוצה החלה לתפקד, גם אם באופן חלקי. ירדן כהן, אוהד רבינוביץ', רועי זיקרי, יחד עם פיטר אוניקצ'י ועוז פרץ, שהגיע במהלך העונה, החלו להראות סימני חיים בהתקפה.
ב־19 המשחקים האחרונים רשמה הקבוצה שמונה ניצחונות, שבע תוצאות תיקו וארבעה הפסדים שהציבו אותה במקום החמישי בתום המחזור הקודם עם אפשרות לפזול למקום השני שמוביל לליגה של הגדולים.
המאזן היה יכול להיות אף טוב יותר אילו היה בקבוצה שחקן עם רגל מסיימת, שכן מלך שערים עם חמישה כיבושים בלבד זה מעט מדי עבור קבוצה בסדר גודל של הכחולה.
למרות המצב בטבלה, יש לא מעט אוהדים שהיו שמחים לראות מאמן אחר על הקווים. אז נכון, הפועל לא הקבוצה הכי יציבה בליגה ולצד תצוגות נפלאות כמו מול אום אל פאחם בחוץ (3:2) והפועל עכו (2:1 הירואי מול תשעה שחקנים) באיצטדיון שלמה ביטוח, הגיעו נפילות כמו מול כפר קאסם ובית"ר תל אביב - בת ים.
אבל כשנקודת ההתחלה ששמה לה למטרה ראשונית להבטיח את ההישארות בשלב מוקדם, אפשר לומר שטסלפפה עמד במשימה ועושה עונה לא רעה בכלל.
הגיס והכיס
למרות שאין זו ערובה להצלחה, להפועל כמעט ואין שמות מוכחים בסגל או שחקנים עם עבר בליגת העל, כפי שניתן למצוא במספר לא מבוטל של קבוצות שהעפילו לפלייאוף העליון. לכן האוהדים צריכים להבדיל בין הרצוי למצוי.
יחד עם זאת, דווקא בגלל שחרב הירידה כבר לא מונחת על צוואר השחקנים, ואין העונה קבוצה שדורסת את הליגה, בהפועל יכולים לנסות ללכת על כל הקופה.
אז מה טסלפפה צריך לעשות? קודם כל להגיע להשתלמות קצרה אצל בני לם במכבי נתניה. מאמן הצהובים מהשרון, שגם הם מתרפקים על העבר המפואר ולא זוכרים תואר מהו, יודע בדיוק מה הקהל שלו רוצה ואת זה הוא מנחיל לשחקניו שעולים מדי שבוע על כר הדשא וטורפים אותו תוך הצגת כדורגל התקפי.
טסלפפה יכול להרשות לעצמו להעז בשמונת המשחקים הקרובים ולעלות עם כל הכלים ההתקפיים שברשותו. אין כמו לעשות זאת כשאין לך מה להפסיד. הרי זה לא באמת משנה אם הקבוצה תסיים את העונה במקום השלישי או השביעי.
בליגה צמודה כמו הליגה הלאומית, גם אם לרוב זה בגלל יכולת לא משכנעת בלשון המעטה של כל הקבוצות, מספיק לחבר שניים-שלושה ניצחונות רצופים ומכאן השמיים הם הגבול.
להפועל קהל נפלא שמלווה כבר במשך שנים את הקבוצה לכל חור בארץ, ובשבועות האחרונים מספריו הולכים וגדלים. נכון, זה עדיין לא בכמויות שכולנו זוכרים ממשחקי הבית באיצטדיון האורווה. בנתניה, רוח המפקד עובדת והאוהדים חוזרים לגדוש את היציעים. תנו לאוהדים כאן סיבה והם יחזרו למלא את האיצטדיון.
ייתכן בכלל שהאיש הכי חשוב במועדון כלל לא משחק על כר הדשא ועונה לשם אבי יחיאל. המנכ"ל השקט מביא איתו נדוניה משמעותית בדמות הגיס ואיש העסקים, אדם נוימן, שאם נאמין לפורבס שווה למעלה ממיליארד דולר, הרבה יותר מכל בעלים אחרים בארץ (למעט מיטש גולדהאר). נוימן כבר החל לשחרר כספים פה ושם והזיקה שלו למועדון מציתה את הדימיון.
עם קהל ביציעים ואיש עסקים בעל כיסים כה עמוקים אולי אפשר לפנטז בעתיד על הרבה יותר מעלייה לליגת העל.
לעדכונים: חדשות ראש העין
