אבי יחיאל לא יכול היה למצוא מועד מורכב (וגם זאת מילה שנבחרת בעדינות) יותר להיכנס לתפקיד החדש שלו כמנכ"ל מועדון כדורגל. "ימים עמוסים בעבודה ובלמידה", הוא מספר, "זאת תקופה לא פשוטה. בגלל הקורונה הכי הופך ליותר מאתגר, אבל אני נהנה מהעשייה".
מורכבת עוד יותר הכניסה לתפקיד המנכ"ל כשמדובר במועדון כמו הפועל פתח-תקוה, שגם בלי מגפה עולמית של פעם במאה שנה, מדובר במקום שלא נהנה מיותר מדי ימי שקט מאז שנוסד. או בקיצור – אף אחד לא ייתן ליחיאל הנחות. "זה לא עניין של "הנחות", הוא אומר, "זה המצב. אנחנו מתארגנים בצורה הכי טובה שאפשר לעונה. המועדון החל מהלך בעונה שעברה ופעל בצורה המיטבית במסגרת האתגרים הקיימים. יש בסיס טוב, אני רואה דברים שקורים בשטח ויודע שיש הרבה עבודה לפנינו. אני גם יודע מה יכול לעזור לנו והשאיפה היא לטובה".
מניו-יורק להפועל
יחיאל (40) פרש מכדורגל בגיל מוקדם יחסית. בסוף עונת 2011/12', אחרי שנתיים טובות בהפועל ב"ש, הוא תלה את הנעליים רגע לפני גיל 33. "הייתי בריא, אבל כבר לא נהניתי מהמשחק", הוא מסביר, "לאורך כל הקריירה הונעתי בעיקר מרעב ומוטיבציה והם עזרו לי מאוד. הרגשתי עייף מנטאלית והעדפתי לסיים בטעם טוב".
בשנה שאחרי הוא שימש כעוזרו של זיו אריה (היום מאמן הפועל קטמון) בקבוצת נערים א' של מכבי ת"א. "אימנו שחקנים כמו יהונתן כהן, דן גלזר, מתן חוזז ומקס גרצ'קין", הוא מונה כמה מהשחקנים המובילים בליגת העל כיום, "באותה תקופה עבד במכבי הצוות הספרדי בראשות ג'ורדי קרויף והעבודה שלו סיקרנה אותי. הסתובבתי המון ולמדתי".
אחרי שנה הוא סיים את תפקידו במכבי והמריא עם רעייתו עדי נוימן לניו יורק, שם עבד במשך מספר שנים בתפקידי ניהול בחברת WE WORK המצליחה שהקים אדם, אחיה של עדי. "הייתי מנותק מהכדורגל ברמת העשייה, אבל עמדתי בקשר עם הרבה חברים שנשארו בענף", הוא מספר, "ידעתי שארצה לחזור לענף. אחת הסיבות שהתנתקתי הייתה הרצון לחזור עם פרספקטיבה ורעב שהיו חסרים לי". אגב, חלק מהעבודה שלו בחברה הניו יורקית התממשקה עם ספורט.
עקבת אחרי הנעשה בהפועל?
"לא לעומק. קראתי באינטרנט מדי פעם. מהתקופה ששיחקתי בהפועל לא נשאר אף אחד במערכת. אבל הרבה מהם נשארו חברים שלי עד היום – מיכאל זנדברג, יוסי רוזן, עומר בוקסנבוים ואייל אברמוב שהיה זה ששידך בין הפועל לביני. היינו קבוצה מיוחדת ולא סתם נשארנו בקשר הדוק עד היום".
יחיאל מספר כי תכנן להישאר עם משפחתו בארה"ב, אך עם פרוץ מגיפת הקורונה שבו ארצה. "כשהתחלתי לחשוב מה אוכל לעשות, האפשרות של לחזור לכדורגל ולהפועל עלו על הפרק", הוא אומר, "חשבתי על התפקיד הזה עוד קודם לכן, אבל אפילו לא ידעתי עם הוא פנוי. כשהגעתי לארץ, אייל יצר איתי קשר והציע לי ומיד הסכמתי".
רבים הופתעו כשמונית לתפקיד.
"כי לא הייתי בארץ והתרחקתי מהכדורגל. אבל מי שמכיר אותי יודע שהיה לי רצון לחזור לכדורגל. כבר כשחקן זה היה הכיוון שלי, אז ודאי שאחרי שעסקתי בניהול. מעולם לא חשבתי על כיוון של אימון".
השילוב בין הידע שלו ככדורגלן עבר לאיש ניהול בחברה גדולה, בהחלט יכולים לבוא לעזר למועדון מתעורר כמו הפועל. "אני מביא הרבה ידע וניסיון מהתחום העסקי ורואה בעבודה בהפועל הזדמנות לעשות משהו מיוחד", משוכנע יחיאל, "רבים מהמנהלים בענף לא שיחקו כדורגל ולשחקנים רבים אין ניסיון בניהול וזה יכול להוות יתרון עבור המועדון".
חזרת למועדון שונה לחלוטין מזה שעזבת לפני 15 שנים.
"נכון. מצאתי מועדון עם המון רצון טוב של אנשים שהצילו אותו מפשיטת רגל ועם הרבה אנרגיה לעשות דברים טובים. מתנדבים משכמם ומעלה שתרמו מזמנם, מרצם וכספם כדי להרים את הפרויקט הזה. כמו כל ארגון שמתאושש משנים לא טובות, בלשון המעטה, יש דברים שאפשר לשפר ולייעל.
"מה למשל? התפיסה הארגונית, איך אנחנו רוצים להציג את עצמו לעולם. הפועל מועדון שכרגע צריך הרבה חום ואהבה ולאנשים חזקים מנטאלית עם חזון. הפוטנציאל הוא שמניע את כולם. סיימתי את הקריירה בשנתיים בהפועל ב"ש שהיו מהראשונות של אלונה ברקת בתפקיד ואני מוצא הרבה קווי דמיון להפועל של היום, גם אם האמצעים הכלכליים שונים. גם ב"ש עברה תקופה של שינוי ועשו שם דברים נכונים וההצלחה הגיעה בסופו של דבר. כמו שם, גם אצלנו יש הרבה תשוקה ורצון להצליח וצריך רק למצוא את הדרך הנכונה ואני בטוח שנמצא אותה. ואז יהיה אושר גדול לכולם".
איך מתחילים את הדרך הזאת?
"לפני הכל צריך להחזיר את האמונה והאמון אחד בשני ובשנייה. לתת אמון ברעיון ולאזור הרבה כוחות נפשיים".
הגעת מהמגזר העסקי למועדון שבבעלות אוהדים.
"יש יתרונות לצד אתגרים. צריך לדעת לעשות את זה כמו שצריך, כי לצד מועדוני אוהדים שעובדים מצוין יש אחרים שקרסו. עבורי, כמנהל, זה חדש, אבל כבר יש היררכיה ברורה וסדר ואני יודע למי אני מדווח ונותן דין וחשבון. המודל הזה חדש בכדורגל הישראלי וגם לאדם כמו מיץ' גולדהאר לקח כמה שנים עד שהבין מה דורש ממנו תפקיד הבעלים. לאלונה זה לקח יותר. כמו WE WORK גם הפועל היא סטארט אפ ואני רואה הרבה דמיון בין שני הגופים. אני לומד כל הזמן. הסוד הוא למצוא את המנגנון הנכון. סביב המיזם יש הרבה אנשים טובים ואני בטוח שנמצא את השיטה המתאימה".
איאקס בפ"ת
איך נראית הפועל בחזון שלך?
"אני רואה מועדון בריא כלכלית, שמייצר בעצמו מספיק הכנסות, מסוגל לגייס ספונסרים ומסוגל להביא ערך מוסף לעסקים שעובדים איתו. אני רואה אותנו מחזירים את מחלקת הנוער לימים היפים של שנות התשעים וראשית שנות האלפיים. כשאני הגעתי להפועל פ"ת מגדנ"ע יהודה דיברו על הפועל כמו על איאקס.
"פתח-תקוה גדלה כל הזמן ויש בה הרבה מאוד אוהדי ספורט. להפועל יש המון אוהדים בעיר ומחוצה לה. עשרות אלפים שיש להם זיקה למועדון וצריך להעיר אותם. הפועל יכולה לסמל הרבה דברים. המועדון הזה צריך להיות בין ששת הגדולים בארץ, מקצועית וניהולית".
תוך כמה זמן היא יכולה להגיע למקום הזה?
"זה לא צריך לקחת זמן רב. גם כשהתהליך ארוך, צריך להתחיל לראות תוצאות ראשונות בזמן קצר. אם לא נראה בשנה הקרובה תוצאות, נבין שאנחנו עושים משהו לא בסדר".
למרות זאת, יחיאל לא ממהר לסמן מטרות לעונה הקרובה. "הצלחה לא נמדדת בהכרח לפי נתון כזה או אחרת, בטח לא בשלב הראשון", הוא אומר, "זאת יכולה להיות התקדמות כלכלית, שמירה על שלד שחקנים, שיפור איכות המשחק, קידום מחלקת הנוער ועוד.
אז לאן אתם מכוונים העונה?
"ברור שהמראה הכי חשובה של מועדון היא קבוצת הבוגרים, אבל צריך לזכור שיש מדרגות בדרך. אני לא מאמין שצריך או לבנות קבוצה או להצליח. כשבונים נכון, מגיעות תוצאות. מקצועית, המועדון לא השתתף במאבקי עלייה לליגת העל מאז שירד ב-2015 וכבר שלוש עונות משחק בפלייאוף התחתון. בשלב הזה, הסגל עוד לא נסגר וכך גם חלק גדול מהתקציבים. ברור שהפועל תמיד שואפת גבוה, אבל השם לבד אולי ייתן לנו כמה נקודות, אבל לא מעבר לכך. צריך להמשיך לבנות קבוצה חזקה, לתקן. אנחנו שואפים לטוב ביותר וזה יכול להיות גבוה מאוד, אבל עוד מוקדם לסמן מטרות מקצועיות. בעוד שבועיים אשמח לתת הצהרת כוונות ברורה".
איך בונים תקציב בתקופה כה חסרת ודאות?
"בזהירות. מועדון כדורגל נמדד בשני אלמנטים – כלכליית ומקצועית. אם זכית באליפות ולמחרת הבעלים עוזב והמועדון מתפרק, לא עשית כלום. אם הוא יציב, אבל נמצא כל הזמן במקום העשירי, זאת גם לא הצלחה גדולה. אנחנו עוסקים בניהול סיכונים. יודעים אילו אנחנו מסוגלים לקחת כדי להתקדם. חייבים לקחת סיכון כדי להתקדם, אבל גם לא רוצים לחזור למקומות הרעים בהם היה המועדון. כל המועדונים בענף חווים פגיעה כלכלית ולמועדון כמו שלנו זה משמעותי עוד יותר.
כמה קשה לגייס ספונסרים בתקופה כזאת?
"לשמחתנו, אנחנו מוצאים את האנשים הטובים שרוצים להיות שותפים. הפוטנציאל עוד רחוק ממימוש ויש דברים לעשות – מיתוג, למצוא את הסיפור הנכון, לבסס ערכי מועדון ומה אנחנו יכולים לתת חזרה לספונסרים. הפועל הוא מועדון עם מסורת ודרך והיו מי שירצו להיות מזוהים איתו. ברור שאם המצב היה שונה, היה לנו קל יותר, אבל כשהוא יחלוף, והוא יחלוף, נצא חזקים יותר".
כמו ליל וסביליה
אבי יחיאל גדל במחלקת הנוער של גדנ"ע ת"א והגיע להפועל בקיץ 1998 כשהיה בן 18 היישר לקבוצה הבוגרת של המועדון. "בעונה שלפני כן זכינו באליפות הנוער וסלים טועמה ואני בלטנו", הוא משחזר, "גיורא שפיגל רצה להביא אותי למכבי חיפה אבל אז פוטר. כשהגיע להפועל, הוא החתים אותי".
כבר במהלך העונה הראשונה הפך לחלק מהרוטציה בהפועל ובעונה הבאה הפך לשחקן הרכב בקבוצה הצעירה שכמעט הדהימה את ליגת העל וזכתה באליפות, אך הסתפקה במקום השלישי. הוא נשאר בהפועל עד 2005, אז עבר לגלאקטיקוס של מכבי ת"א, כשבמקביל עוזבים את הפועל שאר כוכביה באותה עונה – שלומי ארבייטמן, אדורם קייסי וקלמי סבן ועוברים למכבי חיפה, שלושתם אחרי עונה אחת במועדון. התופעה הזאת, של שחקנים שממהרים לעזוב את הפועל, שנשארת לרוב גם ללא רווח כספי, תחזור על עצמה עוד פעמים רבות בשנים הבאות.
בשבועות האחרונים, עת נפוצו ידיעות לפיהן הכישרון הצעיר בר נאוי עשוי לעזוב את המועדון, חוו רבים מאוהדי הקבוצה דז'ה וו, אולם נכון לכתיבת שורות אלה, השחקן מתאמן כרגיל בהפועל. "בכל העולם, מועדונים בסדר גודל של הפועל, דוגמת ליל הצרפתית וסביליה בספרד, מתקיימים על מחלקת נוער חזקה ומערך סקאוטינג מפותח", אומר יחיאל, "אחר כך הם קוטפים את הפירות. נהנים מהשחקן מספר עונות ומוכרים בזמן הנכון תוך מיקסום הרווחים. זה חלק מהעסק ואם לא נעשה זאת בחוכמה, יהיה לנו קשה מאוד להתקיים, לפחות כרגע. ניהול מו"מ זאת אמנות בפני עצמה וצריך לעשות זאת נכון וחכם".
3 צפייה בגלריה
יחיאל מקדים את קובי רפואה במהלך דרבי פתח-תקוואי. "צריך לעבור דרך קשה"
(צילום: ראובן שוורץ)
ליחיאל יש גם מסר לשחקנים הצעירים ולמנהלי הענף. "בשנים האחרונות רוצים להקל על כשרונות צעירים", הוא טוען, "עלתה למשל הצעה לא להביא זרים או להבטיח דקות משחק לצעירים. זאת חשיבה שגויה בעיניי. האחריות על ספורטאי לשכנע את מי שצריך שמגיע לו לשחק".
המנכ"ל הטרי מדגים את דבריו מניסיונו האישי מתחילת הדרך בהפועל. "כשגיורא הביא אותי, היו חמישה זרים בקבוצה, שניים מהם בלמים ובנוסף בני קוזושווילי, יניב חרמש שחקן הנבחרת האולימפית וקפטן נבחרת הנוער טל חן, שהתאמן אז עם הפועל", הוא נזכר, "ולי אפילו לא הייתה הופעה בנבחרת הנוער. למחנה האימונים לא הוציאו אותי ונשארתי לעשות אימוני כושר בספורטן. לא בכיתי על מר גורלי. את העונה סיימתי כשחקן הרכב ועם זימון לנבחרת הצעירה. הייתי מוכשר, אבל צריך קודם לעבור את הדרך הקשה. זאת הישרדות וצריך כל הזמן להתחזק. עשיתי לא מעט טעויות והמועדון שילם מחיר על השילוב שלי, כשאתה מראה שאתה שם ורוצה, נותנים לך. הפכתי לשחקן מרכזי בהפועל ונשארתי כזה תחת כל המאמנים הכי בכירים שעברו בכדורגל הישראלי ואימנו פה. היום אני גם שומע שהקהל העריך אותי.
"אני בטוח ששחקן שיעשה את העבודה, יתאמן כמו שצריך ויתנהל נכון, המערכת תרצה לתת לו לשחק. אין ברכה גדולה יותר מזאת למועדון כדורגל ואין דבר שאנחנו רוצים יותר. כדורגל זה ספורט תחרותי ומי שלא חזק לא ישרוד. אין סיבה להקל על אף אחד. המועדון ייתן כל מה שהוא יכול כדי שיצליחו, אבל בסוף האחריות היא על השחקן".
מילה לאוהדים שעדיין מהססים אם להצטרף ל"כחולה"?
"כל מי שאיכפת לו מהפועל, אפילו במעט, המועדון זקוק יותר מתמיד לתמיכה והאהבה שלכם. חווינו שנים קשות, זה הזמן לחבק ולתת כתף. אני מבטיח שבמועדון עובדים יום ולילה ואני מזמין כל אוהד להתרשם מכך. המטרה היא להגשים את החלון והחזון. זאת התחלה, לפעמים היא מאתגרת וקשה, אבל ככל שתהיה תמיכה גדולה יותר, הרוח בגבנו תהיה עוצמתית. את הפתרונות נמצא וכך גם שחקנים שיביאו אותנו להצלחות, מכם אנחנו צריכים אנרגיות טובות".
