בעוד כשבועיים תגיע נבחרת ישראל בכדורמים לאיטליה לטורניר ההזמנות האחרונה בניסיון לעשות היסטוריה ולהשיג בפעם הראשונה את הכרטיס למשחקים האולימפיים בטוקיו בקיץ הבא.
מי שתוביל את הכחולות לבנות היא קפטנית הפועל פתח־תקוה, הילה פוטוריאן (20), חיילת בסדיר שגדלה לתוך הענף. אחיה הגדול דוד (30), שחקן בקבוצת הגברים של העיר, נהג לקחת אותה לאימונים בבריכה בקיבוץ גבעת השלושה, ושם נאמר לה שהיא לא פחות טובה ממנו. מהר מאוד התבררה התחזית כנכונה. השושלת המשפחתית ממשיכה גם לאחות הקטנה ענבר (14), שעושה כעת את צעדיה הראשונים בענף.
2 צפייה בגלריה
הילה פוטוריאן
הילה פוטוריאן
הילה פוטוריאן
(צילום: אורן אהרוני)
קראו גם:

"קפיצת המדרגה"

"בתור ילדה קטנה היה כיף להתאמן ולהכיר חברים חדשים", מספרת פוטוריאן. "ברגע שהתמקצעתי זה הפך לדרך חיים. תמיד אמרתי שאני רוצה להיות יותר טובה ולהשתפר. לימדו אותי בחיים להתמודד עם דברים ואתגרים ולתכנן את הזמן בצורה נכונה. הרצינות של האימונים איפשרה לי להתבגר יותר מהר".
מאז שהצטרפת לקבוצה היא זוללת תארים.
"הקבוצה היא אחת החזקות בליגה. בשנה שעברה לקחנו את האליפות והפסדנו את הגביע בדקות האחרונות. ללא ספק אנחנו קבוצה חזקה ובשביל לנצח אותנו המתחרות צריכות לעבוד מאוד קשה. מצד שני זה לא בא לנו בקלות ולא בכל שנה אפשר לקחת אליפות. בשביל להצליח כל פעם צריך לעבוד מחדש, במיוחד השנה כשאיבדנו שחקניות מובילות שהלכו לשחק בהונגריה ויוון. אנחנו צריכות להתעלות על עצמנו ולהשתפר, במיוחד הבנות הצעירות בקבוצה".
ומשם עשית את קפיצת המדרגה לנבחרת.
"עשיתי את קפיצת המדרגה לנבחרת עוד בגיל 14. קפיצת המדרגה המשמעותית נעשתה כשהמאמן היווני דמיטריס מברוטאס הגיע. הוא כבר בשנה החמישית שלו בארץ".
מה הוא באמת שיפר?
"את כל הנבחרת מבחינה מקצועית. אני מרגישה את זה באופן אישי וגם בקבוצה זה מאוד מורגש. זה גם עזר לליגה לעלות את הרמה. הענף התקדם המון הזכות העבודה בנבחרת והמשחק הרבה יותר מהיר, כולל איך שאנחנו מגיבות ומתמסרות. זה נראה אחרת לגמרי לפני. יש גם עכשיו בנות שראיית המשחק שלהן נעשתה הרבה יותר טובה".
2020 נפתחה עם ניצחון היסטורי באליפות אירופה על גרמניה, ספרי על ההרגשה?
"זה היה מדהים. כשאני חושבת על כך, זה נראה לי כל כך רחוק, ובכל זאת היה לפני שנה. הרגשה הכי טובה בעולם, היינו בשמים וכל כך התרגשנו. רק לחשוב שלפני כמה שנים בכלל לא היינו באליפות אירופה ופתאום אנחנו מופיעות בה כבר פעמים, משיגות ניצחון ראשון ומתקדמות בדירוג".
המקום התשיעי היה אולי קצת פספוס?
"לדעתי היינו צריכות לסיים במקום השביעי. מה לעשות שלפני זה בהגרלה נפלנו על בית לא קל, עם היריבה הכי קשה מבחינתנו שהיא צרפת. היינו סופר מרוכזות לנצח אותן, אבל קרה מה שקרה ולא הצלחנו. אנחנו צריכות עוד להשתפר, לדעת לנצח בעתיד גם משחקים כאלה".
לא מאכזב שאירוע כזה גדול די מוצנע ואפילו לא משודר?
"זה תמיד מבאס אותנו. כל המשפחה שלי תמיד מציקה לי אם יש שידור או לא. סבתא שלי בלי טלפון ומחשב, רואה רק טלוויזיה, ולא הייתה לה אפשרות לראות אותי. תמיד אני מקווה שיהיו שידורים, בטח באליפות אירופה שהיא לא סתם טורניר. כל גופי הספורט יודעים שיש טורניר, אבל עדיין לא מצליחים לארגן שידורים. זה ממש מציק לי מאוד, אבל אני שמה את הדברים האלה בצד".

"בזכות הקורונה"

הנבחרת תמריא לאיטליה בידיעה ששני ניצחונות יכולים לשים את ענף על המפה, ובכך להצטרף לנבחרת האולימפית הגדולה שתמריא לטוקיו. אבל כשהכל נעשה בזמן הקורונה ותקופה ארוכה ללא משחקים, אי־אפשר לדעת מה יהיה בסופו של דבר.
2 צפייה בגלריה
נבחרת הכדורמים נשים
נבחרת הכדורמים נשים
נבחרת הכדורמים
(צילום: אורן אהרוני)
"זה כל כך מוזר עכשיו הנסיעה הזאת", מספרת פוטוריאן. "פתאום אנחנו טסות לטורניר ההזדמנות האחרונה. היינו צריכות לטוס כשהקורונה התחילה במרץ. שבוע לפני ביטלו את הכל ותוך זמן קצר המדינה נכנסה לסגר".
מה עשית באותה תקופה?
"בזכות הקורונה התפתחתי בתחומים אחרים שלא חשבתי שאגיע אליהם כמו בישול. עשיתי בנוסף הרבה קורסים אינטרנטיים כמו פסיכולוגיה. הצעד הכי גדול שעשיתי בזמן הזה הוא ההבנה מה אני רוצה לעשות אחרי הצבא - ללכת לקולג'. בתקופה הזאת דאגתי שזה יקרה".
ואז הגיעה הבשורה שיש עוד הזדמנות לאולימפיאדה.
"נכון, הולך להיות קשה. גם מבחינת התקופה, גם מבחינת המשחקים וגם מבחינה מנטאלית. אנחנו צריכות לדעת להתעלות על עצמנו, להיות כמה שיותר מרוכזות על כל מה שעבדנו בתקופה האחרונה ולבוא לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולות".
את מאמינה שאפשר לעשות את זה?
"זה לא יהיה קל. יש שמונה נבחרות ששתיים מתוכן עולות, ואנחנו לא בין הפייבוריטיות. אבל עם החוקים של הטורניר הכל יכול להיות. למשל, אם יש נבחרת עם שלוש חולות קורונה היא נפסלת באופן אוטומטי. במצב כזה אי־אפשר לדעת מה יהיה איתנו או עם נבחרות אחרות. יעשו בדיקות קורונה לפני ותוך כדי וכל הקלפים פתוחים".
אתן נבחרת צעירה, יכול להיות שפריז 2024 זה יותר ריאלי?
"לגמרי. יש לנו עוד כברת דרך לעבור. אני חושבת שבזמן הזה אפשר להתקדם הרבה. אפשר להגיד שפריז זה הפרויקט המרכזי שלנו ולשם אנחנו מכוונת. על הדרך נצבור את הניסיון כדי שנצליח לעמוד במשימה".