ענף הטניס שולחן בישראל ידע בעבר לא מעט רגעים יפים, שכללו שלל מדליות ושחקנים מוכשרים. חלקם אף ייצגו את המדינה במשחקים האולימפיים והפראלימפיים. עם זאת, בשנים האחרונות דעך הענף וספורטאים בכירים פרשו ואגודות הלכו ונעלמו.
מי שמנסה לשקם הכל מחדש הוא השחקן הפראלימפי לשעבר ותושב פתח־תקוה, דני בוברוב (34), שזכה בעשרות מדליות בינלאומיות ובשיאו דורג במקום התשיעי בעולם. בוברוב אף הגיע לשלב רבע גמר באליפות אירופה ואליפות העולם, ועכשיו מביא את כל הניסיון שלו בתקווה לגדל כאן דור חדש של אלופים.
קראו גם:
"זה החיים שלי"
בוברוב, מאמן מוסמך מוינגייט, נולד עם מחלה גנטית נדירה – SED, שהיא למעשה נכות אורתופדית המפריעה בהליכה ומגבילה בתנועה. בעקבות מצבו הרפואי הוא שיחק בקלאס שש, שהיא דרגת הנכות הקשה ביותר.
הוא הגיע לענף לאחר ששיחק כדורסל, אבל לא היה ממש טוב בו, כהגדרתו. כשחיפש משהו שיותר יתאים לו ויאפשר לו להתאמן גם בימי החורף, הוא הגיע לספורטן בעיר, שם ביקש להתנסות בטניס שולחן ומאז לא הפסיק לשחק.
לאחר שפרש ממשחק פעיל והקים עסק לקידום ושיווק אתרים, הוא נקרא לדגל על ידי המועדון בפתח־תקוה, שממוקם בהיכל הספורט העירוני. בוברוב לא היסס, קיבל עליו את מלאכת הניהול ולקח את ההזדמנות בשתי ידיים.
ההשתתפות במשחקים הפראלימפיים בריו 2016 היה בעצם הגשמת החלום שלך. עכשיו אתה מנסה להביא ספורטאים לאותו המעמד?
"היתה לי מטרה כל השנים להגיע לאולימפיאדה. לא הצלחתי להגיע ללונדון 2012 מכל מיני סיבות, אבל לריו הצלחתי. לצערי לא הגעתי להישג משמעותי שם אבל האהבה הגדולה לטניס שולחן נשארה. עד היום זה החיים שלי, הן בהדרכה, משחק או סתם אימון".
איך אתה רואה את המצב של הענף כיום בארץ?
"מבחינת כמות הספורטאים חל שיפור בתקופה האחרונה. ברמה הישגית לא נראה שזה הולך לכיוון טוב, אבל יש כמה כישרונות צעירים שיכולים להצליח יותר. כרגע המערכת שלנו לא בנוייה כל כך טוב, וקשה להגיע לרמות הגבוהות ולפתח ספורטאי על".
מה צריך לשנות?
"לדעתי צריך לפתח תוכנית ארוכת טווח ושגם האיגוד יסייע וייתן יותר עזרה לאגודות, שתהיה מוטיבציה לייצר ספורטאים. צריך גם לשפר את עניין הכשרות מאמנים ולהשקיע יותר בחשיבה. ככה יגיעו יותר ספורטאים. בנוסף, יש לקבוע קריטריונים מי יכול לאמן ומי לא. צריך להכין תוכנית שבמסגרתה לא כל אחד יכול לאמן כל גיל. חייבים לעבוד בצורה מסודרת. יש מקומות כמו גרמניה שבה זה עובד נהדר וחייבים לאמץ מודלים כאלה".
"בונים מחדש"
בוברוב אכן מנסה לשנות את המציאות, אבל מודע לכך שהשפעתו כרגע לא גדולה. "אני נמצא בעולם הקטן שלי ומנסה הכי טוב שאני יכול", הוא מסביר. "הרי אין לי תפקיד באיגוד. קיבלתי תפקיד במועדון בפתח־תקוה, שהוא חדש יחסית. התחלנו מאפס ואני מנסה לעבוד נכון. קיבלנו בעזרת ראש העירייה, רמי גרינברג, מתקן טוב. הוא שיפר אותו ודאג לציוד חדש ולריצפה שיותר מתאימה לטניס שולחן. אני מוקיר לו תודה על כך, וזאת בנוסף לאולם אימונים שהוא טוב מאוד".
מה עשה לכם משבר הקורונה?
"לא יכולנו השנה להביא כמות ספורטאים גדולה. הקורונה גרמה בנוסף להרבה ספורטאים לפרוש. כל המצב הפריע לנו להקים מרכזים נוספים ואני מקווה כי כשהכל יסתיים, נוכל להמשיך ולפתח".
חלק מהתוכנית הגדולה שלו כוללת הבאת מאמן סיני בעל שם, שיעזור לו לעמוד במשימה. "יש תוכנית להביא מאמן זר שיעבוד פול טיים וזה מאוד יעזור", הוא מגלה. "כשזה יקרה הוא יעבוד במשרה מלאה ולא בעוד עבודות. לצערנו זה מודל שכמעט ולא קיים בארץ. חייבים מאמן שיהיה מחויב לענף בלבד, ואנחנו ממתינים שכל הסיפור של הקורונה ידעך. אנחנו לא רוצים לקחת כרגע סיכון וכשהמצב יסתיים נתחיל להריץ יותר עניינים".
מה כרגע מצב הטניס שולחן בעיר?
"הענף פה היה מת, אולי לפני עשרות שנים היה כאן משהו. אבל ב־15 ואפילו ב־20 השנים האחרונות הוא פשוט היה כלום. אנחנו ממש מתחילים לבנות הכל מחדש. אני שמח שיש גם כמה בעלי מוגבלויות שבאים אליי להתאמן ואשמח שיגיעו עוד. הלוואי ויגיע מישהו שיהיה ברמה בינלאומית, אני מוכן לעשות בשביל זה הרבה מאוד דברים".
אתה רואה אפשרות שהנציג הבא של הענף באולימפיאדה יגיע מהעיר?
"אנחנו רוצים להביא את הספורטאים שלנו שיהיו בטופ של המדינה. שיתחילו להביא מדליות באליפויות ישראל ועם הזמן גם בחו"ל. לאולימפיאדת פריז זה עוד קצת מוקדם, אבל על לוס אנג'לס 2028 יש על מה לדבר. אני לא מאמין בדרך קצרה אלא בדרך ארוכה בלי קיצורים. לוקח זמן לבנות ספורטאי טוב, לפחות 10-12 שנה של אימונים, עדיין אין לנו את זה".
