100 פטנטים רשומים על שמו של פרופ' זאב זלבסקי (48) מאוניברסיטת בר־אילן. רובם הגדול נשמעים כמו מדע בדיוני, למשל משקפיים שבזכותם עיוורים יכולים לראות, חזייה מיוחדת שבודקת את קצב הנשימה וגרביים למדידת פעימות לב. הוא מפתח מכשיר כמו ה"טריקורדר" מהסרט מסע בין כוכבים שמאבחן ממרחק את מצבו הרפואי של האדם שמולו ואף פיתח מיקרואנדוסקופ בקוטר של שערה שיכול להיכנס לתוך הגוף ולהפיק מתוכו תמונה ברזולוציה גבוהה.
"יש אדם שיסתכל על משהו סביבו, על כל דבר, ופשוט יקבל את זה", הוא מסביר. "אני מסתכל מסביבי ושואל למה זה כך – למה השמים כחולים? למה הצבע של השמש משתנה והיא אדמדמה בבוקר וצהובה בצהריים? כשאתה שואל למה, הגדרת השאלה היא כבר 60 אחוזים בערך מהפתרון".
הפקולטה ואני
השבוע, עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית, החל הפרופסור הממציאן את תקופת כהונתו כדקן הפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר־אילן.
למה תיתן תשומת לב מיוחדת במסגרת תפקידך החדש?
"חשוב לי לשפר את הנראות הבין־לאומית של בר־אילן, להפוך את האוניברסיטה בכלל ואת הפקולטה בפרט ליותר שקופות ברמה הבין־לאומית ולשפר את הדירוג הבין־לאומי של הפקולטה בסולם הדירוג שיש לפקולטות להנדסה בעולם".
איך תעשה זאת?
"באמצעות עידוד לסיוע לחוקרים במחקרים שלהם, בהבאת סטודנטים מחו"ל, בהחלפת סטודנטים ובאמצעות שיתופי פעולה בין־לאומיים. אני גם חייב לדאוג להקמתו של בניין חדש שיאפשר לקלוט אצלנו חוקרים מצטיינים מחו"ל וימנע בריחת מוחות".
זלבסקי, נשוי ואב לארבעה ילדים, נולד בברית המועצות לשני הורים מהנדסים ועלה לארץ כשהיה בן שמונה. בילדותו גר עם משפחתו בפתח־תקוה והיום הוא חי בראש העין. כשהיה נער סיים לימודי הנדסה באוניברסיטת תל אביב ולאחר מכן עשה דוקטורט בתחום הנדסת אלקטרואופטיקה. לצה"ל הוא התגייס כעתודאי ושירת בתפקיד קצין בחיל האוויר. כשהשתחרר היה שותף בכמה סטארטאפים והקים את חברת סיבקום, והיא פיתחה מתקן משדר־מקלט לרשת תקשורת אופטית.
בשנת 2008 נמכרה החברה ביותר מ־30 מיליון דולר. בשנת 2003 הגיע לבר־אילן כאיש סגל זוטר והתקדם עם הזמן. במשך 16 שנים שימש בכל מיני תפקידים ובין היתר היה ראש המסלול לאלקטרואופטיקה באוניברסיטה. עד לפני כשנה שימש סגן דקן בפקולטה להנדסה. עבודתו עטורת פרסים – בין השאר הוא זכה במדליה על שם ארנסט אבה, בפרס הוועדה הבין־לאומית לאופטיקה, בפרס קריל ובפרס יולודן. לדבריו, הוא הגיע לתחום שהוא עוסק בו לגמרי באקראי. "הייתי יכול בקלות לעשות גם משהו אחר, דברים פשוט הסתדרו בצורה מסוימת", הוא אומר.
תכונותיך כשהיית ילד העידו על כך שתעסוק בתחום ותהיה ממציא?
"אני מתנגד מאוד לקטלוג אנשים, לשים אותם בתוך 'קופסאות' מבחינת אישיות והתנהלות. הייתי ילד רגיל שהרבה דברים עניינו אותו. אהבתי מאוד לעשות ספורט למשל. היום אני רץ אולטרה־מרתונים ושוחה למרחקים ארוכים. הדברים האלה לא תמיד מתוכננים מראש, לפעמים הכוכבים פשוט מסתדרים דווקא בצורה מסוימת".
איך זה שהכוכבים הסתדרו דווקא כך?
"תמיד נמשכתי גם לתחום ההנדסי, ובדרך כלל ילד פונה למקצועות שבהם גם ההורים שלו עובדים".
באילו סיטואציות עולים לך הרעיונות להמצאות?
"הרבה פעמים אני במקלחת ופתאום נזכר במשהו ועולה לי איזה רעיון. לפעמים הרעיונות עולים לי בזמן השינה, בחלומות. אני הולך לישון בזמן שבעיה כלשהי מטרידה אותי, אני ישן וחולם, ואז יש לי פתרון. כבר היו כמה מקרים של מאמרים ופטנטים שעלו לי ככה. בעיקרון זה קורה כל הזמן. בזמן ספורט, במקלחת, בטיסה, בשיעור, בדיון מדעי. אין חוקיות".
"כל הזמן חושב"
כשחושבים על המצאות הקפיטליסטים שבינינו מתרגמים אותן מיד למזומנים. "שום המצאה לא באמת הכניסה לי כסף", מבהיר פרופ' זאב זלבסקי. "ממציא לא יכול להתעשר. מי שמתעשר הם אנשי העסקים שעוסקים בפעילות הפיתוח העסקי. לא התעשרתי מההמצאות שלי, אבל מראש זאת לא הייתה המטרה. המטרה שלי היא ליצור מצב שבו משהו שמגיע ממדינת ישראל עוזר למישהו שנמצא במקום אחר בעולם. הפעילות של המחקר, הפיתוח וההבשלה של רעיון למשהו שימושי הם התגמול מבחינתי, ולא הכסף".
הפסדת כסף מהפיתוחים שלך?
"בעיקרון מפסידים מזה כסף. יש הרבה פטנטים שלא ממוסחרים ועולים הרבה כסף. זה תהליך יקר מאוד, ואתה לא יודע מראש מבחינה טכנולוגית מה יהיה טוב מבחינת השוק, מבחינת המשקיעים, ומבחינת המון פקטורים שאין לך שליטה עליהם".
ומה בכל זאת מניע אותך?
"אני לא יכול לשבת באותו מקום סתם, לעשות בטן גב או לבהות בקיר. זה משגע אותי. לכן אני כל הזמן חושב, לא יכול להפסיק. חוץ מזה, נניח שחוקר עשה מחקר מצוין ופרסם מאמר. מה נשאר אחריו? הסטודנטים שלו קראו את המאמר, ואחרי כמה שנים הוא נשכח ולא נשאר אחריו כלום. אני רוצה להשאיר משהו שישמעו עליו גם אחריי, משהו שיעזור.
"זה הרצון שנובע מהתובנה שכולנו זמניים. חוץ מזה, חשובה לי המדינה שלי וחשובות לי האוניברסיטה שלי והפקולטה שלי כי הן הבית השני שלי. חשוב לי שהן יצליחו, שאנשים יבואו לבר־אילן ושנתרום להם".
ובכל זאת, כסף עדיין חשוב מאוד, בעיקר לחבר'ה הצעירים.
"לחבר'ה הצעירים היום משנה מאוד כמה משכורת הם ירוויחו וכמה מהר הם יתחילו להשתכר, ואולי החשיבה על ההשקעה לטווח ארוך פחות אסטרטגית. יש הרבה אנשים פסימיים מאוד בנוגע לדור הזה. מדענים אומרים שלמעשה ההצלחות של ישראל בתקופה האחרונה נובעות מההשקעה בחינוך שהייתה גבוהה לפני כמה עשורים, ועכשיו אנחנו בנסיגה".
ומה אתה אומר?
"אני לא מסכים עם זה. אני חושב שבסופו של דבר אנחנו כן בעקומת שיפור. קשה מאוד לחזות את הדברים האלה, אבל בקרב הסטודנטים שאני מחנך אני מוצא שבכל מחזור יש כישרונות, והם שיעשו את העבודה הזאת. אם המדינה תדע לנצל אותם בצורה נכונה, יכול להיות להם אימפקט גדול מאוד".
