רונית אבידן מגיעה אחרונה לראיון המשותף וגם עוזבת ראשונה. ככה זה כשאת אם יחידנית לשני ילדים (ארבע ושבע) וגם עובדת כמפיקה בטלוויזיה.
"אין לי זמן לעצמי", מודה אבידן, 48, תושבת תל אביב, "וגם אין לי זמן לקטר. ב־21:00 אני נרדמת. החלטתי ללדת שני ילדים, אז למי אתלונן? יש לי שני ילדים מדהימים".
כדי לעזור לאמהות יחידניות כמו אבידן, הוקם ארגון מילי — מרחב ישראלי לאמהות יחידניות, שפועל בהתנדבות מלאה. מקימת הארגון היא יפעת אור, 49, מתל אביב, נשואה פלוס ילדים ובעלת עסק לייעוץ ולסדנאות בתחום החשיבה החיובית.
הסיוע של מילי נעשה במגוון תחומים: ייעוץ משפטי, קבוצות תמיכה והדרכה להורים, העברת בגדים וצעצועים לילדים, מתן מידע על זכויות וחוקים ולעתים גם עזרה מסבא וסבתא מאמצים ומאח בוגר.
שלב ההתלבטות
בחברה הישראלית, המקדשת את ההורות הקלאסית, לא פשוט להיות אם יחידנית שנושאת בעול לבדה. הקושי מתחיל עוד בהתלבטות — אם לצאת לדרך או להמשיך לחכות לנסיך על הסוס הלבן.
מרב אדמתי, 47, מתל אביב, אם יחידנית לילדה בת ארבע ומאמנת במקצועה, מדריכה במילי קבוצת תמיכה למתלבטות. "כשאני עשיתי את התהליך", היא אומרת, "הייתי צריכה שמישהו ייקח לי את היד ויראה לי את האפשרויות. היום, מתוך הצורך שזיהיתי, אני מלווה נשים כמוני".
אחת לחמישה שבועות נפתחת קבוצה חדשה ובה חמש עד שבע נשים שמחפשות תמיכה ומענה לשאלות. ויש גם קבוצות המשך לנשים בהריון.
מה קורה בקבוצות האלה?
אדמתי: "בהתחלה, כשהן מתלבטות אם ללדת ילד לבד, יש קיר ענק ומפחיד. הן שואלות את עצמן 'איך הגעתי לזה. מה עשיתי לא בסדר. מה אני עושה פה'. נכון שזה מלחיץ ומתסכל, אבל את לא חייבת לוותר על המתנה של האמהות. אני גם נותנת להן מידע על סוגי תרומות הזרע ועל הזכויות שלהן".
מה אומרות המתלבטות?
"רבות מגיעות במצב רגשי קשה, בהרגשת אכזבה, כישלון וחוסר ביטחון עצמי. הן מבינות שהשעון שלהן מתקתק ומתלבטות אם לוותר על זוגיות וקודם ללדת ילדים. לא כיף להבין שהגלגל התהפך. המחשבה להיכנס להריון לבד מפחידה. זה נראה כמו הר ענק, מפלצת גדולה שצריך להתגבר עליה. הן לא יודעות איך הן יעשו את זה מבחינה לוגיסטית ורגשית. ההריון קשה כי את לבד והטיפולים מטלטלים. זה עולם מזעזע, ונשים הולכות בו לאיבוד. כל כישלון של טיפול הפריה הוא קשה, כי אין לך בן זוג להישען עליו".
גם את התלבטת?
"התעוררתי מאוחר, בגיל 40", היא אומרת. "לא הייתי בשלה להורות יחידנית לפני כן. האמנתי בדמות אב שמאזן ויש לו חלק בנטל. במשך שנתיים עשיתי ניסיונות להורות משותפת, אבל בגיל 42 רופא הנשים העיר אותי. ההתלבטות היתה קשה, לא ישנתי ולא אכלתי. המחשבה שלא אהיה אמא היתה מפחידה".
אבידן דווקא לא התלבטה במיוחד. "תמיד ידעתי שאם לא אמצא זוגיות אביא ילד לעולם לבד", היא אומרת. "בהתחלה שקלתי ללדת ילד עם הומו, אבל כשחשבתי על זה לעומק הבנתי שאני לא יודעת מי הבן אדם ואיך הילד שלי יגדל. העדפתי לקבל את כל האחריות על עצמי".
בכיתי תשעה חודשים
טל שני, 44, מקיבוץ יסעור, היא אם לתאומים בני שנתיים (אחד מהם סובל משיתוק מוחין ומלקות שמיעה) ומנהלת מערכת החינוך של הגיל הרך ברקפת שבמשגב. גם לה לא היו התלבטויות. "היה לי ברור שאהיה אמא", היא אומרת. "בגיל 32 אמרתי לעצמי שאם עד גיל 36 לא אהיה בזוגיות, אתחיל תהליך של יחידנות. בגיל 36 דחיתי את זה לגיל 40 ואז אמרתי לעצמי, עכשיו או לעולם לא. בין לבין היו מערכות יחסים שלא הבשילו לזוגיות יציבה ולהקמת משפחה. הבנתי שילדים וזוגיות לא חייבים לקרות יחד. לביציות שלנו יש תוקף. לאהבה אין".
איך הרגשתן כשנודע לכן שאתן בהריון?
אבידן: "בהריון הראשון בכיתי במשך תשעה חודשים. שני רופאים אמרו שזה ייקח כשנתיים, ולא ציפיתי להרות כל כך מהר. זה גם קשה בגלל כל ההורמונים בהריון, כשאת עוברת הכל לבד".
אדמתי: "כשאת נכנסת להריון הפחדים לא נעלמים. יש חששות שיקרה משהו וחשש מהמצב הכלכלי. היום אני טופחת לעצמי על השכם כי עשיתי את זה. זה יותר טוב מכל פסיכולוג. יש עליות, ירידות ופחדים, ויש גם אכזבה שלא הצלחתי ליצור זוגיות, אבל זוגיות יכולה לבוא גם אחרי אמהות. אני לבד וזה לא כיף, אבל אני חזקה".
הרגשה של בדידות
עם הגעת הילד לעולם, ואיתו מנת האושר הגדושה, מגיעים גם הקשיים המוכרים, והם מועצמים ללא שותף שיישא בנטל. "הקושי אינטנסיבי ולאורך זמן", אומרת אדמתי. "כשאדם יחיד עושה הכל, זה מתיש. אין עם מי לחלוק מטלות. האחריות המלאה היא שלי, וכל הנטל עליי. חלק מהקשיים נובעים מהידיעה שאת לבד. יש גבול כמה אפשר לבקש ולקבל עזרה".
כשנודע לשני שהיא בהריון היא עברה לגור בקיבוץ ליד הוריה. "ההורים שלי הם סבא וסבתא במשרה מלאה", היא אומרת. "אנחנו בסוג של הורות משותפת. כל יום הם נמצאים איתי ועם הילדים בבית, ובכל זאת יש הרגשה גדולה של בדידות. יש המון דברים שאני צריכה להחליט עליהם לבד. גם אם אני מתייעצת, הרגשת האחריות הכבדה כולה עליי".
למרות הקשיים, רבות מהיחידניות אינן מסתפקות בילד אחד. כשליש מהן יולדות שניים וגם שלושה ילדים, חלקן בשל לידת תאומים בעקבות טיפולי פוריות. שני, למשל, ילדה תאומים בעקבות טיפולי הפריה, ולמרות הקושי היא מאושרת. "בגלל הגיל הבנתי שלא אכנס להריון נוסף, וממש שמחתי והתרגשתי כשנודע לי שיש לי תאומים. כך הפכנו למשפחה גדולה. לא ממש חשבתי אז על העניין הכלכלי ועל האחריות הגדולה".
אבידן ילדה שני ילדים בהפרש של שלוש שנים. "ההחלטה ללדת את הילד השני היתה מפחידה, אבל תמיד ידעתי שאני לא רוצה שהילד שלי יהיה לבד, במקרה שיקרה לי משהו. מאז שהבת שלי נולדה הקושי יותר גדול. נכנס המון לחץ, לא רק טכני אלא גם בגלל הקנאה ביניהם. אני לא גאה בזה, אבל מאז שיש לי שני ילדים אני יותר צועקת ועצבנית ופחות סבלנית".
אלה אביאלי, נשואה ואם לילדים, היא אחראית למדיה הדיגיטלית במילי. היחידניות נתפשות בעיניה כנשים חזקות ודעתניות. "הן חלק מהביטוי של המהפכה הפמיניסטית", היא אומרת. "נשים שמפגינות עוצמה ומבטלות את התלות בגבר".
אדמתי: "מצד אחד, כשאת מביאה לעולם ילד לבד זה כמו לצעוק לעולם: לא מצאתי בן זוג. זו אמירה שצריך אומץ בשבילה. לא הכי כיף להצהיר את זה לכולם. מצד שני, ההורות גרמה לי להיות יותר יציבה ונתנה לי הרגשה ש'עשיתי את זה'. אין לי זוגיות, אבל אני אמא. זה מרגיע וגם מגדיל אותי. אני מירב ואני גם אמא".
ומה בנוגע לזוגיות?
אדמתי: "לא עשיתי את המקסימום למען הזוגיות כמו שעשיתי כדי ללדת. יש בי משהו שוויתר על זה. אם הזוגיות היתה יותר חשובה לי, הייתי מתאמצת בנושא".
אבידן: "היום אני לא מוצאת זמן לדייטים. כשהיה לי רק ילד אחד, היו תקופות שיצאתי, אבל היום אני לא פנויה לזה. כשיצאתי לפגישות גברים הסתכלו עליי בהערצה. לא היתה בעיה".
אם אין אני לי מילי
מילי הוקם לפני כחצי שנה, ללא כל פרסום נלווה, וכ-2,000 נשים כבר הצטרפו לארגון. מקצתן אמהות, מקצתן בהריון, אחדות בטיפולי הפריה ואחרות בשלב ההתלבטות.
אור הקימה את הארגון אחרי שגדלו ילדיה. "העסק שלי משגשג, ואני פנויה", היא אומרת. "התוודעתי לנושא דרך רונית והכרתי עולם שלם שסקרן אותי. גדלתי בבית שלימד אותי על ערכים של נתינה".
הסיוע של מילי ניתן בשני תחומים עיקריים: תמיכה רגשית וחומרית, מתן ציוד וידע על זכויותיהן. בין השאר מילי מארגנת קורס הכנה ללידה שמיועד רק ליחידניות.
"הקורס הזה נולד מתוך ההבנה שליחידניות יש צרכים אחרים, והן לא רוצות להשתתף בקורס עם זוגות", אומרת אור, ואבידן מאשרת: "לא הלכתי לקורס הכנה ללידה, כי לא רציתי להיות שם רק עם זוגות".
אחת הנשים שזכתה לסיוע ממילי היא שירה (שם בדוי), 45, מנהלת שיווק בחברת תקשורת, שנמצאת בשבוע ה־23 להריונה.
"אמא שלי כבר לא בחיים, ואני לא יודעת כמה עזרה תהיה לי מהסביבה הקרובה", היא אומרת. "יפעת חיממה לי את הלב. היא שאלה אם יש לי רשימת ציוד לתינוק והבטיחה לעזור לי. היא חיברה אותי לדולה שתהיה איתי בלידה. בכל התהליך הזה את לבד, ויש פלוס גדול בארגון שעוזר ומשמש אוזן קשבת. כיף שיש מישהו שחושב עלייך".
אדמתי: "אנחנו יוצרות תא משפחתי לנשים. גם לנשים חזקות ועצמאיות חשוב להרגיש שיש להן בית ושהן יכולות להניח את הראש. אח שלי עוזר לי מאוד, אבל יש דברים שלגביהם אני מתקשה לבקש עזרה".
מילי גם מפנה נשים לייעוץ משפטי, באמצעות עורכת דין שמלווה את המיזם. "יש המון פרוצדורות מכבידות וחוקים שצריך לשנות", אומרת אור, "למשל הדרישה לרשום את שם האב עם הרשמת הילד לנעמת. אנחנו רוצות לקדם חקיקה בנושא, כדי לבטל את הצורך ברישום האב".
לעתים גם מדובר בסיוע מוחשי. אור כבר מצאה את עצמה מביאה את הרדיאטור הביתי שלה ליחידנית ודואגת לאוכל חם לאישה מיישוב בצפון שנמצאת בשמירת הריון. "זה היה סיפור מרגש", אומרת אור. "לאישה אין קשר עם הוריה, היא חדשה ביישוב ולא מכירה אף אחד. לא היה לה מי שיבשל לה אוכל. דאגנו שמישהי מהמושב תביא לה אוכל חם, וביקשתי מדודה שלי שגרה שם שתיגש אליה. דאגנו גם דרך פרויקט אחר של עזרה שייכנסו אליה, ייתנו לה אוכל חם וישאלו לשלומה. אם היא תצטרך ציוד היא כבר מכירה את הקהילה שלנו. יש לה כתובת".
מילי מתכננת עוד יוזמות רבות כמו הקמת מועדון הצרכנות "יחידנט", קבלת עזרה מוניציפלית, ארגון פגישות ואירועים והקמת קבוצה לילדים של יחידניות שנמצאים בגיל ההתבגרות.
למה לא הקמת עמותה?
אור: "אנחנו עושות הכל ללא תיווך, ללא עמלות וללא משכורות. אנחנו דואגות שהנשים ירוויחו".
עלייה של 80 אחוזים
● אם יחידנית היא אישה שהביאה ילד לעולם ללא בן זוג (להבדיל מחד-הורית, שהביאה ילד עם בן זוג, ומגדלת אותו כגרושה, פרודה או אלמנה).
● בשנת 2016, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, היו בארץ כ-23 אלף יחידניות שלהן ילדים עד גיל 24, ומדי שנה עולה מספרן ביחס לאוכלוסייה.
● בעשור האחרון נרשמה עלייה של כ-80 אחוז במספר היחידניות.
● על פי נתוני הלמ"ס, בשנת 2016 היו בארץ כ-15 אלף אימהות רווקות עם ילד אחד, כ-6,400 עם שני ילדים, וכ־1,600 עם שלושה ילדים.
