לפני ארבע שנים נתקל אלירן מלכי בידיעה על מאסר של פדופיל. "הידיעה הייתה קטנה, אבל הקפיצה אותי", הוא אומר. "הפדופיל כבר ישב בכלא על עבירה דומה, וכשהשתחרר חזר לגור באותה שכונה, ליד הילדה שפגע בה. תהיתי איך ההורים לא ידעו על קיומו. היה ברור לי שיש מאגר אזרחי חשוף ופתוח לציבור על פדופילים, כמו בארצות הברית. הנחתי שאם אתה הורה, ההיגיון אומר שתיכנס אליו. חיפשתי ברשת מאגר כזה, ולתדהמתי גיליתי שאין".
רוב האנשים הנדהמים נוטים להמשיך בחייהם ולשכון לבטח באדישותם, אבל מלכי לא מצא מנוח. "לא הבנתי איך ייתכן שאין מאגר גלוי כזה במדינה".
איך באמת?
"אין לי תשובה, אבל במקום להמשיך עם ה'איך ייתכן', החלטתי לקום ולעשות מעשה".
לפני כשלוש שנים החל מלכי, 33, רווק מראשון לציון, בהקמתו של המאגר האזרחי לפדופילים היחיד מסוגו בארץ. עד היום השקיע בפרויקט אלפי שעות עבודה. חודשים רבים קרא קטעי עיתונות, אסף מידע, עיין בתיקים פליליים, למד פסקי דין, נבר בהצעות חוק ובמחקרים והצליב מידע. התוצאה: מאגר של שמות, פרטים אישיים ותמונות של כל פדופיל שהורשע וריצה, או עדיין מרצה, את עונשו, ובכלל זה כתבות שפורסמו בעיתונים. המאגר פתוח, חינמי ונגיש לכל דורש.
"המאגר הזה קם בדמעות", הוא אומר, מסוגל לשלוף כל תיק וכל שם, כי את כולם הוא זוכר בעל פה. "לקרוא עדויות של ילדים, להבין מה אנשים מסוגלים לעשות, זה מכניס אותך לשוק".
הטכנולוגיה, לדברי מלכי, הגדילה את מספר הנפגעים. "על פי הנתונים שבידיי, כל ילד חמישי בישראל מוטרד מינית, ברשת או בכלל. אני מניח שאנשים מודעים לכך שיש בעיה, אבל לא באמת מבינים כמה המצב חמור".
לחטוף חום מהנתונים
בניגוד למה שאפשר אולי לצפות מבחור שמקדיש שעות ארוכות בשבוע לאיסוף ועיבוד נתונים על פדופילים, שום סיפור אפל על התעללות מינית אינו חבוי בילדות של מלכי. "גדלתי בחולון, הייתה לי ילדות שמחה, ואני גם לא מכיר מקרוב סיפורי התעללות, למרות שהיום אני מבין שייתכן שהיו כאלה בסביבה".
מלכי שירת בתפקיד חובש קרבי, סיים תואר ראשון בתקשורת ותואר שני בממשל, והיום הוא בתחילת המסלול לדוקטורט בהיסטוריה. הוא עבד בתפקידי דוברות וייעוץ, פתח את הבלוג 'הפרוקטולוג', שבו הוא מציף נושאים חברתיים, עבד כעיתונאי, ונכון להיום עוסק בייעוץ ובניהול משברים.
לפני כחודש, מתוך תחושה שגבולות העולם הווירטואלי צרים מלהכיל את המסר שלו, החליט לצאת להרצאות ברחבי הארץ ולדבר בהתנדבות בנושא הפדופיליה.
"המטרה שלי היא ליצור מודעות, להגיד להורים — אל תסמכו על אנשי החוק שיעשו את העבודה. זה לא שהם לא רוצים, הם פשוט לא יכולים בתקציב הדל שהמדינה מקצה לנושא. הכוח בידיים שלכם, תיכנסו, תראו, תכירו את הפרצופים, תלמדו את הנתונים. אני רוצה שכמה שיותר הורים יהיו חשופים למאגר שהמדינה לא חשבה להקים. רק כך נוכל להציל את הילד הבא שעלול להיפגע.
"מדי שנה בשנה יש כ־80 אלף צפיות באתר. זה לא מעט, אבל רחוק מלהספיק בעיניי", הוא אומר. "וזאת הסיבה שהחלטתי לצאת לשטח, לדבר עם הורים ומחנכים".
עד כמה הבעיה חמורה בישראל?
"ישראל היא גן עדן לפדופילים. בשנת 2014, כשהגשתי למשטרה ולפרקליטות בקשה לחופש המידע, ביקשתי נתונים על פי סעיפי חוק שונים שמגדירים פגיעה מינית. חשבתי שיהיו חמישה, שישה מקרים בשנה. כשהגיעו הנתונים קיבלתי חום. רק ממה שביקשתי התברר שיש 2,000 תיקים בשנה, וצוין לפניי שיש תיקים נוספים, שקשורים בפגיעה בילדים מתחת לגיל 16, שאינם מצורפים לבקשה. הבנתי שמדובר בסדר גודל בלתי נתפס. התחלתי לקרוא מחקרים מהעולם וגיליתי ש־75 אחוזים מהילדים שנפגעים מינית לא מודעים לזה כלל או לא מספרים להורים מכל מיני סיבות. מתוך 25 האחוזים שכן מודעים, רק 2.5 אחוזים פונים למשטרה. על פי הנתונים שאספתי, כ־100 אלף ילדים נפגעים מינית בשנה רק בישראל. המשמעות: 273 ילדים בכל יום".
נשמע כמו נתון מעורר אימה.
"בהחלט, אבל הציבור לא מודע לכך, כי על סדר היום הציבורי עומדים תמיד נושאים יותר חשובים. לתקשורת מדווחים רק את הסיפורים הגדולים, הצהובים, שמעוררים זעזוע, אבל המקרים של הפגיעות המיניות ה'רכות' לכאורה, נתפסות כ'לא מעניינות'. על חלקן יש חיסיון, חלקן הגדול לא מגיע למשטרה או לבית המשפט. הציבור חי בהרגשה שהכול בסדר והילדים מוגנים, כשבעצם היום יותר מתמיד, ודאי בישראל, ילדים נמצאים בסכנה".
למה דווקא בישראל?
"כי בישראל אין כוח מרתיע. אין מאגר שחשוף לציבור, והמאגר של המשטרה חסוי. היו ניסיונות לחקיקה בנושא. בשנת 2007 יו"ר הקואליציה אלי אפללו הגיש בקשה להקמת מאגר, אבל ההצעה נקברה על שולחן הכנסת. בשנים 2010 ו־2016 היו ניסיונות חוזרים, אבל המדינה כנראה לא רואה בזה משהו חשוב".
למשטרה אין אינטרס להקים מאגר כזה?
"המשטרה לא יכולה להקים מאגר ציבורי בלי תמיכת הממסד ותקציבים, למרות שזה בהחלט אינטרס שלה. בשנת 1995 נאנסה ונרצחה ילדה בת שמונה בארצות הברית, ובעקבות האירוע הוקצו תקציבים להקמת מאגר פדופילים, והיום כל אדם יכול להיכנס אליו ולבדוק. אצלנו סומכים על היחידה שהוקמה בשב"ס למעקב אחרי פדופילים ששוחררו, בתקווה שכוח האדם שיש להם יצליח לעשות את העבודה. למה אנחנו מחכים? שמקרה מזעזע ירעיד את המדינה?".
תתעוררו מהתרדמת
מלכי מרצה בהתנדבות להורים, למורים ולבני 24 ומעלה שמעוניינים להקשיב. "זה לא מתפקידי לפנות לילדים או ללמד אותם איך לנהוג. זה תפקיד ההורים ומערכת החינוך. אני רק מציף נתונים, כדי להעיר את כולם מהתרדמת".
לדברי מלכי, רובנו שבויים בדימוי שגוי בנוגע למראה הפדופיל. "נדמה לנו שהוא מוזר, בעל חזות מזרחית, מדבר בשקט ומסתובב במעיל ארוך. מי שייכנס למאגר יראה שם רופא ילדים, אנשי חינוך, עורכי דין, כל העדות, כל הצבעים, כל גוני הקשת. גם היום, בשנת 2017, אנשים עדיין מופתעים לשמוע שאין פרופיל אחיד. פדופיל יכול להיות כל אחד".
במאגר יש 100 פדופילים שהורשעו בעשר השנים האחרונות. איפה כל השאר?
"בחומרים הפרטיים שלי יש עוד 500 שעדיין לא העליתי, כי כשאין ודאות של מיליון אחוזים, אני לא מעלה. הפדופילים שבמאגר הם אך ורק כאלה שעמדו למשפט והורשעו, ואני יודע בוודאות שזה הם. למשל, המורה מראשון לציון. למרות שתמונתו הופיעה בתקשורת, הוא לא במאגר, כי עד שבית המשפט יקבע את אשמתו, שמורה לו חזקת החפות".
אתה לא פוחד מאיומים על חייך?
"בתחילת הדרך היה אדם שאיים עליי שאם לא אוריד את התמונה שלו הוא ישלח אליי את החברים שלו מהכלא. זה קצת הבהיל אותי, ובעצת אחותי, שהיא עורכת דין, הגשנו בקשה לצו הרחקה. בבית המשפט פגשתי איש מבוגר, רזה ומבוהל, והבנתי שהם מרגישים חזקים כשהם בבית שלהם, מול המקלדת והמסך, מול ילדים צעירים. ברחוב אני מחוץ לתחום שלו".
אתה חושב על זה לפעמים, שמאחורי כל פדופיל עומדת משפחה וילדים?
"המשפחה לא אשמה, אבל אין לי סנטימנטים לאנשים שפוגעים בילדים. היה מקרה של פדופיל שנפטר, והמשפחה ביקשה שאסיר אותו מהמאגר. כיבדתי את הבקשה ואכן הסרתי".
גם חבר או קרוב משפחה תקטלג?
"המאגר מבחינתי הוא מעל לכול, וזכות הציבור לדעת. אני מניח שלא יהיה לי נוח עם זה, אבל אם מישהו ממכריי עשה דבר כזה, מגיע לו להיות שם. אני לא רודף אישית אף אחד, זה לא עניין אישי, המטרה היא רק לחשוף אותם לציבור".
מה הלאה?
"אני רוצה שכל הורה במדינה ידע על קיומו של המאגר, וכל פדופיל ידע שהוא עלול להיות מוצג שם. חשוב לי להעיר את ההורים לפני שיקרה האסון הגדול הבא. יום אחד גם אני אהיה הורה, ומה יותר חשוב לנו מכך שילדינו יהיו מוגנים?".
משטרת ישראל: " משטרת ישראל מבצעת אכיפה נחושה כנגד עבירות פדופיליה. הודות לפעילות חוקרי מערך הסייבר של משטרת ישראל נחשפות מדי שנה עשרות פרשיות וחשודים ברשת, לרבות בתחום הפדופיליה, במסגרתן נעצרו חשודים, הורשעו עבריינים וניתנו גזרי דין מחמירים".
