"איך שרדתי את כל זה? אני חושב שהסבל הרב שסבלתי בילדותי בטהרן כילד בן 8, הומוסקסואל שחי בסביבה מוסלמית, שלא יכול לפצות פה למול מה שחלקם עושים לי, גם לא בבית, הפך אותי לאדם אחר, לאדם שאין בעיה ואין מכשול שהוא לא יוכל להתגבר עליהם".
קובי הר נוי (58), מטפל רגשי־קוגניטיבי־התנהגותי מכפר סבא, חושף לראשונה את מסע חייו המטלטל מילד הומוסקסואל בטהרן, דרך עלייתו ארצה ואימוצו על ידי משפחה דתית מרעננה, עבור ללימודים כבחור ישיבה אדוק ובוגר ישיבת הסדר ועד לרגע ההוא בו סולק מביתו החמים בבושת פנים: "כל חיי הייתי חנוק, מוסתר בתוך ארון, לפעמים ארון קודש, מרוב ארונות שבהם הסתתרתי לא הבנתי שאני בונה לעצמי ארון קבורה שיכול היה להביא למותי".
בביתו החמים ברוב גאולה בכפר סבא, יחד עם בן זוגו ארז בן ה-52 ("מתנת חיי") ושני ילדיהם, מאור בן ה-21, חייל בשירות סדיר, ואביאל בן ה-11, תלמיד על הרצף האוטיסטי בבית הספר רחל המשוררת ("אין יותר מהמם ממנו"), נראה הר נוי נינוח מאוד.
הוא מדבר בשקט, חושב על כל מילה היוצאת מפיו, לעיתים מפטיר חיוך צדדי, בעיקר כאשר הוא מתאר את שיאי השפל הרגשי אליו הגיע בחייו, כאומר, 'גם את זה עברתי'. לפרקים הוא יתפנה לקליניקה הפרטית הנמצאת בביתו, שם הוא מתמקד בטיפול רגשי של לקוחות רבים ומסייע להם להפיג חרדות ולצלוח אתגרים:
"אני מרגיש שזו שליחות גדולה עבורי, הטיפול בנפשות פצועות עוזר גם לי להתחזק, מכל טיפול אני מתעלה עוד ועוד".
מהפכת חומייני
נפשו הפצועה של הר נוי החלה להצטלק עוד בילדותו, כשהוא ילד בגילאי 7-8, בשמו המקורי יעקב רפיזאדה, בשכונה מוסלמית בטהרן אי שם בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת, כשפעמי מהפכת חומייני אופפים כל סמטה.
"היינו משפחה דלת אמצעים מאוד באיראן, אבי עבד יומם ולילה ולא יכול היה להרשות לעצמו לרכוש דירה בשכונות המבוססות שבהן התגוררו בדרך כלל היהודים. היה עוני רב בבית, אני הייתי הצעיר, רק 17 שנה אחריי נולד אחי הקטן ממני, וכך השלמנו למעשה משפחה של זוג הורים וחמישה ילדים.
"בגלל העוני שבו חיינו, את הבגדים שלנו הייתה תופרת עבורנו אמי שהתחתנה בגיל 16.5, ונעליים היינו קונים פעם בשנה לקראת חג האביב הפרסי (נורוז), שנחגג קרוב לתקופת חג הפסח.
"אני זוכר את התרגשותי, עומד מול חלון הראווה של חנות הנעליים, בוחן בעיניים נוצצות את הנעליים החדשות שאבי יקנה לי. אחת לשבוע אמי "זכתה" לדמי כיס זעומים מאבי, שאותם חילקה לשתי "קופות": האחת להוצאות האוכל של הבית והשנייה למימון קורס ללימוד השפה האנגלית עבור ילדיה, באקדמיה פרטית לשפות.
"היא מאוד השקיעה בנו, ולא הפלתה, אבל תמיד הרגשתי נטע זר, גם בתוך הבית ובטח גם בסביבה המאוד עוינת שסבבה אותנו".
למה נטע זר?
"תמיד כששואלים אותי 'מתי ידעת שאתה גיי?' אני עונה שמילדות ממש. הרגשתי שונה, תחושות גופניות ויצרים, שכמובן אז לא ידעתי לתת להם שם. אבל הרגשתי שאני אחר. שזה לא הסטנדרט, הרגשתי שאני שונה בחוויה הילדותית של כל מי שהכרתי, ואני חושב שגם אחרים הבחינו בזה.
"עברתי דברים איומים, שמי שרוצה לדעת אודותם יוכל לקרוא אותם בפירוט בספר שכתבתי "מלב טהרן". אלו לא דברים שקל לחשוף, והייתי חנוק לגמרי, לא יכול לפצות פה, לא יכול לספר כלום, בטח לא בבית, גם לא בבית הספר. הרגשתי כיצד חומה גדולה ואיומה מתחילה להיבנות סביבי ולשים אותי במצור, מצור שאותו הצלחתי לפרוץ כמעט עשרים שנה אחרי, בגיל 26".
בודד בפנימייה
כשהוא מצולק עד עמקי נשמתו וחרב המהפכה האיסלמית באיראן מאיימת על חייהם של היהודים, החלה המשפחה להעלות את ילדיהם ארצה במסגרת עליית הנוער, כל ילד בנפרד, והאחרון שבהם קובי הקטן, בן 13 בלבד, בטיסה האחרונה שיצאה מאיראן בטרם נסגרו שעריה למערב.
להוריו שנשארו באיראן לקח 17 שנה להגיע ארצה אחרי ילדיהם: "הגעתי לישראל לפנימייה דתית ברעננה וחוויתי הלם איום ונורא, ממש נתק, שפה זרה, מנהגים זרים, המשפחה שלי הייתה די חילונית באיראן, אבל גם בלי זה, חווייתי שיימינג גדול, לא רצו לשבת לידי, חיקו את השפה שלי.
"לפני שעליתי חשבתי שבארץ יש אנשים אחרים, שהתועבות והאכזריות שחוויתי שייכים רק למוסלמים, חשבתי שזה לא יהיה בארץ. התבדיתי. המציאות הייתה קשה, חיפשתי חיבוק ואמפתיה, חיפשתי כתף להישען עליה, ובאר אנושית שתכיל את דמעותיי. הייתי צעיר כל כך, בארץ זרה, לא דיברתי מילה בעברית, נלחמתי בכל יום כדי לשרוד. חוויתי זרות ודחייה שמעולם לא חוויתי אפילו באיראן עד שהיקום שלח משפחה להיאחז בה ולהישען על כתפיה.
המשפחה המאמצת עליה הוא מדבר, העניקה לו הרבה: "הם היו דתיים וחייתי אצלם כבן בית ממש, הם לא החסירו ממני דבר. נאחזתי בהם כל כך חזק. התכחשתי למוצא שלי כפרסי, אמרתי לכולם שאני אשכנזי, הזדהיתי איתם כל כך. זה הגיע לרמה שהוריי הודיעו שהם באים ארצה להתגורר בנשר. הרגשתי אבלות ממש, סיוט, לא רציתי אותם, רציתי להיות אחר".
לא ביקרת אותם?
"ביקרתי אבל זה היה לכמה שעות והייתי חוזר מהר לבית שחשבתי שהוא שלי. למדתי בישיבת הסדר, אפילו התחלתי לצאת לשידוכים ואפילו התארסתי".
הדחקת את זהותך המינית?
"לגמרי, אבל זה היה חזק ממני. חשבתי שזה לא קיים, שאין דבר כזה, השתייכתי לזרם העילית של הציונות הדתית. ההורים המאמצים שלי חיבקו אותי ותמכו בי לאורך כל הדרך. עד שנודע להם עליי ואז כל העולם שהכרתי חרב עליי באחת".
"נזרקתי מהבית"
קולו של הר נוי נחלש. "זו הייתה טראומה, אולי נקודת השפל הגדולה ביותר מבחינה רגשית שעברתי, כולל מה מה שהיה באיראן, והאמן לי שהיו שם דברים שאוזן לא יכולה לשמוע. זה קרה בגלל התאהבות שלי מעל הראש בגבר נשוי. ניהלנו רומן אסור ומלא תשוקה, לראשונה התאהבתי בצורה שזה היה גדול ממני.
"באחת השיחות הסודיות שלנו אמי המאמצת שמעה והבינה מיד. ואז התחיל הסיוט. בהתחלה אלה היו שיחות ארוכות, אחר כך ניסיונות להפנות אותי לרבנים, מטפלים וסוג של הפניה לטיפולי המרה, אבל אני לא רציתי בכל זה. הרגשתי שאני משתחרר מכבלי אסיר ורוצה את זה, אבל לצערי הם לא יכלו לקבל את זה וזרקו אותי מהבית.
"זו הייתה טראומה גדולה ובייחוד המשפט שנחרת בי ולעולם לא אשכח, שאמרו על סף הדלת של הבית שהיה שלי: 'אתה תמות ערירי ולא יהיה מי שירים את הגופה שלך בלוויה שלך'. הייתי בשברון לב מוחלט".
מה עשית?
"בן הזוג שלי עוד היה נשוי, אז בינתיים שכרתי דירה עם שותף הומופוב בכפר סבא. אחרי האפלה הגדולה, האור התחיל לזרוח אבל לאיטו. התחלתי לנהל את חיי כשכל יום אני משיל מעליי עוד מחסום שבו כבלתי את עצמי, הכיפה, הציציות. התחלתי לקלף את קובי המקורי, זה שמעולם לא היה הוא.
"התחלתי בזוגיות ארוכה וטובה, גרנו בבית מטופח, יצאתי מהארון לאט לאט, בן הזוג שלי התחיל לעורר בי גם גאווה על היותי ממוצא איראני, פתאום לא התביישתי מכלום, הרגשתי שאני מתחיל לנשום".
יצאת מהארון מול ההורים הביולוגיים?
"מול אבא שלי לא העזתי, אבל הוא נפטר די צעיר ממחלת הסרטן. לאמא שלי ולאחותי הבכורה אמרתי והן הגיבו נהדר, עד היום אנחנו המשולש הכי מחובר במשפחה, אוהבים ומדברים על הכול.
"עם אחיי הסיפור קצת יותר מורכב, כשאבי נפטר השבעה התקיימה בבית שלי בכפר סבא, וגם האחים היו, והם רצו להתאחד איתנו ושנהיה משפחה. אמרתי להם, אם תקבלו אותי כמו שאני, אהיה המשפחה שלכם. אם לא, אז לא יהיה איחוד כמו שאתם מבקשים.
"הבנתי מאחותי שלחלק מהאחים שלי זה קשה מאוד. אנחנו מסתפקים בשיחות טלפון שבועיות, וזה בסדר. אני נמצא במקום שלם בחיי".
אמירות מקוממות
הרוחות המנשבות עם כינונה של הממשלה לכיוונה של קהילת הלהט"ב מעוררות גם אצל קובי משב סגרירי: "בקליניקה אני מטפל בדיוק עכשיו בנער בן 14, שיצא מהארון אצלי, ובעקבות כך הצליח לשתף את הוריו. די קינאתי בו שהוא נמצא בתקופה מצוינת שבה מאירים פנים גם למי שאיננו חלק מהמיינסטרים, וזה עורר אצלי זיכרונות קשים, כמה הייתי צריך לעבור כדי לחיות בשלום עם עצמי.
"היום, לצערי הרב, אמירות מאוד חשוכות של רבנים וזרמים מחזירים אותי אחורה, ואני חייב לומר להם שאותו אלוהים שברא אותם, ברא גם אותי בצלמו. אף אחד היום לא יוכל להחזיר אותי או אחרים לארונות שמהם ברחתי כל חיי. אני יחד עם חבריי לקהילה ממשיכים ונמשיך לחיות בגאווה.
"אני חי תמיד בהבנה ובפעילות לקבלת השונה, הבן שלי הוא שונה, אני תקווה שכל החברה שלנו תדע לקבל ולהכיל גם את אלו שהם קצת שונים מהם".
בתוך תהליך יציאתו מהארון התחיל קובי לפני 21 שנה לצאת לדרך של הורות משותפת עם אישה, אז נולד בנו בכורו מאור. באותה תקופה הוא הכיר את ארז, בן זוגו ב־20 השנים האחרונות, מורה לאנגלית בחט"ב אלון. הזוגיות הזו הצמיחה אהבה גדולה והבאת ילד משותף – אביאל, שנמצא על הרצף האוטיסטי.
"אביאל, שנולד בהליך פונדקאות בארה"ב, הביא איתו המון אור לבית שלנו, שהתמלא באושר גדול. זו הייתה חוויה שונה מכל מה שהכרתי, ועל אף שכבר הייתי אבא למאור, זה היה שונה, ייחודי ומיוחד.
"אביאל נמצא בדיוק באותו גיל של הילד ההוא בטהרן. פתאום אני מבין ומעכל את עוצמת החיים שחייתי אני בגילו של בני הקט, בסודיות מוחלטת. אביאלי שלנו מתמודד בגבורה מול אתגרים מורכבים עבורו כילד אוטיסט, וההקבלה של התמודדויותיו מול ההתמודדויות שהיו לי בילדותי בגילו, מטלטלת מאוד עבורי ומחוללת בי סערת רגשות גדולה, אך גם חומלת ומרפאת".
לידתו של אביאל היא גם מה שהביא את הר נוי לשנות קריירה, ללמוד טיפול רגשי קוגנטיבי ולפתוח קליניקה פרטית שהפכה לשם דבר.
"אני עובר מסעות מרגשים ומרתקים עם כל מטופל ומטופלת, שבעזרת כלים טיפוליים פרקטיים ומגוונים מעולמות ה־CBT וה־NLP, הצליחו להתגבר על פחדים, לשנות דפוסי התנהגות, לצאת לאור מחושך הדיכאון, להיות שלמים עם עצמם ולהגשים חלומות ומטרות, ובעיקר את עצמם.
"זו הגאווה והשליחות שלי, וזו גם הסיבה שהתראיינתי וחשפתי את אשר על ליבי. רציתי להעביר מסר לכל מי שנמצא במצבים דומים: היו בטוחים בדרככם – אתם חשובים יותר ממה שאחרים אומרים לכם. אתם, ורק אתם יודעים מה נכון בשבילכם. אתם אלה שחיים את החיים שלכם. אם תחיו לפי דעתם של אחרים, תחיו בסופו של דבר את החיים של מישהו אחר ולא את שלכם".
עולם של יצרים, בושה וכאב
ספרו של הר נוי, "מלב טהרן", ייצא לאור בקרוב: "אני פורס עולם שהיה נסתר, עולם של יצרים, בושה וכאב, ומשתף בדרך שעברתי עד לקבלה עצמית ולהשלמה עם העבר. אני מספר על גילוי דרכים חדשות ויצירתיות להתגברות על קשיים, על קונפליקטים ועל מכשולים שנראו לי שאינם ניתנים למעבר.
"אך לא רק על חיי שלי אני מספר, אני מציג גם את עולם הטיפול שהפך לחלק ממני, מסביר על הכלים שבעזרתם אני עצמי עוזר כיום לנשמות המחפשות מזור, ומשתף בדוגמאות רבות מניסיוני כמטפל.
קראו גם:
"בפרקים מקצועיים נרחבים בספר, אני מבקש לשפוך אור על השאלה 'מה עובר על הילד שלי?' וגם 'מה עובר על הילד שבי?' חלק מפרקים אלו הם פרי עיבוד, סיכום ותמצות ספרות מקצועית, מאמרים, ספרים ותכנים רבים מתוך שנות לימודיי המקצועיים, וחלקם הגדול והעיקרי, הוא פרי ניסיוני המקצועי בקליניקה, לאחר מפגשים טיפוליים רבים עם ילדים, מתבגרים ומבוגרים.
"חלקים אלו שזורים כשפע של ידע מקצועי והורי, אשר מבקש להנגיש לכל הורה ולכל אדם, בצורה תמציתית, פשוטה, ברורה ובהירה את עולמות הפחד, החרדה, הדיכאון, הכעס והתפרצויות הזעם, מקורותיהם, סממניהם, השפעותיהם על חיי היום־יום, דרכי טיפול בהם ועוד תובנות מפתיעות ומרגשות רבות, לחיים שלווים והרמוניים".
