רוני דלעי, אב לארבעה ילדים מראש העין, הלך לעולמו בטרם עת בגיל 52. בני המשפחה והחברים הרבים המומים וכואבים את מותו.
אחיו שמשון סלע, הגדול ממנו ב-10 שנים, מתקשה לעכל את הפרידה מרוני: "למרות הפרש הגילאים בינינו תמיד ידענו להיפגש ולהנות יחד. רוני היה נהנתן, חייכן, נסיך, אהבו אותו והוא אהב את החיים. היה לו פרצוף שעובר מסך, פנים יפות. הוא היה הנסיך של הבית. אנחנו 12 אחים ועכשיו נותרנו רק 11. יש לו 4 ילדים, הגדול בן 18-19 והקטנה בת 6".
(קטע וידאו: באדיבות אחיו שמשון סלע)
איך התחילה ההתדרדרות במצבו הבריאותי?
"זה התחיל לפני כשלוש שנים. אמרתי לרוני 'בוא נרד לאילת, עליי'. ירדנו לאילת, התחלנו את היום הראשון בסבבה. בבוקר הלכנו לרויאל גארדן לארוחת בוקר. הוא רצה ללכת לים לשתות משהו ואז חטף אירוע מוחי על חוף הים באילת.
"כתוצאה מהאירוע המוחי יד ימין ורגל ימין לא תפקדו, הדיבור היה לו קצת קלוקל ואחר כך זה קצת התיישר. בד בבד גילו את סרטן הריאות. לרוני יש רקע גם של סכרת נעורים, והיו לו גם בעיות נוספות. אחרי שהטיפול הקונוונציונלי לא תפס ניסינו רפואה אלטרנטיבית, אך גם זה לא עזר. בשבועות האחרונים חלה הידרדרות שהוא כבר לא היה מסוגל לשבת".
שמשון מספר שרק לפני כשלושה שבועות רוני קיבל רכב חדש, אבל לא הספיק אפילו לנסוע איתו. "הוא רצה אוטו, קיבל אוטו חדש אבל לא נסע איתו בכלל. הזמנו אותו לפני חודשיים-שלושה וקיבלנו רק לפני שלושה שבועות".
מה רוני עשה בחיים עד שמצב בריאותו החל להחמיר?
"היה לו קיוסק בראש העין, אחר כך פתח בית קפה בפתח תקוה שלא צלח".
שמשון כתב שיר לזכרו של אחיו רוני לאחר פטירתו:
רוני אח אהוב ויקר לב
ראשית אבקש סליחה, אם פגעתי בך
אם בדיבור, אם במעשה
השבת הייתה פרשת נוח.
כמה סמלי העיתוי
אבא היה קורא לך, רני.
כן כי הוא ידע ואנחנו ידענו, כי שידרת שמחה.
כן כשמך כן אתה הרגעים בהם חלקנו יחדיו,
הביעו חותם. את זה אקח איתי. צחוקך עדיין
מהדהד. כך גם פעימות הלב.
לך לשלום, רוני.
אבא, סבתא ודודה דינה מחכים לג'עלה שלך.
היית נסיך ונשארת נסיך.
אני אוהב אותך, תהא מונחתך עדן.
רוני סמל החן והיופי,
איך אפשר להתחיל להספיד אותך?
או בכלל להתחיל לתאר מה היית עבור משפחתי הקטנה..
אחייניתו של רוני, אור חיימי, כתבה לזכרו:
"אני פרי שידוכך, הבת של החבר הכי טוב ושל האחות הקטנה, לכן לא היה לי מנוס מלגדול תחת חסותך.
היית לי אח גדול ועוד דמות להערצה, הסתכלת עליינו תמיד כאלו היינו ילדך שלך.
לכן להתחיל ולהספיד אותך ניראה לי קצת הזוי בכל זאת היית כה צעיר ולא חשבנו שזה יהיה סופו של הסיפור.
סבלת המון אני יודעת, על כל כאב בשלוש שנים האחרונות אמא מודעת.
היא האמינה בכל ליבה שאהבה מנצחת ושאת המחלה תצליח להביס כמו שרק היא יודעת! אני יודעת שאתה לא אשם, ושניסית בכל מחיר להילחם..
אבל כמו שכבר אמרתי לך בעבר, אתה לא עוד סתם דוד שבא ונשאר היית עוד נשמה מיוחדת שעיצבה את דמותינו ללא ספק הכניסה המון אור ואהבה לביתנו..
אז רגע לפני הסוף רק אומר לך תודה, תודה על שתמכת בהורי ובנו בכל שניה שתמיד פירגנת ואהבת בלי סוף
תודה על האדם הטוב שהיית ועל זיכרונות ללא מנוף.
שתדע מפה רק נחת ושלווה, שתשמור עליינו מלמעלה ותזכור תמיד אנחנו אוהבים אותך".
תודה ליוסי דמארי על הסיוע בהכנת הכתבה.
השבעה מתקיימת בבית המנוח ברחוב ספיר 7 בראש העין.
