כל מי שמטייל במרכז העיר, בחניונים או באזור סגולה, מכיר היטב את התופעה: מאות כרטיסים שתחובים בחלונות כלי הרכב או מוטלים על הרצפה, ובהם מוצעים שלל שירותי זנות.
לפי הצעת חוק חדשה שעברה בתחילת החודש קריאה ראשונה בכנסת, הפתקים הללו אמורים להיעלם בקרוב מהרחובות, ומי שיפרסם מודעות גיוס לזנות צפוי לעד שלוש שנות מאסר. חוק נוסף, שאותו מקדמת שרת המשפטים איילת שקד, אמור לאכוף צריכת זנות באמצעות קנסות ללקוחות, אך הוא לא צפוי לכלול רישום פלילי.
הצעדים החדשים האלה חשובים, אבל ראוי להזכיר במקביל שתעשיית הזנות בפתח־תקוה ממשיכה כל העת לפעול - ולצערנו גם לשגשג. הכרטיסים שמציעים שירותים כמו "מסאז'" ו"הרפיה מלאה", ביטויים מכובסים לפעילות שנעשית במכוני ליווי, מהווים עדות לכך שהתעשייה חיה ופועלת ברחבי העיר.
לברוח מהמצלמות
היכן מתרחשת כיום פעילות הזנות בפתח־תקוה, ואילו מאמצים נעשים כדי לסייע לנשים לצאת מהמעגל האכזרי הזה? מספר מתנדב במשטרת פתח־תקוה, שהיה שותף לשלל פשיטות על בתי בושת בעיר: "אנשים חושבים שאם הם לא רואים זונות ברחובות אז זה לא קיים, אבל זה קיים. בעיקר במקומות שבשעות הערב אין בהם אף אחד, כמו אזורי התעשייה".
לדבריו, תושבי העיר לא מודעים למספר הרב של נשים, מכל שכבות החברה, המתגלגלות למקצוע. "הייתי בשוק. לפני כל פשיטה עושים תיק עם תמונות ופרטים של הנשים המעורבות. חלק גדול מהן נשים נורמטיביות לחלוטין, כמוני וכמוך. אנשים חושבים שפרוצה צריכה להיות מוזנחת ומסוממת, אבל חלקן מורות ביום וזונות בלילה. הכול בשביל פרנסה ועוד קצת כסף".
באלו אזורים אפשר למצוא אותן?
"בשתי נקודות מרכזיות: באזור התעשייה סגולה ובסביבת רחוב שנקר שבקריית אריה. יש שם אזור פעיל כי קל להן שם להתחבא בסמטאות שקשה להגיע אליהן, ואין באזור מצלמות, אז קל יותר לברוח".
יש מקומות שפעילים לאורך תקופה ארוכה?
"יש כאלה שפעילים עד היום וקשה לפרק אותם. ברחובות צדדיים באזור של אולמי 'פלמינגו' לשעבר בסגולה, עשו מין בית מלון לפי שעות ששם עובדות נשים. אנשים יכולים להגיע גם עם נשים מבחוץ. גם בקריית אריה יש כמה מקומות פעילים שעדיין לא נסגרו".
למה לא סוגרים אותם?
"על פי החוק צריך להוכיח מתן שירותי זנות בתמורה לתשלום. שוטר צריך להגיע כשהוא סמוי כדי שבעלי המקום לא יחשדו בו. הוא אמור לבקש שירות ולקבל או לא לקבל, ואז יש לו הוכחה והשוטרים פורצים פנימה. אם אין לך יכולת להוכיח - זה לא מספיק".
קנס או גירוש
החוק בישראל מתייחס בעיקר למכוני ליווי המנוהלים על ידי סרסור או מאדאם במבנה מסוים, המהווה מקום להתקהלות ולקבלת שירות: "אם מישהי מקבלת לקוח בבית שלה זאת לא עבירה פלילית. הבעיה מתחילה כשזה מנוהל על ידי מישהו, כשמנהל או מנהלת מוכרים את שירותי הזנות", מסביר גורם במשטרה.
זונה שעומדת ברחוב פועלת נגד החוק?
"יש בעיה מוסרית עם מישהי שמוכרת את הגוף שלה ברחוב, אבל אם היא עולה עם הלקוח לבית, אין לכך תשובה בחוק. מקומות ממוסדים הם הבעיה, כאשר מישהו או מישהי פותחים בית בושת או דירה דיסקרטית עם כמה נשים".
מה עושים להן?
"עוצרים אותן. מגישים כתב אישום פלילי נגד המאדאם ונותנים לה קנס מאוד גבוה. גם הזונות מקבלות קנסות. אם הן שוהות בלתי חוקיות אז הן מגורשות".
כמה כסף מגלגלים המקומות האלה בעיר?
"התשלום לאקט מיני יכול לנוע בין 50 שקלים לכמה מאות שקלים לשעה. יש בנות שמקבלות סמים בתמורה לשירותי מין, כי זו אחת הדרכים שלהן להתמודד נפשית, ואז מתחילה התמכרות שאי אפשר לצאת ממנה".
מדובר בישראליות וגם בזרות?
"בהחלט. נשים מקומיות לצד כאלו שהובאו ממזרח אירופה, בדרך כלל מאזורים עניים. חלקן מובאות לישראל בשקר או נגד רצונן. מבטיחים להן שהן יקבלו פה גבר לחתונה או עבודה טובה, ופשוט כולאים אותן בחלק מהמקומות האלה.
"חלקן נשים או סטודנטיות, שמחפשות השלמת הכנסה להן ולמשפחות שלהן. זה כולל נשים בכל הגילאים".
מבקשות הגנה
גיא עפארי, מנהל האגף לשירותים חברתיים בעירייה, מספר שתמונת הזנות בפתח־תקוה עברה שינויים בעשורים האחרונים: "פעם היו בעיר הרבה יותר דירות שבהן החזיקו נשים מוברחות מחו"ל ולקחו להן את הדרכונים, החטיפו להן מכות ואיימו עליהן. המצב כיום שונה. יש פחות מקומות כאלה". כיום קיימים גם פתרונות טובים יותר, לדבריו. בעיר ממוקמים מספר בתים מוגנים לשיקום הזונות, ומקום אחד חסוי בו מטפלים בנשים שרוצות לצאת ממעגל הזנות: "אנחנו מטפלים בנשים שאנחנו מגלים שהן עובדות בזנות".
איך מגלים את זה?
"יש נשים שמגיעות אלינו לרווחה ולעירייה ומבקשות הגנה. יש מקרים בהם מחלקת הרווחה מעורבת בעזרה למשפחה שבה יש ילדים, ואז מגלה מה משלח ידה של האם. הרבה פעמים זה מתגלה אחרי אשפוז ממכות, ואז עובדת סוציאלית בבית החולים נותנת לבחורה פתק והיא מגיעה לעובדת סוציאלית שלנו ומתחיל תהליך. אנחנו עוזרים להן להגיע למקלט לנשים מוכות, מנסים להפנות אותן למסלולים של יציאה ממעגל הזנות. הרבה נשים כאלה התחתנו עם הסרסור שלהן ואז הן סובלות מאלימות מתמשכת".
עפארי מספר על זנות שמתחילה גם מתחת לגיל 18, עוד בגילאי התיכון: "יש בעיר נערות שנכנסות לעולם הזה בגיל צעיר. אנחנו יודעים על לפחות 70 כאלו, ויש לנו יחידה שפועלת בנושא הזה".
איך הן מגיעות לעולם הזה?
"מדובר בילדות שנכנסות למערכות יחסים תמורת זה שקונים להן דברים או לוקחים אותן לבילויים. נערה בבית ספר, שהבנים בשכבה יודעים שאם הם ייקחו אותה לארוחת ערב או יקנו לה חולצה, היא תשכב איתם - זאת בעיה. זאת לא זנות קלאסית, אבל זאת נערה שאם היא לא תעשה עם עצמה איזושהי עבודה, היא יכולה להגיע לזנות בסוף".
איזה טיפול הן מקבלות?
"נעשית עבודה עם מטפלות לבירור חוויות וטראומות מהעבר שהביאו אותן לסיטואציה הזאת. ברגע שאתה נמצא שם בשבילן באופן לא שיפוטי, מעצים אותן ומאפשר להן עזרה כדי לצאת מהמעגל הזה - אז אתה יכול להוציא אותן. הן עוברות לחיים בפסים בריאים יותר".
חוק הזנות החדש יסייע?
"החוק לדעתי הוא בריחה מהבעיה. זה לא באמת ישנה את המציאות בשטח. גברים עדיין יחפשו ללכת לזנות וזאת בריחה של הממסד מהסיפור הזה".
אז מה צריך לעשות?
"להפוך את זה לחוקי ולהסדיר את העולם הזה, כמו במקומות כמו אוסטרליה ואירופה. צריך להוציא את העבריינות והאלימות מהמקומות האלה. הזנות היא לא עבירה במדינת ישראל, העבירה היא ספסרות או שימוש במקום לזנות. אם המדינה תחליט שזנות היא לא חוקית - לא תהיה שום אפשרות לאכוף את זה. אני לא רואה איך זה הולך להשתנות. הממשלה צריכה לקחת על הנושא אחריות. זאת לא תופעה שכל עיר צריכה להתמודד איתה בנפרד, אבל היחידה שהקמנו היא ייחודית לפתח־תקוה".
