לפני כחצי שנה התנדנדה מעצבת האופנה אדר כהן בין חיים ומוות לאחר שידה השמאלית נקטעה במהלך תאונת דרכים במקסיקו.
במקום לבנות את קריירת החלומות שלה, נאלצה הצעירה בת ה-25 לשים על הולד את מותג האופנה שהקימה ולהתמקד בתהליך ההחלמה המפרך שכלל סדרת ניתוחים ושיקום ארוך.
עכשיו, כשהגרוע מכל מאחוריה, היא מסכמת תצוגת אופנה ראשונה שהתקיימה בתל אביב, חוזרת לקבל לקוחות בסטודיו שלה ברובע ה' ומתכוננת להרכבת הפרוטזה שתחזיר, ולו באופן חלקי, את התפקוד בידה השמאלית. "יש עדיין הרבה עליות וירידות אבל אני מנסה להתרכז בטוב", היא אומרת.
"החלטנו על הכריתה בהמון בכי"
כהן (25) נחשפה לעולם האופנה כשהייתה בת 15 לקראת נישואיה של אחותה הבכורה הודיה בלהנס-מרציאנו. "לא מצאתי שמלה שאהבתי אז קניתי בד והראיתי לתופרת מה אני רוצה שהיא תעשה", מספרת כהן. "היא תפרה לי את השמלה לפי העיצוב שלי. אחרי זה עיצבתי עוד שמלות לאירועים ונשים שאלו אותי אם אני משכירה אותן".
כהן הפכה את אחד החדרים בבית הוריה לסטודיו ובהמשך השיקה את המותג שנקרא על שמה. בחודש ינואר השנה היא טסה למקסיקו עם שתיים מחברותיה לאחר שהטיול של אחרי הצבא לברזיל התקצר בעקבות משבר הקורונה.
במהלך הטיול הן נסעו לפסטיבל הטכנו "זאמנה" בטולום, שמושך אליו עשרות אלפי צעירים מרחבי העולם. בדרך למסיבה שהתקיימה בג'ונגל רכבה כהן על טרקטורון, אך כשהחושך התחיל לרדת היא התחלפה עם אחד החברים שהכירה בטיול ועברה לשבת מאחור.
לפתע היא הרגישה שהקימונו שלבשה הסתבך בגלגלים של הטרקטורון וידה השמאלית נמשכה לאחור. לדבריה, תוך מספר שניות היד נתלשה ממקומה והיא החלה לאבד כמויות עצומות של דם. החבר שנהג בטרקטורון אילתר חוסם עורקים מהז'קט שלבש ושניהם ניסו להזעיק עזרה מהנהגים המקומיים שעברו בדרך.
רק אחרי למעלה משעה הגיע אמבולנס וכהן נלקחה לבית החולים המקומי כשהיא מדממת ומחזיקה את היד שנתלשה. אחרי 48 שעות באשפוז הבחינו הרופאים כי זרימת הדם ביד לא מתחדשת ובישרו לכהן כי אין מנוס מלבצע כריתה כדי למנוע מהזיהום להתפשט ולסכן את חייה. כהן התייעצה עם אחותה שהייתה בארץ והן החליטו להקשיב לעצת הרופאים ולבצע את הניתוח המורכב.
"סיכמנו ביחד עם אדר שהחיים ממשיכים ושהיא תמשיך להיות חזקה", סיפרה בזמנו אחותה. "בהמון בכי קיבלנו את ההחלטה לכרות את היד".
הן השאירו את ההורים מלי וסעיד-אושרי מחוץ לתמונה כדי לא להדאיג אותם וסיפרו להם גרסה חלקית של האירועים. "ההורים ידעו רק שאדר נפצעה ושעשו לה תפרים ביד", סיפרה מרציאנו. "ניסיתי למנוע מהם להתמוטט עד שאדר תצא מכלל סכנה".
"הפסיכיאטר איבחן התקף חרדה"
לאחר הניתוח החלה כהן לעדכן במצבה את העוקבים שלה באינסטגרם ובטיקטוק וקיבלה אלפי לייקים ותגובות. אומץ ליבה והאופטימיות ששידרה למרות החוויה משנת החיים, העניקו השראה לצעירים רבים וכהן הפכה תוך זמן קצר לכוכבת רשת עם עשרות אלפי עוקבים.
כשמצבה הרפואי התייצב היא חזרה לארץ בטיסה מיוחדת ואושפזה בבית החולים שיבא תל השומר להמשך טיפול ושיקום. אל חדרה הגיעו כל העת חברים ובני משפחה ועשרות מפורסמים שהתוודעו לסיפור שלה ברשתות החברתיות וביקשו לחזק אותה ולהביא לה מתנות.
אחת מהם הייתה שרון אדם, אמו של הזמר עומר אדם, שלקחה את כהן תחת חסותה ופתחה בפניה את ביתה. "אחרי שנפגשנו בבית החולים שרון הזמינה אותי לבוא לביתה", מספרת כהן. "לא הייתי כל כך במצב להגיע אבל היא ממש התעקשה והכריחה אותי שאבוא. פגשתי שם את החברות שלה דיקלה עוז, אורית שרף וריקי אשין. כל אחת סיפרה על עצמה, והתחברנו ממש ופשוט בכינו ביחד".
במשך חודשיים שהתה כהן בבית החולים, ובניגוד למה שציפתה, החזרה הביתה הייתה הרבה יותר קשה. "במהלך האשפוז הייתי תחת השפעה של משככי כאבים ומוקפת כל הזמן באנשים", היא מספרת. "אבל כשחזרתי הביתה נכנסתי לדאון רציני. לא יכולתי לקום מהמיטה ולא רציתי לעשות שום דבר".
התחושות רק הלכו והחמירו עד שלא נותרה לה ברירה והיא פנתה שוב לבית החולים. "באחד הימים הרגשתי ממש לא טוב", היא נזכרת. "הרגשתי גולה בגרון, לא הפסקתי להקיא ולא יכולתי לקום מהמיטה. הלכתי לשישה בתי חולים שונים ובכולם בדקו אותי ואמרו שאין לי כלום.
"הם נתנו לי עירוי ורק אמרו שאני צריכה לאכול ולשתות. זה עוד יותר הכעיס אותי כי פשוט הרגשתי שיש לי גוש בגרון. לא רציתי לשמוע מאף אחד וכיביתי את הטלפון. שרון אדם התקשרה אליי כמה פעמים, ואחרי שלא עניתי לה היא התקשרה לאמא שלי".
למחרת השיחה כהן כבר הייתה בדרכה לפסיכיאטר כשהיא מלווה באמה מלי, באדם ובעוז. "כשיצאתי מהשיקום הפסקתי בבת אחת עם כל משככי הכאבים למרות שאמרו לי להמשיך", היא מספרת. "חשבתי שאני גיבורה גדולה. שמעתי על אנשים שהתמכרו למשככים ופחדתי.
"כשלקחתי את הכדורים הרגשתי שאני לא עצמי. הייתי לא צלולה, עייפה והזיכרון שלי נפגע. הפסיכיאטר הסביר לי שאני בהתקף חרדה שנגרם בין היתר מהגמילה המיידית מהכדורים. זה לא היה פשוט אבל בזכות הרבה תמיכה מהסובבים אותי הצלחתי להתאושש. מזל ששרון ודיקלה חשבו על הכיוון הזה ולקחו אותי לטיפול נפשי. אני חייבת להן המון".
"מחושך לאור - משחור ללבן"
הקשר עם אדם וחברותיה הלך והתהדק והן הציעו לכהן להפיק יחד תצוגת אופנה שתוקדש למטרה טובה. "אני לא הייתי בראש לעשות כלום אבל החלטתי לעשות מאמץ למען המטרה", היא מספרת. כהן בחרה להקדיש את תצוגת האופנה לבית הילדים "נווה חנה" בקרית גת, שם עובד דודה.
"הבנתי שאני יכולה לעזור לילדים האלה באמצעות התרומות שייאספו", היא אומרת. "הילדים גרמו לי לקום ולהתחיל ליצור לראשונה מאז הטרגדיה".
לצד ההתרגשות היה גם חשש גדול: "לא ידעתי איך להתחיל לגזור ולתפור בלי שתי ידיים מתפקדות. אבל אז יהודה נחמיאס, שיש לו בית ספר לתפירה בבת ים, הציע את עזרתו ולימד אותי לתפור הכל עם יד אחת. מעצב האופנה שלומי דדון, שהוא חבר של שרון, ליווה אותי בתהליך ובתוך חודש הצלחנו להעמיד את הקולקציה".
התצוגה פתחה את ההופעה של הזמר אושר כהן בהיכל מנורה בתל אביב לעיניהם של 12 אלף צופים. בפתיחת התצוגה הוקרן על מסך ענק סרטון דרמטי שתיאר את המסע שעברה כהן בחצי השנה האחרונה.
"אמבולנס, אני צריכה עזרה, בבקשה, תעזרו לי, היד שלי", נפתח הסרטון בקולה של כהן כשהזעיקה עזרה בלב הג'ונגל המקסיקני. בהמשך היא סיפרה את נסיבות התאונה כשברקע צילומים לסירוגין מהג'ונגל ומחדר התפירה.
"אני לומדת מחדש לגזור ולתפור, ובעיקר לומדת מחדש לחלום", אמרה כהן. "התאונה אולי קטעה לי את היד, אבל לא את החלום". בסרטון מבליחים למספר רגעים הילדים של "נווה חנה" להם הוקדשה התצוגה.
לאחר מכן נפתחה התצוגה שכללה 14 שמלות ערב ושמלות כלה בשחור-לבן בהשראת סיפורה של כהן "מהחושך אל האור". בין הדוגמניות שצעדו על המסלול עם הדגמים של כהן היו מעיין אשכנזי, טניה לורן, שרית פולק, לין ספיר ונועם מרציאנו. כהן, לבושה בשמלה ורודה בעיצובה, צעדה בסוף התצוגה יחד עם הדוגמניות וזכתה לתשואות מהקהל. לאחר התצוגה העלו האומנים והמפורסמים שנכחו באירוע סרטונים לרשתות החברתיות וקראו לעוקבים שלהם לתרום לבית הילדים.
"מבינה מה חשוב בחיים"
גם שבועיים לאחר התצוגה כהן עדיין מתרגשת. "זו הפעם הראשונה בחיי שעיצבתי שמלות כלה וזה מרגש", היא מספרת. "דווקא מתוך הטרגדיה הזו יצא דבר ממש טוב. אומנם חוויתי מקרה טרגי אבל כזה ששינה אותי מקצה לקצה. אני מבינה היום יותר את המשמעות של החיים, מה באמת חשוב".
כהן מודעת לכך שהסיפור שלה יכול היה להסתיים הרבה יותר גרוע. שבוע לפני התאונה הקשה שעברה נפטר באותו פסטיבל הצעיר דילן גרינברג מאשדוד לאחר שהתמוטט בחדרו במלון. "לצערנו דילן לא חזר ממקסיקו ואני כן", היא אומרת. "ולכן אני צריכה להתמקד בזה".
יש לך רגעים של שבירה?
"יש הרבה רגעים של תסכול. אני רגילה להיות עצמאית ופתאום אני לא יכולה אפילו לעשות לעצמי קוקו. לאט לאט אני מתקדמת ולומדת לקשור שרוכים, לסגור כפתורים בג'ינס ועוד".
ואיך את מבחינה גופנית, החלמת לחלוטין או שצפוי לך עוד שיקום?
"יש לי עדיין כאבים 24/7 ואני לא ישנה בלילות. אני צריכה לחזור לבית החולים בשבועות הקרובים כשהפרוטזה שלי תהיה מוכנה. אני אצטרך להישאר לשיקום במשך שבועיים-שלושה כדי להתרגל לפרוטזה וללמוד לתפקד איתה".
מה עם החברים שהיו איתך בתאונה, אתם עדיין בקשר?
"בוודאי. הם לא עזבו אותי לרגע. חשוב שיהיו חברים טובים בעולם הזה כי בזכותם עברתי את התקופה הזאת. הם עוזרים לי בהכל - אם זה לנסוע לתל אביב לקנות בדים, לסחוב שקיות ואפילו לעשות קוקו. הם עזרו לי מאוד גם כשהייתי בעיצומו של התקף החרדה".
קראו גם:
"להיות כל הזמן בנתינה"
בימים אלה היא עושה צעדים ראשונים לקראת החזרה לשגרה ופתחה מחדש את הסטודיו שלה. "התחלתי לקבל שוב לקוחות בסטודיו ואני מקווה לפתוח בקרוב סלון כלות כמו שחלמתי תמיד", היא אומרת. "אבל מעל הכל אני רוצה לעסוק כל הזמן בנתינה. אני מקווה שבזכות התרומות נוכל להקים גן שעשועים ל-120 הילדים של 'נווה חנה'".
איך היה המפגש עם הילדים?
"אני עדיין בקשר איתם, אני מאוד קשורה למקום. הם ילדים מדהימים, הם הכי חזקים שיש וממש לא מסכנים. הם מקסימים ותמימים".
ואפרופו ילדים, את מרגישה שאת מוכנה לקשר רציני?
"כמובן שאני מאוד רוצה להתחתן ולהקים משפחה. אני לא חושבת שהיד זה משהו שצריך להשפיע. מי שיאהב אותי צריך לאהוב אותי בזכות מי שאני, ומי שיש לו בעיה עם היד שלי אז זה הפסד שלו, הוא יכול להתקדם הלאה".
