סמל קאמיי אחיאל ז"ל (18) מראש העין, גדלה בפתח תקוה, לוחמת סנפיר בפלגה 914, נפלה בפעילות מבצעית בצפון ב-14 באוקטובר.
"אנחנו לא מרגישים שהזמן עבר כי אנחנו עדיין תקועים ב-14 באוקטובר", אומר אביה ניר. "התחושות קשות ואנחנו עדיין לא מצליחים להרים את הראש. אנחנו עסוקים בעיקר בהתמודדויות החדשות שאליהן נקלענו, וכל אחד עושה זאת בדרכו. אני יותר איש של שיח ועשייה וקארין אשתי בחרה יותר להיות עם עצמה כרגע כדי לנסות להבין את מה שקרה. ביום בהיר אחד מודיעים לך על הנורא מכל ואתה נכנס להלם.
"אנחנו לא שופטים אחד את השנייה ומגלים הרבה סבלנות והבנה כדי שהבית לא יתפרק. יש לנו עוד שתי בנות בגילאי 18 ו-12 וממצב של משפחה שמחה, הכל נעלם בשנייה. הפכנו להיות בית שקט, חרדתי ודואג. זה לישון ולהתעורר עם זיכרון, לראות תמונות, ויש חבר'ה מהצבא שרוצים להגיע ולחבק. זו התמודדות מורכבת. אם אתה רוצה לעשות משהו לנפש, זה ברגשות מעורבים, כי מצד אחד אולי אתה לא מתאבל מספיק ומצד שני חייב להמשיך לחיות כי יש עוד בנות בבית".
משפחת אחיאל עומדת לפתוח עמותה שבמסגרתה יימכרו כובעים וחולצות עם לוגו שעיצבה קרובת משפחה, שמשלב את האות הראשונה בשמה של קאמיי, וסנפיר, סמל היחידה. "כך ננציח את קאמיי, וההכנסות ייתרמו לחיילים ולילדים עם צרכים מיוחדים. קאמיי האמינה באהבת הזולת ובאהבת חינם ועבדה עם ילדים עם צרכים מיוחדים".
קראו גם:
ליל הסדר: "נציין את החג על אוטומט כחלק משגרת החיים, כי צריך. נחגוג עם המשפחה המורחבת, אמי, אחיי ואחיותיה של אשתי. בשנה האחרונה איבדתי גם את אבי וסבתי, ונרגיש בחסר העצום. כל מחשבה על החג פותחת שוב את הפצע, וכנראה שהתמונה של קאמיי תהיה לידנו. היא איתנו בלב. אין אחד שלא לוקח אותה איתו לכל מקום. קאמיי תמיד הייתה הדומיננטית בשולחן השבת והחג, הילדה השמחה עם הצחוק, הבדיחות וסרטוני הטיק טוק.
"בפסח התייחסה למציאת האפיקומן כאל משימה והייתה מתחרה, בצורה חברית כמובן, עם כל האחיינים ובני הדודים כדי למצוא אותו. בפסח שעבר היא שיתפה בחוויות של הגיוס והטירונות וכולם סביבה הקשיבו לה. היא ובני הדודים היו צוחקים גם אחד עם השני מי יקרא את ה'רשע' מבין ארבעת הבנים. שמחת החיים שלה והאש שהכניסה לשולחן יחסרו לכולם".
