טרויכטלינגן, גרמניה, שנות ה-30 של המאה הקודמת. משפחתו של ראש הקהילה היהודית בעיירה, זיגפריד מאייר, מתכנסת סביב שולחן הסדר המפואר. במרכזו ניצבת קערת סדר מרהיבה, מעוטרת באריות וכתר, גאוות המשפחה. איש מהמסובים לא יכול היה לשער שהקערה המפוארת תישדד כחלק ממסע ההרס והביזה של הנאצים ותיעלם לנצח. רק תצלומים שצולמו שנים אחדות קודם לכן הם העדות היחידה לקיומו של אוצר יהודי עתיק זה.
"עליית הנאצים לשלטון הביאה לחורבן הקהילות היהודיות בגרמניה, אבל עוד קודם לכן החלו קהילות עתיקות להיעלם כתוצאה מהעיור וההגירה", מסביר ד"ר יוחאי בן-גדליה מהספרייה הלאומית בירושלים. "בעקבות כך החליט איגוד הקהילות היהודיות בבוואריה ליזום משלחת תיעוד של הקהילות הוותיקות בדרום גרמניה, בראשות חוקר האמנות תיאודור הרבורגר".
אולי יעניין אתכם:
המסע המרתק של תיאודור הרבורגר לתיעוד יהדות בוואריה
החל משנת 1926 ובמשך שש שנים, הסתובב הרבורגר ברחבי בוואריה ותיעד במצלמתו בתי כנסת, אוספים פרטיים של משפחות יהודיות ובתי עלמין. דגש מיוחד הוא נתן לחפצי יודאיקה והתמקד בקערות סדר מפוארות.
"הצילומים של הרבורגר השתמרו בצורת נגטיבים מזכוכית, ואת התמונות שפיתח הדביק על גבי כרטסות, בהן תיעד בקצרה את מה שצילם", מפרט ד"ר בן-גדליה. "במקביל הוא תיעד בהרחבה את מה שראה".
בצירוף מקרים היסטורי, כשנה לאחר שהמשלחת סיימה את פעילותה, עלו הנאצים לשלטון. בליל הבדולח נשרפו בתי כנסת רבים בגרמניה, תכולתם אבדה, וחלק ניכר מפריטי היודאיקה הוחרמו - עוד הרבה לפני השמדתם השיטתית של היהודים.
"למרבה המזל, מיד לאחר עליית הנאצים עזב הרבורגר את גרמניה ולקח עמו את התיעוד שיצר ועלה לארץ ישראל", אומר בן-גדליה. "יחד עם אשתו, מרים, הוא הקים פנסיון בטבריה, ובסופו של דבר התיישב בנהריה, שם נפטר ב-1949."
ארכיונו של הרבורגר הופקד בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, שהוא כיום חלק מהספרייה הלאומית. לאחרונה העלו אנשי הספרייה את התיעוד לרשת כדי לשמר את הזיכרון לעד.
סיפורן של קערות הסדר המיוחדות
"מפעל התיעוד של הרבורגר מספק לנו הצצה אחרונה לעולם שנעלם", מדגיש ד"ר בן-גדליה. "למרות שיותר מ-70 אחוז מהחפצים שצולמו ותוארו על ידי הרבורגר הושמדו או אבדו במהלך השואה, רשימותיו ותצלומיו מספקים לנו סקירה מדויקת של שלוש מאות שנות חיים יהודיים בקהילות הכפריות של בוואריה."
בשנים האחרונות נעשה שימוש רב בתמונותיו של הרבורגר לאיתור וזיהוי יודאיקה שנבזזה על ידי הנאצים והם מהווים עדות היסטורית רבת ערך.
הטלה של קורבן הפסח - קערה משנת 1807
קערת סדר מהאוסף הפרטי של מקס זיידל ממינכן משנת 1807 היא קערה יחסית פשוטה מבחינת איורים. היא עשויה בדיל, והכיתוב והעיטור נעשו בטכניקה של ריקוע. במסגרת החיצונית מופיעים סימני הסדר – "קדש ורחץ" וכו', שנפרשים על פני שני מעגלים בשל מגבלת מקום.
בלב הקערה מופיע הטלה, העיטור היחיד שאינו טקסט או מוטיב צמחי. הטלה מסמן את חודש ניסן בגלגל המזלות, את עם ישראל ככבשה בין שבעים הזאבים של אומות העולם, ובעיקר מבטא את השה של קורבן הפסח.
למרות מאמצי חוקרי הספרייה הלאומית, גורלו של מקס זיידל נותר עלום.
קערת "חד גדיא" והסיפור הטרגי מאחוריה
קערת סדר משנת 1754 מהאוסף הפרטי של ד"ר וילהלם פייבלמן ממינכן מציגה ריקוע עשיר בפרטים. נוסף על עיטורים רבים, גאומטריים וצמחיים, היא כוללת טקסטים שנוצרו בשלבים שונים.
בצד החיצוני של הקערה מובא באיורים השיר "חד גדיא". האב מאויר כיושב בסמוך לשולחן ומעשן מקטרת, לצד מלאך המוות. כדי לבטא את דמותו של הקדוש ברוך הוא צוירה מעין שמש, ממנה יוצאים שישה שופרות, בתוספת יד אוחזת חרב.
סופו של ד"ר פייבלמן היה טרגי - הוא לא הצליח לצאת מגרמניה. ב-19 בינואר 1942 נפטרה אשתו, ועשרה ימים לאחר מכן שם קץ לחייו באמצעות נטילת כדורי שינה. בן 81 היה במותו.
תעלומת האותיות בקערת מאייר מטרויכטלינגן
הקערה מהאוסף הפרטי של זיגפריד מאייר מטרויכטלינגן נושאת מוטיבים הדומים יותר לפריטים המצויים בבתי כנסת, כגון טסים של ספר תורה ופרוכות של ארון קודש - שני אריות ומעליהם כתר.
במרכז הקערה, בתוך עיטור צמחי, מופיעות שלוש אותיות עבריות מסתוריות: ה-ע-ט, שגם הרבורגר עצמו התקשה בפענוחן. מפתקים שהרבורגר כתב עולה שייתכן כי מדובר בתאריך היצירה של הקערה - 1719, ובשיבוש של המקבילה בלוח השנה העברי, אולי בשל האמן הנוצרי שיצר אותה.
מהעיתונות היהודית בגרמניה עולה שמאייר נפטר בשנת 1937. בדיווח לשלטונות הנאצים לאחר ליל הבדולח, מופיעה אשתו מינה כאחת היהודיות האחרונות בעיר. גורלה לא ידוע.
הקערה שבעליה ניצל
קערת סדר מהאוסף הפרטי של ד"ר בנדיקט נוסבאום ממינכן הייתה במקורה של אדם בשם אהרן בר אליקים, וכבר בזמן התיעוד נחשבה לפריט אספני בעל ערך גבוה. החלק הפנימי מתאר באופן ויזואלי אולם ובו מתקיים סדר פסח. משני ראשי השולחן מסבים בעל הבית ורעייתו אוחזים בגביע יין, ומסביב לשולחן אורחים.
בניגוד לסיפורם הטרגי של בעלי קערות אחרות, ובניגוד לשלוש מאחיותיו שנספו במחנה ריכוז, בנדיקט נוסבאום הצליח לעלות לארץ ישראל ונקבר בבנימינה ב-1946. עם זאת, לא ידוע אם הצליח לקחת עמו את קערת הסדר היקרה.
מה השתנה בין קערות הסדר אז והיום?
לקערות הסדר אין מקור הלכתי ברור, ואין הנחיות הנוגעות לצורה או למוטיבים שיופיעו בהן. קערות הסדר השתנו מאוד לאורך הדורות, אך האסתטיקה והיופי של הקערות שתועדו על ידי הרבורגר יוצאי דופן במיוחד.
"בניגוד לקערות הסדר בימינו, שכוללות מראש גומות ואפילו קעריות ייעודיות עבור המאכלים הסמליים של הסדר כמו הזרוע, הביצה והחרוסת, הקערות המוקדמות של יהודי דרום גרמניה לא כללו קעריות מובנות מסוג זה", מסביר ד"ר בן-גדליה. "הדגש בקערות הסדר ההן היה על האיורים ועל הטקסטים הרקועים בהן, ולא על המאכלים שהונחו עליהן."
הקערות העגולות והסידור המעגלי, עם הבדלי הגובה בתוך הקערה, אִפשרו לשלב טקסטים שונים על גבי הקערה - חלקם קשורים לנוסח ההגדה, ואחרים הקדשות אישיות שסיפרו את סיפורן של המשפחות היהודיות.
היום, התצלומים היחידים שנותרו מהן ממשיכים לספר את סיפורן של קהילות שנכחדו, ושל מסורת יהודית עשירה שנגדעה באכזריות.
