עבור רבים בישראל אדם היה זמר נערץ, אליל הבנות והנוער, אייקון תרבותי עם בנדנות אדומות וקול צרוד, שהשאיר אחריו שירים בלתי נשכחים.
עבור משפחתו של אדם, מדובר היה בחיים כהן, הבן הצנוע שכל כך אהב להצחיק ולשמח את המשפחה שידעה הרבה ימים של צער וכאב.
אביו של אדם, גדעון כהן, הוא אחד האנשים הקרובים אליו ביותר. השבוע הוא ישב שבעה בבית דיור מוגן משען ברחוב אידר בחיפה. בחדר שהוקצה לו יושבים בני משפחה ומבקרים רבים. האב, לצד בן הדוד ליאור והאחייניות של אדם, מספרים בדמעות על אדם. "הוא בעצמו לא העריך שזה ילך כל כך מהר", מגלה האב. "ניסינו להאמין לו שיש עוד זמן ויש עוד כמה חודשים לפחות. אבל המוות השיג אותו".
קראו עוד:
מתי נודע לכם על המחלה?
"כל המחלה נמשכה שנה וקצת מאז שהתגלתה. לפני שנים הוא עבר ניתוח להסרת כיס מרה. הניתוח הסתבך, ונפגע הלבלב בעקבות דלקת שהתפתחה בו. אבל כל זה לא קשור למחלת הסרטן שגרמה למותו".
אדם התבשר על המחלה לפני כשנה, ורגע לפני שהחל בטיפולים מיהר לבשר למעריצים בהופעה שערך במועדון הגריי כי הוא צפוי להיעדר וביקש שישלחו את אהבתם. "זו הייתה שנה לא פשוטה", מספר ליאור. "אדם עבר טיפולים, חלקם אגרסיביים. אחרי הטיפולים הייתה תקווה שהוא ייצא מזה כי הוא עשה הדמיה והגוף היה נקי. הרופא מיהר להודיע כי קיים סיכוי שהסרטן יחזור. לצערנו, הוא אכן חזר ומהר ממה שחשבנו".
למרות האשפוזים החוזרים והטיפולים המתישים, אדם עשה מאמצים לשוב ולהופיע. גדעון: "בתחילת הטיפולים הוא קיים הופעה ב'גריי', אחר כך עשה מאמצים להופיע בפני משפחות החטופים. היה חשוב לו להזדהות איתם ולחזק אותם. גם במצבו הוא רצה לחזק אחרים. בהופעה האחרונה של אצל יונתן פרלמן הוא הצליח לשיר רק כמה שירים".
כריס לייף
במשפחה נהגו לקרוא לאדם בעיקר חיים. "אדם היה שם הבמה שניתן לו שהתחיל לשיר", מספר ליאור. "בצעירותו הוא היה פשוט חיים. המשפחה עברה כמה פעמים מקום מגורים ונעה בין עכו וחיפה בעקבות עבודתו של האבא במפעל טמבור שבעכו".
גדעון: "התגוררנו הרבה שנים בחיפה במספר מקומות: רמות ספיר, רוממה ורמת אלון. אדם למד בבסמ"ת - בית ספר מקצועי בשכונת הדר. רציתי שילמד מקצוע, שיעשה לפחות תעודת בגרות. אחרי בית ספר הוא מיהר לעזוב לתל אביב ואני הייתי צריך לממן את 'השיגעונות' שלו בשירה".
גדעון ליווה מרחוק את הקריירה של הבן ושמר על קשר הדוק. "אדם התחיל ללמוד בבית ספר למשחק בן צבי. אני חושב שהוא לא סיים אותו. ואז התחילה הקריירה שלו בצרפת. שם למעשה הוא פרץ והופיע ככריס לייף עם השירים 'גיפסי ליידי' ו'נור מור לייט'. טסתי לצרפת והתארחתי אצלו. זכורה לי הופעה במכללה בליאון בפני סטודנטים. אחרי ההופעה ביקשו ממנו חתימות. שמו כרטיסי ביקור על שולחן ארוך והוא היה צריך לחתום בלי לדעת בכלל למי הוא חותם. בארץ זה כבר היה אחרת לגמרי. שחזר הוא בקושי יכל ללכת ברחוב - קפצו עליו בבמות וברחובות. זה היה טירוף. הבן שלי פתאום הפך למושא להערצה. זה נפל עלינו מהשמיים".
הדוד חיים
האחייניות של אדם מספרות על דוד יוצא דופן. רוני, בת אחותו: "יש לי הרבה זיכרונות מחיים. הוא היה דוד מיוחד. לי לא היה אבא והייתה אמא לביאה. חיים תמיד היה שם ברגעים השמחים וליווה ודאג בתקופות וברגעים הקשים. הזיכרונות ממנו הם 'אבק כוכבים'. זיכרונות של שמחה ואהבה. תמיד הוא היה שמח. הוא היה אומר לאמא שלי שהוא בא אלינו לסופשבוע, ואמא הייתה מתחילה להעמיד סירים לכבודו.
"הוא היה מגיע לערב של סרט או משחק כדורסל, הוא אהב לצפות במכבי תל אביב בכדורסל. כולם היו מגיעים עם חברים וזה היה אירוע משמח בכל פעם שהגיע. בארוחות חג שהיה מגיע הכל הפך להצגה משמחת. חיים אהב להקריא בצורה תיאטרלית כל דבר. בהגדה של פסח היה קורא בצורה מדהימה ועושה מזה הצגה שלמה.
"עבורנו הוא היה אדם, אבל בעיקר דוד חיים שאהב לבשל. הוא ידע להכין גולש הונגרי חלומי וסלטים נהדרים. היה את 'סלט אדם' שכולו אהבה".
בתו של ליאור עשתה לפני כחודש קעקוע עם הבנדנה והמיקרופון שאדם תמיד החזיק והקעקוע הבא שלה יהיה החתימה של דוד חיים. "אנחנו מתגעגעות לדוד חיים ולשמחה שהיא מביא איתו", הן אומרות בדמעות.
טרגדיות משפחתיות
"בצעירותנו היינו רביעייה בלתי נפרדת", נזכר ליאור. "היינו אני ואחותי, אדם ואחותו. עשינו הכל ביחד. טיולים, חגים, פיקניקים. נפגשנו כל שבוע למרות שאנחנו גרנו בהרצליה והם בחיפה. ראינו אותנו אחים יותר מבני דודים".
בשנים האחרונות האווירה השמחה התחלפה ברגעים לא מעטים של צער וכאב. "רביעיית בני הדודים כבר איננה", מספר ליאור, "מכל הרביעייה נשארתי רק אני. אחותו של חיים נפטרה מסרטן, אחותי חלתה בסרטן ונפטרה לפני שש שנים מניוון שרירים ועכשיו חיים נפטר. עכשיו אנחנו פה בשביל אבא של חיים, ומחבקים אותו אחרי שאיבד גם אשתו, וגם את הבת ועכשיו את הבן".
מותה של אחותו כאב מאוד לחיים. "הוא סעד אותה במשך שנה מרגע שחלתה", מספר ליאור. "הוא העביר אותה לתל אביב כך שתהיה קרובה אליו, דאג לה ככל שיכל, אבל לא ניתן היה למנוע את מותה".
החברים הטובים
במהלך השנה האחרונה אדם ניסה להרחיק את משפחתו כדי שלא יחוו את כל רגעי הסבל באשפוזים והטיפולים בבית החולים ובעיקר נעזר הרבה בחבריו.
"הוא לא רצה להעציב אותנו", אומר האב גדעון. "לא הייתי שותף בכל מהלך המחלה. הוא ידע שאני אדם מבוגר וחסך ממני פרטים. בשבועות האחרונים כבר הבין לאן זה הולך וקרא לנו להיפרד".
מי שהיה בקשר עם אדם לאורך כל התקופה היה בן הדוד ליאור. "חיים היה אדם חכם מאוד. הוא ידע בדיוק אילו טיפולים הוא עובר, אילו תרופות הוא מקבל ומה עושה לו טוב. הוא ידע גם בדיוק מתי זה הולך להיגמר ורק אז ביקש מהמשפחה להגיע. עד אז היו אלו חבריו הטובים - מירי, דודי, יונה ודפנה דקל שבאו ותמכו וחיבקו וטיפלו במסירות שקשה לתאר. הוא הרגיש אהוב ומוקף אהבה ברגעיו האחרונים".
למרות האהבה שהרעיפו עליו, המשפחה כואבת את שנותיו האחרונות, בהן לא חש את אהבת תעשיית המוסיקה. "כואב לנו וגם כאב לאדם שקיבל חיבוק רק שחלה ולא קיבל את ההערכה על המוסיקה שעשה בשנים האחרונות", אומר ליאור. "הוא הוציא את 'גאולה', אלבום פנטסטי שלא זכה לתהודה והערכה. האלבום הזה לא נופל באיכותו מהאלבום 'סוד'. החומרים שם מדהימים, אבל לא חיבקו אותו ברדיו. זה אלבום שהיה חשוב לאדם, והיה שם שיר שכתב לאחותו. לצערי החיבוק הגיע רק לקראת סופו".
הרגעים האחרונים
המשפחה מתארת את המפגש האחרון עם אדם כקשה וכואב במיוחד. "התקשרו שנבוא להיפרד. היה ברור שזה הסוף. הוא שכב עם מסיכת חמצן ולא יכול היה לדבר. הוא דיבר עם העיניים. הוא חייך אלינו ולחץ את היד. ברגעים האחרונים שלו הוא ניסה לחזק אותנו. כזה היה אדם".
האב גדעון מציין כי הרבה דברים לא ידע על בנו ורק לאחר מותו למד פרטים חדשים. "למדתי שאדם היה טוב, חכם ומתחשב בכולם", מספר האב. "ידעתי שהוא ילד טוב אבל לא ידעתי על כל הדברים האחרים. כי שנים רבות הוא התגורר בתל אביב ואנחנו בחיפה, והקשר לא היה יומיומי, אנו לומדים להכיר אותו אחרי מותו".
מה הוא אמר לך רגע לפני שעצם את עיניו?
"אחד הדברים האחרונים שאדם ביקש ממני בארבע עיניים היה להיקבר ביחד במתחם הקבורה של המשפחה. המתחם בו קבורה אמא שלו שנפטרה ב-1999 ואחותו שנפטרה לפני 7 שנים. אני שמח שהוא ביקש שניקבר יחד ואעשה כל מה שצריך כדי שזה יקרה. חיים היה בחור צעיר שכל חייו לפניו, עכשיו הכל נגמר, זה עצוב ומצער, ושלא נדבר על שהשאיר אותי כעת לבד. שלום לך בני האהוב".
