שיתוף פעולה בין תושבים מראש העין וכפר קאסם הפך כבר מזמן לדבר שבשגרה בעיקר בתחום העסקים. בנוסף, מזה תקופה הם נאבקים יחדיו סביב תחנת הכוח המתוכננת בצומת קסם.
אלא שבשנה וחצי האחרונות שיתוף הפעולה הגיע גם לתחום החינוך, כשהרחק מאור הזרקורים פועל מסלול חינוכי דו־לשוני מטעם עמותת "יד ביד", בו לומדים באותה מסגרת עשרות ילדים יהודים מראש העין לצד ילדים ערבים מכפר קאסם.
לפני כשלושה שבועות נוקבו גלגליהם של כ־20 כלי רכב בכפר קאסם, כשלטענת תושבים נמצאה על אחד מקירות הבתים כתובת הקוראת "יהודים להתעורר" במה שהעלה חשד לפשע שנאה. בעקבות המעשים התארחו ימים ספורים לאחר מכן חברי קהילת יד ביד, רובם הורים במסלול הדו־לשוני, עם ילדיהם בלשכתו של ראש העירייה עאדל בדיר, לשיח משותף.
"מזעזע לראות את המראות האלו, מעציב ואפילו מביך", אומר זהר מילכגרוב (41), תושב ראש העין ואב לילדה בגן הדו־לשוני. "זה מצב מוזר אבל ביום יום אנחנו לא מרגישים אותו. זה אירוע חריג".
וופאא חאג' יחיא (22), המארגנת הקהילתית של עמותת יד ביד בכפר קאסם, מוסיפה: "אנחנו לא רגילים למעשים האלו. תושבי ראש העין באים לכפר קאסם ולהפך. זה אחד הדברים שבולטים בקהילה. מקרה כזה מזעזע ולא פשוט מצד אחד, אבל מצד שני מחזק את הקשרים הטובים הקיימים אצלנו בקהילה".
קראו גם:
איך מסבירים לילדים לאיזו מטרה התכנסתם?
זהר: "לא צריך להפיל על ילדים בגילאים האלו את הפוליטיקה. הסברנו שלפעמים אנשים עושים דברים רעים ואנחנו הולכים לעירייה לטובת פעילות שבאה להזכיר שאנחנו פה ביחד".
איך הילדים הגיבו לפעילות?
זהר: "הם מאוד התלהבו כי היו ממתקים על השולחן בלשכה של ראש העירייה. הם נהנו מתשומת הלב, וראש העירייה הצטלם איתם".
וופאא: "הם הרגישו מיוחדים. כל הזמן כיוונו את הדברים אליהם שהם הדור הבא, הדור של העתיד והאור שאנחנו מחכים לו".
המסלול הדו־לשוני שאותו מפעילה עמותת יד ביד, מתארח בבית הספר אל מנאר בכפר קאסם וכולל גן חובה וכיתה א' בהם לומדים סך הכל כ־20 תלמידים, חלקם מראש העין וחלקם תושבים מקומיים".
"מחמם את הלב"
הלימודים במסלול הדו־לשוני מוכרים על ידי משרד החינוך והשיעורים מועברים על ידי שתי מחנכות, אחת ערבייה ואחת יהודייה. "המורה הערבייה מדברת אך ורק בערבית, המורה היהודייה מדברת אך ורק בעברית, והן מנסות כמה שיותר לא לתרגם לילדים", מסבירה וופאא. "השיטה היא לתת לילדים להפעיל את הדמיון ואת התקשורת בלי תרגום, והם לאט־לאט לומדים עם עזרה פה ושם".
איך מגשרים על פערי השפה והתרבות?
זהר: "דווקא בגלל שאלו ילדים קטנים הרבה יותר קל להם להתרגל. הם קולטים מאוד מהר ואני אומר זאת כמורה לשפות. מעבר לכך, הם משוחררים מהמון דעות קדומות שהמבוגרים סובלים מהן".
וופאא: "אני זוכרת את עצמי כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה בכל פעם שדיברו איתי יהודים, גמגמתי ודיברתי בלי ביטחון. לראות איך הילדים הקטנים האלו יוצרים קשר ביניהם ומדברים, זה מחמם את הלב".
איך הלימודים משפיעים על הילדים?
זהר: "זה עובד פנטסטי. הילדה שלי שרה שירים בערבית ואני מדבר איתה בערבית. לפעמים אני לומד ממנה מילים חדשות. סדר היום בגן רגיל לחלוטין, כך שיש זמן ללמידה ולמשחק".
אילו תגובות אתם מקבלים מהסביבה שלכם?
זהר: "המון תמיכה. אני שומע הרבה אנשים שאומרים הלוואי והילדים שלי היו בגיל המתאים, כך שהיינו יכולים לרשום גם אותם. אחרים אומרים: 'וואו, איזה יופי שזה קורה'. לפני כמה שנים לא רק שזה לא היה, גם לא חשבו על זה, כך שברגע שזה קורה זה מרגש את האנשים".
וופאא: "אני מקבלת המון תמיכה ואחד הדברים שתמיד מלהיב אותי ונותן לי מוטיבציה אלו התגובות של האנשים בחוץ. בכל יום אנחנו הולכים לישון שבעי רצון בעקבות השינוי שאנחנו מקימים בחברה שלנו, הן בצד היהודי והן בערבי, ואנחנו מזמינים כל אחד להיות חלק מהקהילה שלנו".
קיבלתם גם תגובות עוינות?
זהר: "אני שומע אנשים שאומרים זה לא מתאים לי, אבל אלו מיעוט שבמיעוט".
וופאא: "מי שמתנגד או מרגיש שזה לא מתאים לו, חוסך את זה מאיתנו".
בשנים האחרונות ראינו עימותים כמו במבצע שומר חומות. איך אתם רואים את העתיד של שתי הערים?
וופאא: "אני מיד נזכרת בילדים שלנו שהם עתיד האור. אני סומכת על השותפות ביניהם ועל איך שהם מתקיימים זה לצד זה, כך שאני חושבת שצפוי לנו עתיד טוב".
זהר: "אני חושב שראש העין וכפר קאסם שתיהן ערים מיוחדות ומגוונות. ככל שיגדלו החיבורים ושיתופי הפעולה הן ירימו את עצמן יחד".
