אין כמעט משפחה קרובה או מורחבת שלא מכירה את ההתמודדות עם מחלת הסרטן הארורה, החל מרגע האיבחון והבשורה המטלטלת, דרך הטיפולים הקשים ועד ההחלמה במקרה הטוב או מוות חלילה במקרה הרע.
2 צפייה בגלריה
מימין: קרון וזילבר. "אנחנו רוצות לתת לאנשים אפשרות להתמודד אחרת, בלי מסכנות אלא עם תקווה וחיוך"
(ריאן)
מבחינת ריטה זילבר (71) מפתח־תקוה ודליה קרון (65) מקרית אונו ההתמודדות הלא פחות חשובה מתחילה דווקא ביום שבו מבשרים הרופאים על סיום הטיפולים וחזרה לשיגרה עד לביקורת הבאה.
לשיטתן, ממש כמו חולים שעברו דום לב או שבץ מוחי שנושאים איתם את הטראומה זמן רב אחרי השחרור מבית החולים, גם מבריאים מסרטן זקוקים לשיקום פיזי, נפשי ומנטאלי. השתיים, שחוו על גופן את המחלה הקשה, גילו מניסיון אישי כי אין לכך מענה ראוי בארץ, ואם יש כזה - הרי שהוא מפוזר לתחומים רבים וכרוך בהוצאה של אלפי שקלים בחודש.
בניסיון לשנות את המצב הן ייסדו עמותה בשם "שני בית למבריאים", ואחרי שגייסו כספים ואנשי מקצוע הן חנכו בשבוע שעבר מרכז חדש במושב נחלים במטרה להעניק למחלימים או כאלו שנמצאים בהפוגה מהמחלה טיפולי שיאצו, ריפלקסולוגיה, דיקור, יוגה, התעמלות, פילטיס, שיחות עם פסיכולוגים וסדנאות שונות של אמנות, בישול וכו', תמורת סכום סמלי בלבד.
"חיפשתי חזון"
"חליתי לפני 3.5 שנים", מספרת זילבר. "אני אישה מאוד פעילה ומדריכת טיולים, שעושה הרבה דברים במקביל. במהלך טיול בוייטנאם ניגש אליי אדם זר שאמר לי ללכת לרופא כי צבע העור והעמידה שלי לא מוצאים חן בעיניו.
"הייתי בשוק מדבריו, והוא מיד הסביר לי כי הוא רופא וכדאי לי לשמוע בעצתו. ואכן, כשחזרתי ארצה התברר תוך שלושה ימים שיש לי סרטן של רחם ושחלות. נותחתי, התחלתי טיפולי כימותרפיה והחיים נעצרו. בסך הכל עברתי סדרה של 22 טיפולי כימותרפיה, אבל מספר חודשים אחרי התברר שיש לי גרורה.
"כששמעתי את האבחנה זה היה רגע מאוד קשה כי חשבתי שיצאתי מזה. בינתיים נכנסנו לתקופת הקורונה ומטבע הדברים המון פעילויות נעצרו. במקביל החל עידן מדהים של זום ואחת החברות שלי סיפרה לי שהיא שמעה הרצאה על מקום שנקרא 'רפאל' בפריז, שמטפל באנשים שסיימו כימותרפיה וזקוקים לשיקום.
"שוחחתי עם המרצה והבנתי ממנו שיש הרבה אנשים שקשה להם להתמודד עם החיים כשהטיפולים נגמרים. אומרים להם לחזור לביקורת בעוד מספר חודשים, אבל תקופת הזמן הזאת קשה ביותר. התחלתי לחפש מקומות בארץ שמסייעים לאנשים במצב הזה ולא מצאתי אפילו אחד עם חזון כמו רפאל, שמטפל גם בגוף וגם בנפש.
קראו גם>>>>
"שוחחתי על זה עם הרבה מאוד אנשים, וככה הכרתי את דליה שהפכה לשותפה לפרויקט ולנפש תאומה שמשלימה אותי".
קרון עצמה אובחנה לפני כשנתיים כחולת סרטן השחלה אחרי שהתלוננה על כאבים במפשעה. "עשיתי את כל הבדיקות שיצאו בסדר, אבל הרגשתי שמפספסים משהו", היא אומרת. "פניתי לגניקולוגית שתחילה אמרה כי הכל תקין. אחרי שהתעקשתי להמשיך בבירור אכן מצאו לי גידול. הייתי אז מאוד פעילה כמדריכה וכמאמנת אישית הוליסטית, הדרכתי תלמידים והייתי בפריחה מקצועית.
"תכננתי עתיד בדירה חדשה והכל נעצר. נותחתי ועברתי שישה טיפולי כימותרפיה קשים מבחינה פיזית ומנטלית. כל חיי נעצרו ולא הייתה לי שום הכנסה. בזמן שהייתי בטיפולים יכולתי לאפיין את הנשים שהגיעו: היו כאלה שבאו עם פנים נפולות ורחמים עצמיים. ראיתי במשך הזמן שחלקן ויתרו ולא שרדו. בצד השני היו את הנשים החזקות, האופטימיות והמחויכות, שנלחמו בכל הכוח.
"כשהסתיים טיפול הכימותרפיה האחרון, האחות הוציאה את המחט ואמרה לי להתראות. לא הבנתי מה אני עושה מחר בבוקר, איך אני משקמת את עצמי. התחלתי לקחת טיפולים משלימים יקרים מאוד, שדילדלו את הרזרוות הכספיות שעוד הספקתי לשים בצד. דווקא בתקופת הקורונה הצלחתי לעבוד בזום ולאמן אנשים, אבל זה לא הספיק לנפש. ואז הגיעה ריטה".
לזכר שני
השתיים, כל אחת בדרכה, הבינו כי משהו מפוספס במערכת בכל הקשור לטיפול באנשים שסיימו כימותרפיה ונמצאים באי־ודאות נפשית ופיזית. "הרעיון שחשבנו עליו היה סוג של קאנטרי קלאב למבריאים, גברים ונשים", אומרת ריטה.
"מקום שייתן מענה לאנשים שמוגדרים בהפוגה מהמחלה או כאלה שהבריאו. כולם מוזמנים לבוא אלינו למקום כפרי וקסום ששכרנו. המטרה היא שהם יבואו אלינו פעמיים בשבוע לכמה שעות ויקבלו מענה מאנשי מקצוע".
איך מממשים יוזמה כזאת משלב הרעיון לשלב ההקמה?
דליה: "ריטה ואני ישבנו שעות על גבי שעות וחשבנו איך דבר כזה יכול לקרום עור וגידים. הדבר הראשון היה לגייס אנשי מקצוע כמו פסיכיאטר, איש עסקים, הידרותרפיסטית, ריפלקסולוגית ומתאמת מחקר, שמוכנים להיות חלק מהצוות ומהוועד המנהל.
"גייסנו עורכת דין שעושה הכל בהתנדבות והקמנו את העמותה. אחרי שגייסנו את האנשים פתחנו בקול קורא בהתנדבות לרואה חשבון, גרפיקאי שעשה לנו את הלוגו ועוד. ריטה מכירה את הבעלים של המקום בנחלים, שהתלהב מהרעיון ואיפשר לנו לערוך בו את ערבי ההיכרות. חלק מהמטפלים שלנו הגיעו דרך פוסטים ברשת והכרויות אישיות, והשאר יגוייסו על פי הצורך".
ריטה: "התחלנו מאנשי מקצוע שאנחנו מכירות ועשינו ערבי היכרות, כולל עם תורמים בכסף או אנשים שתורמים מהידע שלהם. כבר בהתחלה רבים התלהבו מהיוזמה ואמרו שהיא נחוצה מאוד לחברה שלנו. יש הרי המון התקדמות בעולם הרפואה, אבל אסור לעצור וחייבים להמשיך גם בנושא השיקום".
מי הייתה שני שהמקום קרוי על שמה?
ריטה: "בטיפול הכימותרפיה השני שעשיתי הגיעה למחלקה בחורה צעירה, רזה מאוד, עם פאה, מלווה בזוג הורים ואח. זו הייתה שני רצאבי ז"ל. כשהיא הגיעה, כל האחיות היו סביבה, חיבקו אותה וניכר היה שמאוד אוהבים אותה.
"כשהתסתכלתי על המלווים שלה התברר לי שאני מכירה את האמא, אישה מקסימה שפגשה אותי לראשונה לפני שבע שנים כשהגעתי לפתח־תקוה. הייתי אז חדשה בעיר והיא הציעה לי עזרה בכל מה שאצטרך, זה היה מאוד מרגש בשעתו. כשראיתי אותה במחלקה עם הבת שלה ניגשתי אליה וחיבקתי אותה.
"באותה מחלקה הייתה גם בחורה נפלאה ומלאת חיים בשם הילה, שהתפקיד שלה הוא לתאם מחקרים. בשבת האחרונה של חייה, שני ביקשה מהילה להיות ליד מיטתה ביום שישי בערב כדי להקל קצת על ההורים שיוכלו לנוח. הילה והאח של שני שהו ליד המיטה והיא נפטרה באותו סוף שבוע.
"רצה הגורל והילה ואותו אח נשואים היום ומחכים לילד הראשון. חשבתי שאין מסר גדול יותר של תקווה מאשר המסר של שני, שהייתה כל כולה נתינה וכוח. הילה והמשפחה של שני מעורבים כיום בעשייה שלנו ורואים בכך מפעל הנצחה לבתם המדהימה שנפטרה לפני שנה וחצי".
מה שתיכן עושות במקום בפועל?
ריטה: "מנהלות אותו כדי שאנשים ירגישו שהם מגיעים לבית חם ושהכל יזרום על פי החזון שלנו. נדאג גם להסתובב במחלקות אונקולוגיות ולהסביר לאנשים על המקום החדש. במקביל, אנחנו מקימות אתר אינטרנרט ודף פייסבוק כדי ליידע כמה שיותר מבריאים".
"הצלת נפשות"
קשה להאמין שריטה ודליה מכירות שנה אחת בלבד, שבמהלכה נוצר ביניהן קשר אמיץ ויוצא דופן. ריטה אף משווה אותן לאל הרומי יאנוס בעל שתי הפנים, שבה כל אחת משלימה את האחרת לשלם אחד גדול ומיוחד. "מההתחלה היה בינינו חיבור", היא אומרת. "לא יכולנו לעשות את זה ללא העזרה האחת של השניה".
כמה אנשי צוות יש לכן כרגע?
ריטה: "כרגע יש שבעה חברי עמותה וכ־10 אנשים שאמורים לתת מענה מקצועי. בשלב הראשון אנחנו רוצות לקבל עד 60 אנשים בשבוע. אנחנו מקוות לגדול ולצמוח ולקבל בהמשך גם בני משפחה של מבריאים".
מה תהיה העלות?
דליה: "על פי התכנית העסקית שעשינו נגבה כמה מאות שקלים תמורת 24 שעות חודשיות. בחוץ משלמים בערך 300 שקל לטיפול. חשוב להבהיר שהמקום הזה הוא לא למען רווח ומיועד לאנשים שאין להם אלפי שקלים להוציא על טיפולים משלימים בחודש. חלק מהמטפלים שלנו עושים זאת בהתנדבות, וחלק יקבלו שכר מופחת".
איזה תגובות אתן מקבלות על המיזם?
ריטה: "תגובות שמחממות את הלב. תורם שהעביר לנו סכום נכבד כתב לי: 'מי שתורם מתעשר בעצמו. כל הכבוד על הרעיון המדהים, עלו והצליחו, אנחנו איתכן'".
דליה: "אני שומעת בעיקר תגובות בסגנון 'איזה רעיון מעולה, חבל שלא ידענו על זה קודם, דבר מבורך, הצלת נפשות'. שמענו אינספור מילים חמות".
מה זה עושה לכן בלב הידיעה שאתן מסייעות לאנשים במצבים לא פשוטים?
ריטה: "אני אפילו לא חושבת על זה כרגע. אני ממוקדת לגמרי במטרה והיא שהמקום יצליח ואנשים יקבלו את מה שחסר להם. תקופת הקורונה הייתה מאוד קשה, אבל איפשרה לדליה ולי לצמוח לעשייה ונתינה. באותה מידה, הסרטן נתן לשתינו לצמוח בפרויקט שלא היה קם בלי זה".
דליה: "אני הרבה שנים מאמנת אישית ומרגישה עם זה סוג של שליחות. ברגע שאובחנתי הבנתי שקיבלתי עוד הזדמנות להמשיך ולתת. היכולת לגעת לאנשים בלב, לסייע ולשפר את איכות חייהם - זאת השליחות שלי. אולי הסרטן הגיע כדי לדייק את זה עוד יותר".
מסר אחרון לסיום?
דליה: "הסרטן לא הולך לשום מקום. עם כל כוחות הנפש שיש, ההתמודדות מאוד בודדה. אנחנו רוצות לתת לאנשים אפשרות להתמודד אחרת, בלי מסכנות אלא עם תקווה וחיוך".
לעדכונים: חדשות ראש העין
