מורים פרטיים שמעבירים שיעורים בביתם זה דבר די שכיח במחוזותינו, גם אם פחות בתקופת הקורונה.
גם על מורים שבתקופה המאתגרת הזו נפגשו עם מספר מצומצם של תלמידים לצורך תגבור כבר שמענו, אבל לכמה מאיתנו יצא לשמוע על מורה שהעתיקה את השיעורים מהכיתה בבית הספר לחצר ביתה הפרטי ואירחה בו במשך מספר ימים את כל תלמידי כיתתה (מלבד מאומתים ומבודדים)?
הכירו את מאיה לוי (42) מכפר סירקין, מורה ללשון והיסטוריה בתיכון אנקורי בקניון סירקין, שאירחה בשבוע שעבר כ־15 תלמידים מכיתתה לימי לימוד מלאים לקראת הבגרות שהתקיימה בשבוע שעבר.
קראו עוד>>>>
לוי תפקדה לא רק כמורה אלא גם כמארחת למופת ואף דאגה לארוחות בוקר וצהריים לתלמידים, חלקן הכינה בעצמה ("אני מרוקאית, אף אחד לא נכנס אליי למטבח"). כעת היא מתכוונת להמשיך עם הפורמט "עד שהמצב יירגע וכל עוד יש בגרויות".
"היה נהדר"
הרעיון של לוי לארח תלמידים בביתה נולד למעשה כבר בשנה שעברה. "כולנו מכירים את התסכול של המורים והתלמידים מלמידה והגשה לבגרויות דרך הזום", היא אומרת. "זה מאוד שונה, איטי והרבה יותר קשה כך לשמור על הקשב של התלמידים. מצד שני למשרד החינוך יש את הדרישות שלו, אז ניסינו לחשוב על פתרונות. אמרתי שכדאי ללמוד בחוץ, אבל אם כבר בחוץ אז שיהיה נוח.
"וכך יצא שלקראת הבגרויות הבאתי את התלמידים על בסיס יומי. מעבר לכך, גם לי כמורה זה אפשר להבין את היתרונות שבלמידה בחוץ".
כיצד האירוח קרם עור וגידים השנה?
"מתוך הכיתה שהגשתי לבגרות, בה לומדים 28 תלמידים, היו מספר מאומתים ועוד כמה בבידוד. לאחר מכן התחיל מבול של הודעות כמו 'קשה לי ללמוד בזום', הודעות שאני כבר מכירה מהעבר.
"התלמידים היו מודאגים ממה שיהיה בבגרות ופחדו לבוא לבית הספר. ואז נזכרתי בפתרון שמצאתי בפעם הקודמת. וידאתי שזו כמות סבירה להביא לחצר, והכל הסתדר.
"בעזרת בעלי שי סידרתי פינות ישיבה וזולות, חילקתי את החצר לאזורי למידה כדי שגם בחוץ נוכל להתפזר, וכמובן שהתלמידים התבקשו לעטות מסכה למרות שהיינו באוויר הפתוח. היה נהדר".
15 התלמידים שהגיעו לביתה של לוי נהנו לא רק מלימוד פורה, אלא גם מאירוח כיד המלך שכלל גם ארוחות בוקר וארוחות צהריים. "הכנתי להם קוסקוס, והיו גם מאפים ושוקו בבקרים, פיצות, חטיפים בין לבין ושתייה, היה שמח", היא מספרת. "לשבוע הבא הם ביקשו דגים, נראה מה יקרה".
איך הם הגיבו לכל הסיטואציה הזו?
"תלמידים שלא הכירו את אנקורי עד עכשיו וזו הייתה הבגרות הראשונה שלהם, מאוד הופתעו. הם שמחו אבל חשדו בהתחלה ולא הבינו מה קורה. שאלו: 'מה בטוח? אלייך הביתה?' חשבו שיש פה איזה טריק, ואז הם עיכלו.
"מהמפגש הראשון הם הבינו שגם לי מאוד חשוב לראות אותם מצליחים, לראות את ההשקעה משתלמת. משם הדרך ללמידה הייתה מאוד קלה".
איך הגיבו בני הבית?
"הם רגילים עוד מהשנה שעברה. חוץ משי שעוזר לי בלוגיסטיקה, יש לי שתי בנות (10, ו־8) מתוקות שמאוד אוהבות את התלמידים ומתרגשות ומחכות לחזור הביתה כדי לראות איך הם לומדים".
"לתרום למוטיבציה"
לוי משוכנעת כי דווקא בזמן ימי מגיפה היא מיישמת פתרון אידיאלי. "זה משפיע על התלמידים לטובה", היא מסבירה. "בכיתה יש אמנם חלונות, אבל היא סוג של מדגרת חיידקים והסיכון להידבק בתוכה גדול יותר. אבל התלמידים מבינים בעיקר שאפשר ללמוד מחוץ לכותלי הכיתה ואפילו טוב יותר.
המורה כל הזמן נמצאת ותשומת הלב שלי נתונה לכולם כל הזמן. נוצרה אווירת למידה שמאפשרת להם ללמוד לבד, איתי ובקבוצה. כל אחד בחר את אופן הלמידה הטוב ביותר עבורו.
"הלמידה בחוץ מאפשרת להם גם הפוגה שהם צריכים. אני מאמינה שקרני השמש והאוויר הפתוח עושים טוב לאדם והם יכלו לחוות את זה בזמן הלמידה. אני מקווה שהתוצאות של הדברים הללו יוצגו בבגרות".
לאור המצב הנוכחי, את חושבת שזו צורת למידה שצריכה להיות מיושמת יותר במערכת החינוך?
"חד־משמעית. לפחות בחלק מהמקצועות ובחלק מהזמן. אנחנו לא באמת צריכים ארבעה קירות ופלורוסנט מעלינו כדי ללמוד טוב יותר. גם למורים זו דרך ללמוד ולהכיר את התלמידים פדגוגית כדי להבין איך הם לומדים יותר טוב.
"אני מאמינה שקרני אור ואוויר צח רק יכולים לתרום למוטיבציה של התלמיד ולשמחתי זה הוכיח את עצמו לפחות בכיתה הזאת.
"אז נכון, זה דורש מעט לוגיסטיקה וחשיבה מחוץ לקופסה אבל אני בטוחה שזה אפשרי כי לכל בית ספר יש חצר גדולה, אז למה לא להוציא את התלמידים החוצה? אנחנו מעדיפים את זה מאשר את הזום.
"זה יותר יעיל, אתה פוגש את התלמידים, שומר על קשר וזה הדבר הכי חשוב. אני יכולה לראות מה מצב הרוח שלהם בתקופה כל כך מטורללת. הם עוברים משהו כל כך גדול שאנחנו המבוגרים עוד יכולים לעכל, הם לא. אנחנו שוכחים שהם ילדים ונותנים להם משימות של בגרות כאילו כלום לא קרה".
אז אני מבין שאת בדרך להפוך את הלימודים בביתך לשגרה.
"סגרתי כבר עם המנהל שלי ששבוע הבא זה גם יקרה ואלמד בבית. אני מנסה לצמצם את הזום כמה שניתן, וככל שיתאפשר אנחנו נשוב לחצר. בדיוק עכשיו שכרנו גם את בית העם בכפר סירקין שיש לו חצר גדולה כדי שכל השכבה תוכל לבוא למרתון, אז אני מאמצת את זה לגמרי, לפחות עד שהמצב יירגע וכל זמן שיש בגרויות".
לעדכונים: חדשות ראש העין
