אצל לירון קרדי (31) וענבר גוהר (27) ממודיעין פרויקט החתונה תוכנן בקפדנות. "ראינו יותר מעשרה אולמות אירועים עד שהגענו ל'גן הוורדים' בראשון לציון והתאהבנו במקום. למזלנו הספקנו להתחתן לפני שסגרו את האולמות בפעם השנייה.
"רשימת המוזמנים הצטמצמה מ־500 אורחים ל־250, חלקם בגלל צמצום 'טבעי': כאלה שנמצאים בקבוצת סיכון, בבידוד או שמתגוררים בחו"ל, ולהן העברנו את החתונה בלייב. החלטנו שמה שיהיה יהיה, נתחתן בטקס מצומצם עם הקרובים ביותר, ונהנינו מכל רגע. לא חסכנו בכלום, ולאור המצב ממילא לא תכננו להרים הפקה מוגזמת. היתה לי שמלה אחת, בלי החלפות, והאולם – על אף המכה הקשה שהוא ספג - הלך לקראתנו.
"קיבלנו את ההחלטות באווירה טובה, לא מתוך לחץ או באסה, למרות שהמצב לא מאיר פנים. היה לנו חשוב לא להתמסכן, להתמודד עם המצב כמו שהוא, לנסות לראות את החיובי ולא להתמקד במה שרע ומשתבש. חתונה אמורה להיות דבר שנהנים מהארגון שלו, והיה לנו חשוב לא לאבד את זה באווירת הקורונה. אם יש בני זוג שחשוב להם להתחתן בחתונה גדולה, עדיף שידחו".
היום לירון וענבר מנהלים יחד את מסעדת FAZA במודיעין, שנפתחה במקום מסעדת ענבה. "אין ספק שזה מאתגר להיות זוג בעל עסק שמתחתן בתקופת הקורונה", אומרת ענבר, "אבל כשאתה עובר את הדרך עם השותף הנכון, הכל מסתדר לטובה".
// רותי בוסידן
זום בבית החולים
שרית (25) ומושיקו (26) פסח מקריית עקרון הכירו באילת כשהיו בני 13. אחרי 11 שנות זוגיות סגרו על חתונה ענקית ומפוארת עם 600 מוזמנים – בחודש אפריל. החתונה תוכננה בזריזות מרגע שגילו ששרית נושאת ברחמה תאומים. "כשהתקרב מועד החתונה עוד הייתי קצת אופטימית, כי היתה הצהרה שאפשר לערוך אירועים של 100 מוזמנים. אבל אז הבנתי שצריך לדחות הכל".
"בהתחלה ביטלנו ואמרנו, 'נראה מה יהיה', כי לא ידענו מה הצפי", מספר מושיקו. "סגרנו על 5 ביולי והכל הסתבך. עד הדקה ה־90 היה לחץ".
"לפני שיצאנו לצילומים התחלנו לקבל הודעות מאנשים, שהם מצטערים אבל הם מפחדים להגיע. מרוב ביטולים פחדתי שהאולם יהיה ריק", מספרת שרית. "הצטלמנו במשך עשר דקות בבית מלון, ואז יצאנו להמשך הצילומים ועצרנו בכיכר באשדוד. הצלמים רצו שנצטלם עם רחפן, ואז זה קרה".
שרית הרגישה משהו מוזר. תחילה לא הבינה שהמים ירדו לה וביקשה ממושיקו שיבדוק אם יש לה דם על השמלה. "ואז אמרתי, 'ירדו לי המים!'. צעקנו לצלם לעצור, קראנו למלווים ולמלוות שיבואו לעזור ונסענו ישר לבית החולים".
בבית החולים הבהירו לבני הזוג שאירוע כבר לא יהיה הערב. "אני בבית החולים, מחוברת לכל מיני מכשירים, בדיקות, אולטרסאונד ובכי היסטרי. מושיקו אומר לרופאה, 'אנחנו צריכים להגיע לאולם', והיא אומרת לו, 'חכה כמה דקות'. היא לא ידעה איך לבשר לו שאנחנו לא הולכים לשום מקום. בסופו של דבר, לאחר התייעצות עם הרב והבנה שכל האורחים בדרך לאולם, החלטנו להתחתן בזום".
"התחתנתי עם עצמי", צוחק מושיקו, שנסע לאולם להיות עם האורחים. העדים והרב הגיעו למיטת בית החולים והחופה הועברה בלייב. "יהיה לנו סיפור מאוד מעניין לספר לילדים שלנו, אין עוד חתונה כזאת", אומר מושיקו, ושרית, שעדיין נמצאת בשמירת הריון בבית החולים, לגמרי מאשרת.
// אביגיל קדם
טקס אינטימי בבית הכנסת
רון ובר ג'אנה (25) מלוד הכירו כשעבדו יחד ברכבת ישראל. הדייט הראשון שלהם היה לפני כשלוש שנים בערך, ובאוקטובר 2019 בר אמרה "כן" והשניים החליטו למסד את הקשר ולעמוד מתחת לחופה.
"התוכנית המקורית, עוד לפני שהתחיל בלגן הקורונה, היתה לקיים אירוע של 300 מוזמנים וכבר סגרנו עסקה באולמי שאטו ליד צומת ביל"ו", מספר רון. "חשבנו על הכל והכנו הכל. ההשקעה הסתכמה בכ־80 אלף שקלים. ואז הגיע הנגיף".
רון ובר הבינו שהמצב לא ישתפר, שהנגיף לא יתאדה ושחתונה גדולה כפי שקיוו כבר לא תתקיים. "בלית ברירה נאלצנו להתפשר ולעשות את מה שאפשר", אומרת בר.
"בחודש שעבר התחתנו בהתאם להגבלות משרד הבריאות: במקום 300 איש הגיעו 60, בעיקר בני משפחה קרובה וחברים טובים. ערכנו את הטקס בבית כנסת בלוד והחתונה כולה עלתה לנו 15 אלף שקלים. הטקס היה אינטימי ומרגש במיוחד וכל האורחים נהנו והתרגשו איתנו. אנחנו ממש שמחים שלא ויתרנו ולא דחינו למרות ההגבלות והזמן הקצר שעמד לרשותנו להתארגן.
"בשורה התחתונה, אנחנו לא מצטערים לרגע על כל מה שעבר עלינו בחודשים האחרונים, אלא להיפך, שמחים מאוד על מה ואיך שקרה. המסקנה שלנו מהחוויה הזאת ומהתקופה המוזרה שכולנו עוברים היא שצריך להתמקד בדברים החשובים באמת בחיים. עובדה שהצלחנו לחגוג ולא נתנו לשום דבר להרוס את היום המאושר בחיינו".
// שי אלבלינג
בורקס מהקונדיטוריה
גיל (37) ואודל (34) בן סלמון מראשון לציון הכירו דרך אתר היכרויות לפני שנתיים. "כשהצעתי לאודל נישואים היא אמרה שהיא רוצה משהו קטן מאוד, בכיוון חופה בחצר, אבל אני אמרתי לה שזה לא יקרה, שאני רוצה חתונה גדולה ומשוקעת", מספר גיל.
"הזמנו 300 אורחים, סגרנו על 'חוות אלנבי', לקחנו את העיצוב הכי יפה וישבנו ימים שלמים על המנות. אודל בחרה שמלת כלה בעיצוב אישי וכולנו ייחלנו ליום המיוחד, אבל לצערנו התבדינו. ההשקעה המתוכננת בחתונה עמדה על כ־150 אלף שקלים. לשמחתי כל הספקים החזירו לנו את הכסף".
החתונה הגרנדיוזית המתוכננת הפכה בפועל למניין של עשרה אנשים שהגיעו לבית כנסת "בית חב"ד" בעיר, אצל הרב חנן כוחנובסקי. "קמתי בבוקר והחלטתי שאני לא דוחה את החתונה", אומר גיל. "באותו היום אודל הלכה לספר שהסכים לקבל אותה במחתרת. החתונה היתה בסגנון פשוט, עם בורקסים מהקונדיטוריה. היה גם צלם בשם עידן קינן שקרא את הסיפור שלנו בפייסבוק והתנדב לבוא לצלם. זאת תקופה מבאסת אבל שמחות לא דוחים. גם הרגשנו שכיף לחזור לכמה רגעים לתקופה פשוטה ואותנטית יותר".
// אבי איצקוביץ'
מגשי פירות וכריכים
מעין אליהו (32) ואבי אסור (29) מחולון הכירו לפני שנה במקום העבודה שלהם. ארבעה חודשים הספיקו להם כדי להחליט שהם רוצים להתחתן, אבל איש לא יכול היה לדמיין שהקורונה תעצור את המרוץ לחיים המשותפים.
החתונה נקבעה ל־14 במאי, אבל לנגיף היו תוכניות אחרות. "בהתחלה דחינו לאוגוסט", אומר אסור. "רצינו חתונה גדולה עם 400 מוזמנים וחשבנו שעד אז הכל יירגע, אבל עברו כבר שמונה חודשים מאז ההצעה והבנו שלא נוכל להתחתן כמו שרצינו.
"בשלב הזה החלטנו שלא דוחים שוב והתחלנו לחפש פתרון אחר. ראינו פרסום של עיריית חולון שבו היא מציעה לזוגות להתחתן בחינם במרכז הצעירים 'ג'סיקה', אז קבענו מועד לשבוע הבא. זה מרגש שבאים לקראת התושבים, אם כי ברור שלא ככה דמיינו את החתונה שלנו".
"כמובן שמאוד התאכזבנו, חיכינו לזה הרבה זמן", מודה אליהו, "מאוד רציתי שכל הדודים והדודות שלי יהיו, אבל בסופו של דבר הזמנו רק 20 אנשים. יש קייטרינג של מגשי פירות וכריכים וזאת לא החתונה שחלמנו עליה. למרות זאת אני אלבש את שתי השמלות שהזמנתי ממעצב, כי אין שום סיבה שאוותר על החוויה. אנחנו מקווים שבקרוב נוכל לערוך מסיבת חתונה עם כל החברים והמשפחה המורחבת".
// חופית כהן־אולאי
האולמות נסגרו באמצע מדידת השמלה
במקום חתונה של 1,500 אורחים כפי שתכננו, הסתפקו משה ואליאור אזוי מבת ים בחתונה צנועה "קורונה סטייל", בווילה עם 20 האנשים הכי קרובים.
החתונה נקבעה שלושה חודשים קדימה, אבל כשהקורונה טרפדה את התוכנית, החליטו להקדים את האירוע בחודש וחצי. "שבוע לפני החתונה, כשאליאור היתה באמצע מדידת השמלה, היא שמעה בחדשות שסוגרים את אולמות האירועים", אומר משה.
"ממש קיבלתי אגרוף בבטן, הייתי בסערת רגשות", אומרת אליאור. "החדשות הגיעו בבום ולא ידעתי איך להתמודד איתן וכל זה כאשר אני פיזית נמצאת בתוך שמלת הכלה במדידות", אומרת אליאור.
לאחר התלבטות החליטו השניים שלא לדחות את המועד, ומאותו רגע קיבלו תמיכה מדהימה. "הנציגים מהמועצה הדתית בעיר ליוו אותנו לאורך כל הדרך, המשפחה הקרובה עזרה בהכנות, ממש הרגשנו איך כולם מתאגדים סביבנו ונותנים לנו כוח. החתונה התקיימה עם 20 בני משפחה קרובים, בשבוע שעבר בתאריך המקורי שהיינו אמורים להינשא בו, ב־16 ביולי, ואין מאושרים מאיתנו. זה סיפור לספר לנכדים, ובטוח שהוא ייזכר לדורות".
// רגינה קאשי־רודנשטיין
