בעוד מספר ימים תמלא חצי שנה להיעלמותה של היימנוט קסאו בת ה-9. כל מה שידוע עליה, שנראתה בפעם האחרונה נכנסת למרכז הקהילתי בצפת, וזהו – אין יותר מידע. מאז, החיפושים אחריה ממשיכים, אך שום מידע חדש לא מתגלה.
למרבה הצער, המקרה הזה אינו נדיר כמו שאתם חושבים, אם זוכרים שרק לפני כשנתיים געשה המדינה בעקבות היעדרו של הנער מוישי קליינרמן בן ה־17 ממודיעין עלית, שנעלם לא הרחק משם, במירון. גם במקרה שלו, אין כל מידע על גורלו.
25 אלף דיווחים בשנה
קסאו וקליינרמן אינם היחידים ש"בלעה אותה האדמה", כפי שהתבטא לאחרונה אחד מן השוטרים הבכירים שחוקרים את המקרה של היימנוט.
מידי שנה נעלמים כ-15-20 בני אדם בישראל, כאשר מקום המדינה נערמו כ-600 תיקים של בני אדם שנותרו פתוחים, כ-15 מתוכם ילדים ונערים מתחת לגיל 18. כ-340 מהם עדיין מופיעים באתר משטרת ישראל עם תמונותיהם.
על פי נתונים שהתקבלו בעקבות בקשת חופש מידע של עמותת "בלעדיהם", המאגדת בתוכה 69 משפחות נעדרים מאז קום המדינה - המשטרה פותחת כ-4,600 תיקי היעדרויות מדי שנה ומספר הדיווחים על נעדרים במוקד 100 עומד על למעלה מ-25 אלף בשנה.
הסיבות מגוונות: בני נוער שברחו מהבית, קשישים דמנטים שהלכו לאיבוד, אנשים שהסתבכו על רקע פלילי וירדו למחתרת או כאלה שנרצחו על רקע כזה בלי להשאיר עקבות. ויש גם מטיילים שנעלמו עקבותיהם, בעלי נטיות אובדניות, וכאלה שסתם ביקשו לקחת 'פסק זמן' מהחיים. מרביתם מאותרים ב-48 השעות הראשונות, וכאמור, בין 15-20 איש נחשבים נעדרים לטווח ארוך, כאלה שגם אחרי חודשיים אין להם זכר.
גוף ייעודי? אין כזה
כיום, עם קבלת דיווח במשטרת ישראל על נעדר, נפתח תיק חקירה בעניינו של הנעדר או הנעדרת ובהתאם לנסיבות, יוצאים בחיפושים ממוקדים לצד איסוף מידע מודיעיני, על מנת לעלות על עקבותיהם של הנעדרים. בשונה מיחידות אחרות במשטרה, פעולות החיפוש מתבצעות עם חוקרי התחנה בה הוגשה התלונה, שלעיתים נעזרים בכוחות נוספים שהוקצו למשימה, אך אין למעשה יחידה ארצית ייעודית. במילים אחרות, נכון לספטמבר 2024, לא קיים גוף שאחראי על הנעדרים האזרחיים, למעט תחנות המשטרה העוסקות בתחום כחלק מכלל עיסוקיהן.
אל תוך הוואקום של היעדר כוח אדם מספק לחפש נעדרים נכנסים גופים אזרחיים שונים, למשל יחידת הכלבנים לישראל (יכ"ל), שבראשה עומד יקותיאל (מייק) בן יעקב, שנע בחודשים האחרונים יחד עם כלבנים וכלבים מקצועיים בין מוקדי חיפושים אחר קסאו לבין נעדרים אחרים, במרכז, באזור בית שמש ובדרום. "מאז ה-7 באוקטובר התווספו עשרות תיקי נעדרים לרשימה שעד היום אין מידע לגביהם. היו עוד מספר מקרים של היעדרויות של אנשים שכנראה בשל משבר נפשי ואישי בהשפעת המלחמה נעדרו מביתם. מרביתם אותרו כעבור מספר ימים", מספר בן יעקב על השנה האחרונה.
בן יעקב מסביר כי אין שינוי מהותי בפרופיל הנעדרים לאורך השנים: "זו תופעה גורפת שפוגעת בכל האוכלוסיות ללא קשר למעמד סוציו-אקונומי כזה או אחר, החל בבכירים בבנק או בחברת היי-טק, וגם מקרים של נעדרים על רקע משבר כלכלי, אישי, פסיכולוגי או המלחמה. כל אדם והסיפור שלו".
האם באמת אפשר "להיעלם" במדינה מסודרת וקטנה כמו ישראל?
"קל מאוד ללכת לאיבוד בישראל. זה עניין של דקות שאדם יכול לצאת מהבית, מהעיר, ולהגיע לשטחים פתוחים ומיוערים. יש למדינה טכנולוגיה ומצלמות אבל אין כיסוי מלא של השטח ואי אפשר לזכות את כל השטח".
"אין כוח אדם"
גוף אזרחי ופרטי נוסף שהוקם, הוא עמותת "בלעדיהם" המאגד חלק ממשפחות הנעדרים בישראל, ומטרתו לשפר את מערך איתור הנעדרים ואת מעטפת התמיכה במשפחותיהם. בין מקימי העמותה אפשר למנות מספר מכובד של אישים, כמו החוקר הפרטי גיל שמואלי, לצד דורון אלמוג, אלוף פיקוד דרום לשעבר, שלמה אהרונישקי, מפכ"ל המשטרה לשעבר, האלוף במיל' יצחק בריק, נציב קבילות החיילים לשעבר ועוד. יחד עם זאת, מאז שנוסדה העמותה בשנת 2015, מתוך 69 משפחות נעדרים החברים בעמותה, רק נעדרת אחת אותרה בחיים - לוטיפיה זבאד מבאקה אל גרביה, שנמצאה כעבור שנתיים בפריז לאחר שטסה לשם במסגרת טיול משפחתי. עצמותיהם של שני נעדרים נוספים אותרו כעבור מספר שנים.
גיל שמואלי, חוקר פרטי ומתנדב בעמותת "בלעדיהם", מספר ל"ידיעות תקשורת", כי "בכל שנה יש אלפי פניות על מקרי היעלמות, את מרביתם מוצאים תוך יממה או שתיים. יש עוד עשרות מקרים בודדים בשנה שבדרך כלל מדובר בנערות שלוקח חודש לאתר אותן, ויש עוד 15-20 תיקים בשנה - שזה המון, שאדם יוצא מהבית ולא מוצאים אותו.
"כמובן, שיש מקרים שבהם מדובר בעבריינים, שיודעים שחיסלו אותם וקברו אותם איפשהו, מקרים של אנשים מבוגרים – כמו חולי אלצהיימר שנעלמים ולא מוצאים אותם, אבל יש גם מעט מקרים חריגים כמו זה של הילדה היימנוט קסאו מצפת. אני מלווה את העמותה כבר 10 שנים ואני לא זוכר מקרה דומה של היעדרות ילדים ובנסיבות כאלה".
שמואלי מסביר, כי ברוב התיקים אין הרבה השקעה מצד המשטרה: "התיקים מתחילים בכך, שאדם מוכרז על נעדר והמשפחה מדווחת על כך לתחנה המקומית של מקום מגוריו. היא זו שאמונה לחקור את כל מקרי הפשעה, ואין קצין או חוקר ייעודי לנושא, כי למשטרה אין מספיק אמצעים וכוח אדם. יש במטה הארצי קצין נעדרים – שאליו מגיעים תיקים רק אחרי שנה או שנתיים של היעדרות - כשהתחנה מרימה ידיים, אבל זה גוף בלי שיניים ולא אופרטיבי. אנו מנסים שיהיה בכל תחנה אדם שאחראי על טיפול נעדרים, אבל המשטרה במצב על הפנים בנושא הזה".
"זו התעמרות במשפחות"
אלוף במיל' וח"כ בדימוס, איל בן ראובן, מספר ל"ידיעות תקשורת" כי כאשר היה בכנסת בשנת 1999 ניסה לטפל בכל נושא הילדים ואנשים שנעלמים ונעדרים: "הבנתי שאנו בסוגיה שהיא שקופה – לא מעניינת אף אחד. פניתי למחלקת המחקר בכנסת. שם עשו עבודה, ואז לראשונה הסתברו המספרים של כמות האנשים שנעדרים מקום המדינה. הדבר הכי מטריד היה שאין שום גוף או אחראי שמטפל בנושא: מה קורה עם המשפחות, הרכוש שלהם ועוד. הובלתי את כל הסיפור הנוגע להצעת חוק לנושא זה, והמדהים הוא שהגענו למנכ"ל ביטוח לאומי – שאמר לנו 'טוב שבאתם, לא ידענו שיש בעיה'. כאמור, ההצעה הייתה אמורה לעלות לדיון, אבל אז הכנסת התפרקה.
"מאז ארבע כנסות והחוק לא עלה, והכנסת הספציפית הזו הזו מתעמרת באנשים שקופים. לפני חצי שנה נעלמה ילדה, אין כתובת, למשפחה אין למי לפנות. למשפחות של הרוב המוחלט של אלו שנעלמו אין כסף כדי לשכור חוקר פרטי, משרד יחסי ציבור או קמפיין שמחזיק את החיפוש אחר קרוביהם. זו התעמרות במשפחות של נעדרים, וזה מתחבר ישירות גם לנושא החטופים".
ממשטרת ישראל נמסר: "כוח האדם בחוליית נעדרים באגף החקירות והמודיעין של המשטרה גדל, אך יחד עם זאת חשוב לציין כי החוליה אינה זאת שמחפשת בפועל את הנעדרים אלא מסייעת לכוחות המחוז, בין היתר ביצירת ממשקים מול רשויות המדינה, הקמת יחידות מתנדבים לאיתור נעדרים, יצירת שיתוף פעולה עם גופי מודיעין נוספים ועוד. לפני כשנה וחצי גייסה המשטרה פרופילאי ליחידת נעדרים ופעילותו מסייעת רבות ליחידות השטח גם בתיקי נעדרים. בשנת 2023 נפתחו כ-25,000 אירועי נעדרים, מתוכם נפתחו כ-5,000 תיקי חקירה.
"בסוף כל שנה נותרים בין 6 ל-12 נעדרים שטרם אותרו והדבר מעיד על פעילות מאומצת של המשטרה, תוך הפעלת מירב המאמצים וכלל האמצעים העומדים לרשות המשטרה, כולל הפעלת אמצעים על ידי יחידת הסייבר 7100 של המשטרה שפועלת להצלת חייהם של נעדרים בעת חירום".
קראו גם:
מה לעשות במקרה של נעדר?
1. הקמת חמ"ל מאויש 24/7 על ידי מקורבים לנעדר, בחמ"ל יהיה זמין הטלפון שמפורסם במודעה. למנות מקורב אחראי שינהל את האירוע.
2. הקמת דף ייעודי בפייסבוק / אינסטגרם עם פרטי הנעדר, תאריך ההיעדרות ומקום אחרון בו נראה. יש לשקול פרס כספי לכל מי שימסור מידע.
3. תחקור מקצועי של חברים / מקורבים / בני משפחה / אנשים איתם התקשר / שהה לפני ההיעדרות.
4. חיפוש מקצועי במקום מגוריו של הנעדר, במקום עבודתו ומקומות שנוהג לשהות בהם. בדיקת חפצים ומסמכים שלקח / השאיר.
5. בניית תוכנית חיפושים על פי סדר מקצועי, להתמקד באזור סמוך לבית ואזור סמוך למקום הימצאו האחרון, תוך איתור מצלמות אבטחה.
6. בקשת סיוע מיחידת הכלבנים, "תופעת טבע" ו"ידידים", גם מחלקת נעדרים בזק"א.
7. ידעוניות, מיסטיקנים וכדומה לא איתרו מעולם איש - קחו זאת בחשבון.
8. מינוי איש קשר עם המשטרה - רצוי איש מערכת הביטחון המקושר למשטרה.
9. הפעלת התקשורת: רדיו, טלוויזיה, אינטרנט ורשתות חברתיות. הדפסת פליירים בצבע והפצתם.
10. בדיקה עצמאית של בתי החולים, תיק רפואי והזמנת תורים. בנוסף, יציאה מהארץ, רב קו, חשבונות בנקים וכרטיסי אשראי.
* גיל שמואלי - פוקוס ייעוץ בטחון וחקירות
