זה לא פוליטיקלי קורקט לומר, אבל אלו העובדות: לפי נתוני המשטרה, רוב האנשים שמבצעים פריצות לדירה או לרכב הם דרי רחוב שרוצים למכור את התיק או הטלפון הנייד שמצאו, כדי לרכוש עם הכסף את מנת הסם היומית. אלא שגם אם המשטרה מצליחה לתפוס חשוד ומביאה אותו בפני שופט, הוא בדרך כלל נוקט במידת הרחמים ומשחרר אותו. במקרים רבים, כבר באותו היום דר הרחוב חוזר לפרוץ, וכך המעגל לא נשבר, ובמשטרה מדברים בגלוי על תסכול מהתופעה.
המטרה: להשיג סמים
על פי נתוני משרד הרווחה, חיים כיום בישראל למעלה מ-4,000 חסרי וחסרות בית. התמונה עגומה, וישנם מחוסרי דיור כמעט בכל ישוב בישראל. בחלק מן הערים בארץ אפשר להבחין בדרי הרחוב ישנים על ספסלים ציבוריים, על המדרכות או באיי תנועה של רחובות מרכזיים, בחושות של מבנים נטושים ולפעמים גם בתוך קרטון מאולתר. על פי גורמי הרווחה, רובם המוחלט של דרי הרחוב משתמשים בסמים, וכדי להשיג את הכסף כדי לרכוש מנה - הם נאלצים לגנוב תיקים, לשבור זגוגית של כלי רכב ולקחת תיק שהושאר במושב האחורי, לפרוץ לדירות ולמכור כל מה שרק אפשר וכמה שיותר מהר כדי לקבל את 'הפיקס' היומי.
מי שאחראית לתחום הפשיעה של דרי הרחוב היא פקד הילי פז, ראש מחלק החקירות בתחנת שר"ת בדרום תל אביב, שמספרת: "דרי הרחוב מגיעים מכל קצוות הארץ לסביבת התחנה המרכזית בתל אביב. קשה לדעת בדיוק כמה דרי רחוב ישנם, וזהו נתון שהרווחה מעדכנת מעת לעת, כי אלו אנשים שלא רשומים בשום מאגר מידע. זו סוגיה שמאתגרת אותנו כמשטרה, לצד שאר גורמי האכיפה. התחנה המרכזית היא בעיה חברתית וכלכלית ארוכת שנים, כי היא מוקד לאלימות, סחר נשים, זנות וסחר בסמים".
מדוע הם באים דווקא לתחנה המרכזית בתל אביב?
"דרי רחוב יכולים לגור בכל מקום בארץ, המגורים שלהם יכולים להיות במרכז, בצפון או בדרום. מי שמתגורר בתחנה מרכזית באופן קבע היא אוכלוסיית שוליים – דרי רחוב ונרקומנים, כי כאן הגורמים השונים נותנים מענה לצרכים שלהם: יש כאן מבחר גגונים ודירות חירום שנותנות מענה למשתמשי סמים, כלומר מוקדים שמחלקים את תחליפי הסם. כך שגם דר רחוב שחי בדרך כלל מחוץ לעיר, או בעצם בכל מקום בישראל, צריך להגיע לכאן פעם או פעמיים בשבוע. יש פה החלטה מלמעלה ליצור את המקום ככזה ולקבץ את הפעילות למקום זה, ומעצם כך שהציבו פה את העמותות שנותנות אוכל, דירות חירום, וכל מי שמייצר בשבילם קרקע מצוקה".
איך המשטרה מקשרת את דרי הרחוב לעבירות רכוש?
"אנחנו יודעים שהעבירות מבוצעות על ידי דרי רחוב, משתמשי סמים ונרקומנים, שצריכים לעשות הכל כדי לקבל את המנה היומית שלהם. כדי לרכוש אותה הם צריכים כסף, והם גונבים הכל, החל מהדבר הקטן ביותר: זה יכול להיות טלפון נייד או מחשב יקר ערך, וזה יכול להיות גם שישיית קולה במחסן אחורי של בר".
קראו גם:
המעצר פשוט לא משתלם
לדוגמא, השבוע זיהה תצפיתן של המשטרה בזמן אמת חשוד מכניס יד בין הסורגים של דירה בשדרות יהודית בתל אביב ושולף משם רכוש. מייד הוקפצו כוחות למקום, צוותי שוטרי סרקו את האיזור ומצאו את החשוד, עצרו אותו והגיעו לראות את הרכוש שהוא השליך לאשפה תוך כדי מנוסה. מסתבר שהחשוד הוא דר רחוב, שבסך הכל גנב מטליות ניקוי.
"חלקם חיים ממנה למנה כשהם בקריז, אין חשיבה רציונלית", אומרת פקד פז ומוסיפה: "הם מחפשים כל דבר שניתן למכור. הבעיה שבעבודה המשטרתית שלנו מושקעים משאבים רבים. לעיתים כדי להביא לדין אדם ששבר שמשת רכב וגנב תיק מהמושב האחורי נדרשת עבודה מאומצת של בילוש וחקירות. ואז אנו מגלים שזהו אדם קשה יום, בלי משפחה, אין לו תעודה מזהה, הוא לא מדבר באופן צלול, או לא בפוקוס - זה אתגר בפני עצמו".
אם מצליחים לעצור אותם, איך לא יורדת רמת הפשיעה הקשורה לעבירות רכוש?
"אנחנו עוצרים לא מעט חשודים, אלא שבתי המשפט לרוב מתחשבים במציאות הקשה שממנה החשוד מגיע ובמרקם החברתי, וקובעים תנאי שחרור. אותם פושעים חוזרים לרחוב אחרי יום או ימים בודדים, ונכנסים שוב לאותו מעגל. גם אם בית המשפט קובע שצריך לפקח עליהם, אין לדר הרחוב מקום מגורים כדי שניתן יהיה לפקח עליו. גם אם הוא נקרא לשוב לדיון נוסף – הוא לא מגיע. במרבית המקרים, דרי הרחוב משתחררים יום למחרת, והיו מקרים רבים שכבר תפסנו אדם שהשתחרר, ואחרי שעה שוב נתפס בפריצה במקום אחר".
