אריאל אריכא, תושב ראש העין, סבל במשך יותר מ-25 שנה מאסתמה חמורה ופוליפים שחסמו לו את האף ואת חוש הריח - ואיתו גם את הטעם של מרבית סוגי המזון.
אחרי אינספור ביקורים אצל רופאים ושלושה ניתוחים, הוא קיבל תרופה ביולוגית חדשה שהעלימה את הפוליפים ואת האסתמה, ומאפשרת לו לראשונה זה שנים לנשום לרווחה וליהנות מהאוכל.
"אני אוהב לנתח, אבל אותך אני לא אנתח". זו היתה התשובה שקיבל אריאל אריכא מהרופא שלו, וסימנה את הרגע שבו יותר מ-25 שנים של סבל החלו לבוא לקיצן.
אריכא, תושב ראש העין בן 55, אב לשלושה וצלם אירועים במקצועו, התמודד מאז שנות ה-90 עם שילוב של אסתמה חמורה ופוליפים שחסמו לו לחלוטין את האף וגרמו לו לאבד את חוש הריח, ואיתו גם את היכולת להרגיש את הטעם של מרבית סוגי המזון.
"אגס או תפוח. אורז או פתיתים. לא היתה לי דרך להבדיל", הוא מספר. במשך אותן שנים, אריכא נאלץ לעבור שלושה ניתוחים לסילוק הפוליפים מהאף, אך הם חזרו שוב ושוב. השינוי החל כאשר הרופא שלו, ד״ר אריאל מרגוליס, מומחה לניתוחים אנדוסקופיים של האף, סינוסים ובסיס הגולגולת בא.ר.ם המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון, הפנה אותו לקבל תרופה ביולוגית חדשה שאפשרה לו, בתוך חודשים ספורים, לחזור לנשום כרגיל.
נזאל פוליפוזיס, שנקראת גם סינוסיטיס כרונית עם פוליפים, היא דלקת כרונית של מערות הפנים שגורמת להיווצרות בליטות בריריות האף, אשר הולכות וגדלות ויוצרות מבנים בלוטיים שנקראים פוליפים, מסביר ד"ר מרגוליס.
"אצלי, כאשר הייתי מרים את קצה האף למעלה, אפשר היה ממש לראות את הבליטות", אומר אריכא. אריכא מספר שבתור ילד הוא סבל מקוצר נשימה, אולם הבעיות חלפו בגיל ההתבגרות. ואז, במהלך הטירונות, הוא סבל משני התקפי אסתמה חמורים שגרמו להורדת הפרופיל שלו.
"ומאז, במשך שנים, היו לי רק שניים-שלושה התקפים בעקבות מאמצים פיזיים משמעותיים. עד גיל 27. בדיוק קניתי אופניים ורכבתי עליהם. פתאום אני מרגיש שאין לי אוויר. הריאות פשוט בוערות", הוא מספר. בהתחלה, הוא אומר, הוא ניסה טיפולים אלטרנטיביים שונים, אך הם לא הועילו. אחרי שנה, הוא הגיע לרופא ריאות. "הוא נתן לי טיפול קונבנציונלי לאסתמה, ושלח אותי לניתוח להסרת הפוליפים".
בתחילת 1998, הגיע אריכא לניתוח הראשון. "את הניתוח מבצעים בהרדמה מקומית והוא מאוד לא פשוט, אחריו יש שבוע של החלמה", הוא נזכר.
בשנים הראשונות, הניתוח עזר. אולם אחרי שנתיים-שלוש, הפוליפים חזרו. "מכיוון שהניתוח הראשון הותיר בי טראומה לא מיהרתי לחזור עליו". הזמן חלף, והצרות נמשכו. "בסוף נשברתי. חזרתי לרופאה, ששלחה אותי לאחד הרופאים הטובים בארץ. 'אם זה יחזור – אני אקח את זה כעלבון אישי'. כך הוא אמר לי. הניתוח אכן היה קל יותר עם החלמה של פחות מיום. ואני זוכר שאחרי הניתוח השני חזר לי חוש הריח. אבל אחרי שלוש שנים, התופעות חוזרות".
לאורך כל אותן שנים, אריכא מספר, הוא גם סבל מאסתמה קשה ולא בשליטה. "אני משתמש כל הזמן במשאפים. במרחיבי סימפונות. רופא המשפחה שלי כבר היה מכיר אותי ויודע מה לרשום כשהייתי מתקשר אליו". בשל האסתמה הקשה, אריכא מספר שהוא היה נדרש להיעזר בטיפול סיסטמי בסטרואידים, שניתן בכדורים ושיכולות להיות לו תופעות לוואי לא קלות.
"יתרון אחד של הסטרואידים היה שלפחות היה חוזר לי חוש הריח לזמן מה. לכן היו תקופות שהייתי מנסה לדחות את הטיפול בסטרואידים כדי לתזמן אותו לקראת חג הפסח, שאוכל ליהנות ממאכלי החג".
לניתוח השלישי הגיע אריכא בשנת 2014. "שוב לא מיהרתי לחזור לניתוח. נשברתי אחרי שהופיע לי טינטון באוזן אחת ופגיעה בשמיעה באוזן שנייה בעקבות הלחץ של הפוליפים על האוזניים". הפעם זה היה ניתוח ארוך במיוחד. "3.5 שעות. אני מתעורר אחריו וכלום – אין חוש ריח".
קראו גם:
אריכא אומר שהמנתח הבטיח לו שאחרי שהנפיחות תרד חוש הריח ישוב. "אבל לא. הזמן עובר ואני לא מריח כלום. אחרי שנה אני חוזר לרופאה. היא שולחת אותי לצילום ובצילום רואים שכל מערות האף מלאות. כאילו לא נותחתי בכלל שנה קודם".
"התייאשתי. אמרתי זה מה יש. ככה נגזר עליי לחיות", מוסיף אריכא. "וככה, במשך ארבע שנים אני חי עם הפוליפים. לחצים על גלגל העין. האוזניים כל הזמן פקוקות. ברמה כזו שכשאני שוכב לישון אני שומע את הדופק שלי כל כך חזק שזה מעיר אותי". בסוף 2020 אריכא נשבר וחוזר לרופאה שלו. "הפעם ביקשתי רופא אחר. הקודם ניתח אותי פעמיים וזה לא עזר, אז היא שלחה אותי לד"ר מרגוליס".
ד"ר מרגוליס מספר כי נזאל פוליפוזיס היא מחלה נפוצה. אצל חלק מהחולים, כמו במקרה של אריכא, הפוליפים מופיעים יחד עם אסתמה ועם אלרגיה לאספירין. "עבור קבוצה זו, עד לא מזמן אפשרות הטיפול היחידה היתה ניתוח", אומר הרופא. גם נזאל פוליפוזיס וגם אסתמה נוצרים ממקור משותף: תגובה דלקתית שנקראת דלקת מסוג 2. מדובר בדלקת, שנוצרת לא כתוצאה מכניסת חיידקים, נגיפים או חומרים זרים לגוף, אלא כתוצאה מתהליכים הנוצרים בגוף עצמו. דלקת מסוג 2 מאפיינת מצבים שונים בהם תגובה אלרגית כרונית במהלכה הבקרה על מערכת החיסון משתבשת, מסיבה שאינה ברורה לחלוטין. "בשנים האחרונות נכנסה לשימוש תרופה ביולוגית חדשה, שהיא בעצם נוגדן שפועל נגד חומרים שמעורבים באותה דלקת מסוג 2, שנקראים אינטרלוקינים", מסביר ד"ר מרגוליס.
"יש לי ניסיון עם עשרות חולים שקיבלו את התרופה. היא יעילה בטיפול בנזאל פוליפוזיס ויש לה פרופיל בטיחות גבוה", אומר הרופא. ואריכא מוסיף: "אני מקבל את התרופה, שניתנת בזריקה כל שבועיים, ובתוך חודשיים-שלושה אני חוזר להריח. התופעות של האסתמה ושל הפוליפים – הכל נעלם. הפסקתי לקחת סטרואידים. הפסקתי להשתמש במשאפים כמעט בכלל. ירדתי לפעם-פעמיים בחודש במקום פעם ביום", הוא מספר. "חזרתי לביקורת אצל ד"ר מרגוליס אחרי שנה ואחרי שנתיים, והוא בדק אותי וכל הפוליפים נעלמו. וגם חוש הריח – אולי לא חד כמו שהייתי צעיר, אבל אני מריח הכל. ולאוכל שוב יש טעם".
