לא סתם זכתה מחלת הגלאוקומה לכינוי "הגנב השקט של הראייה". מדובר במחלת עיניים כרונית המתקדמת באיטיות, הפוגעת בעצב הראייה ומובילה לצמצום שדה הראיה. המחלה אינה מלווה בתסמינים עד לשלביה המתקדמים ולכן קשה מאוד לאתר אותה לפני שהיא גורמת לנזק משמעותי ובלתי הפיך לראיה.
3 צפייה בגלריה
חשוב לערוך בדיקות סקר שנתיות מעל גיל 40 כדי למנוע פגיעה בראיה
(צילום המחשה: shutterstock)
ד"ר נועה גפן, מומחית לרפואת עיניים, מנתחת גלאוקומה וקטרקט, מסבירה כי חשוב לערוך בדיקות סקר שנתיות לאוכלוסייה מעל גיל 40 על מנת לאבחן את המחלה. אבחון מוקדם וטיפול נכון יכולים בהחלט למנוע פגיעה בראיה. בין גורמי הסיכון למחלה בולטים לחץ תוך עיני גבוה, גיל מבוגר, קרנית דקה, מוצא והיסטוריה משפחתית של גלאוקומה.
"כיוון שהמחלה אינה סימפטומטית עד לשלביה המאוחרים, רבים מחולי הגלאוקומה כלל אינם מודעים למחלתם. בחלק גדול מהמקרים המאובחנים, האבחון נעשה באקראי על ידי רופאי העיניים בקהילה בעקבות פניה של החולים לבדיקת עיניים מסיבות אחרות.
"העלאת המודעות לבדיקות סקר תקופתיות על ידי רופאי העיניים בקהילה תעלה את הסיכוי לאבחן את המחלה בשלבים מוקדמים. חשוב להדגיש כי אבחון וטיפול נכון בשלביה המוקדמים של המחלה עשויים להציל רבים מעיוורון!".
שיעור הלא מאובחנים הינו 30-50 אחוז
מחקר בגלאוקומה שנעשה בארה"ב מגלה נתון לא מעודד: בין 30 ל-50 אחוז מהאנשים שסובלים מגלאוקומה אינם מאובחנים ואינם מודעים למחלתם. "אנו שואפים להעלות את שיעור האבחון", אומרת ד"ר גפן ומסבירה שעל אף שהמחלה מתקדמת לאט ברוב המקרים, היא עלולה להידרדר במהירות גבוהה יותר בחלק מהחולים. כאן נכנסים לתפקיד רופאי העיניים בקהילה, הפועלים במרפאות כללית בפריסה רחבה.
הם יזהו את נוכחות המחלה, ישקללו את גורמי הסיכון להתקדמותה, יפנו לביצוע הבדיקות המתאימות וימליצו על טיפול. במידת הצורך הם גם אלה שיפנו את המטופלים למרפאות הגלאוקומה בבתי החולים.
"המחלה אכן מאובחנת בקהילה ורוב הרופאים מכירים אותה היטב ויודעים לטפל בה", מסביר ד"ר צבי הרשקוביץ, מומחה ברפואת עיניים ומנהל מרפאת רוטשילד של כללית בפתח תקוה.
"רוב הטיפול במחלה הנו שמרני והוא נעשה באמצעות טיפות. הצורך בטיפול בבית החולים הוא רק במקרים הקשים בהם המטופלים לא מאוזנים למרות הטיפול בקהילה. מומחי הגלאוקומה בבית החולים יוכלו להציע לחולים אלה טיפולים נוספים, כגון: טיפולי לייזר וטיפולים ניתוחיים".
ד"ר הרשקוביץ מסביר ששיתוף הפעולה ההדוק בין רופאי העיניים בקהילה ובין מומחי בית החולים בילינסון נוצר כתוצאה מכך שרבים מרופאי הקהילה הם בוגרי מחלקת העיניים בבילינסון, "ולכן מכירים האחד את השני וכך מתאפשר שיתוף פעולה פורה על בסיס אישי". סמיכותן של מרפאות כללית בפתח תקוה לבתי החולים מקבוצת כללית הפועלים בעיר, תורמת אף היא לייעול השירות.
בעוד שרופאי שירות הגלאוקומה בבית החולים מקבלים מטופלים שלקו במחלה או שהם בבירור לקיום המחלה, רופאי הקהילה רואים את כל סוגי המטופלים ומחלות העיניים. "כאשר מגיע מטופל ויש חשד לגלאוקומה אבצע לו בירור שכולל בדיקות שגרה ובהן בדיקת שדה ראייה, OCT ובדיקה לעובי הקרנית.
לאחר האבחון נתחיל טיפול ונעקוב אחר החולה, נבדוק האם הוא מצליח להגיע לאיזון או האם המחלה ממשיכה להתקדם ונצטרך את עזרת בית החולים המטופל יכול לקבוע תור בעצמו למרפאות החוץ, ואם אני חושב שיש צורך בהתערבות בהקדם אני מרים טלפון לאחד ממומחי הגלאוקומה בבילינסון ואבקש שיראה את המטופל".
לדברי ד"ר הרשקוביץ, למרות שיומני המומחים מלאים לכמה חודשים קדימה, כאשר מדובר על מקרה דחוף מהקהילה ולבקשת הרופאים, המומחים בבית החולים מאפשרים את הכנסת המטופל במהירות לתור לצורך בירור מצבו.
זיהוי המחלה והמקרים בהם יש צורך בטיפול בבית החולים
קיימת חשיבות גדולה לביצוע בדיקות סקר אחר לשנה לבני 40 ומעלה. "הבדיקה כוללת מדידת לחץ תוך עיני, בדיקת עיניים מלאה במנורת סדק והערכת מצב עצב הראייה", מסביר ד"ר הרשקוביץ.
"נחפש אחר סימנים לפגיעה בעצב הראייה שיכולה להיות מבנית או פגיעה תפקודית של שדה הראייה. יש למדוד את הלחץ התוך עיני, אך חשוב להדגיש כי לחץ בטווח הנורמה אינו שולל גלאוקומה", מסביר ד"ר הרשקוביץ ומוסיף שמטופלים הסובלים מגלאוקומה נדרשים לבדיקת רופא עיניים כל שלושה חודשים. "במידה ואנחנו רואים שהמטופל ממשיך להידרדר ומיצינו את היכולות מבחינה תרופתית בקהילה, נפנה אותו לבית החולים".
לדברי ד"ר גפן חשוב תחילה לאבחן את סוג הגלאוקומה (מחלה ראשונית או שניונית למחלה אחרת, גלאוקומה פתוחת זווית או סגורת זווית וכן הלאה). משנקבע סוג המחלה ומידת חומרתה, יש להתחיל בטיפול. הטיפול במחלה הוא כרוני וממושך והוא מבוסס על הפחתת הלחץ התוך עיני. נהוג להתחיל בטיפול שמרני הכולל שימוש בטיפות, טיפולי לייזר ולעיתים יש גם צורך בניתוחים.
"הורדת הלחץ היא לא שרירותית, אנחנו תופרים לכל מטופל חליפה ממש כשם שחייט מתאים את החליפה למידות הלקוח. מומחה הגלאוקומה יקבע את דרגת חומרת המחלה ואת קצב התקדמותה, ישקלל את מצבו הבריאותי הכללי של המטופל ואת מכלול גורמי הסיכון שלו. בהתאם לכך יקבעו יעדי הטיפול ולחץ המטרה אליו שואפים להגיע.
נמצא כי עשרה אחוזים מהמטופלים יזדקקו לניתוח גלאוקומה אחד לפחות במהלך מחלתם. כיום ישנה קשת רחבה של אפשרויות ניתוחיות, החל מניתוחים זעיר פולשניים (דוגמאת GATT או XEN), ניתוחי טראבקולקטומי, השתלת נקזים שונים (נקז ע"ש אחמד ועוד). הניתוחים מתבצעים בבית החולים ולאחריהם המטופלים ממשיכים במעקב במרפאות החוץ של בית החולים. לאחר שהם מתייצבים הם מופנים להמשך מעקב אצל רופא העיניים המטפל בקהילה.
"הקשר בין רופא הקהילה לבין רופאי בית החולים חיוני לטיפול בחולי הגלאוקומה. שיתוף הפעולה והתקשורת הטובה ביניהם הם המפתחות לשמירה על מאור עיניי המטופלים", מסבירה ד"ר גפן ומסכמת שלמרות שגלאוקומה עלולה להיות מחלה קשה המסכנת ראיה, אבחון וטיפול מוקדמים עשויים בהחלט למנוע עיוורון.
"יש בידינו כיום מגוון תרופות, טיפולי לייזר וניתוחים מצילי ראייה. יחידת המחקר שלנו יכולה להציע גם טיפולים חדשניים. אנחנו ממליצים לכל מי שיש לו סיפור משפחתי של גלאוקומה ולאנשים מעל גיל 40 לגשת לבדיקת רופא העיניים אחת לשנה לביצוע בדיקת סקר לגילוי המחלה. גילוי מוקדם וטיפול נכון יכולים למנוע עיוורון", מסכמת ד"ר גפן.
