ספרי לי על עצמך
קוראים לי טלי ברייר, אני בת עשרים ושלוש, אחות אמצעית לשלושה אחים בנים (אנחנו ארבעה סך הכול.) דתייה, אורתודוקסית מודרנית, סייעת בחינוך המיוחד וסטודנטית בבר אילן לספרות משווה, מדעי הרוח ותעודת הוראה. בשנה"ל תשפ"ב אני לוקחת שנת חופש כדי להתמקד בדברים ובאנשים שאני אוהבת, רגע לפני סיום התואר והתחלת הסטאז' כמורה. אני במקור מפתח תקווה, כיום גרה בראש העין עם שותפה. אני אוהבת לנגן (חליל צד- ג'אז, תופים), לאפות (בעיקר לתלמידים שלי), לעשות יוגה, ללכת לים, לצאת עם חברות, לשחות וכמובן שלכתוב. לצד החלום להוציא ספר (שלא הגדרתי כחלום, זה משהו שאמרו לי מאז הגן, ועדיין אני מנסה לעכל שבאמת הגשמתי את זה), אני חולמת להיות מחנכת ואימא, ללמוד משהו טיפולי ולשנות יום אחד את השיטה לטיפול בהפרעות אכילה ובטראומה (ביחד ובנפרד) בארץ.
איך כתיבה נכנסה לחייך?
מאז ומתמיד המילים פשוט היו סביבי. מבחינתי העולם מורכב ממטאפורות וממילים שרק מחכות שאתפוס אותן, אשחק איתן בין השורות ואצור איתן. למדתי לקרוא (ולכתוב) בגיל חמש, אבל כבר לפני כן הייתי מכתיבה סיפורים ושירים לאימא שלי. כבר בגיל קטן היה ברור שהמילים הכתובות הן הדרך שלי להתבטא, לפרוק ולהעביר מסרים. אני לא זוכרת יום אחד בו לא התעסקתי עם המילים בראש שלי. בגיל עשרים ואחת, באוניברסיטה, גיליתי לראשונה שלא כולם חושבים במטאפורות... כנערה הייתי עיתונאית צעירה ואף ערכתי עיתון אינטרנטי לבני נוער בשם "ריש".
מאין הגיעה ההשראה לשירים?
ההשראה לשירים שלי מגיעה מכל מיני מקומות. חלק מהחוויות שאני חוויתי, חלק היו תגובה ל - "הזמנות לכתיבה" של המנחה שלי מזה שלוש שנים, אליעז כהן. חלק הן תגובה לפרשת השבוע, לטקסט או למקור דתי כזה או אחר, חלק ביטאו מילים שלא יכולתי לומר בקול וחלק סתם פתאום קפצו לי למקלדת או לדף. אני כותבת כל שיר בפחות משישים שניות, בהתאם לזה שאני היפראקטיבית עם קשב וריכוז שחושבת מאוד מהר.
מה משך אותך בכתיבת שירים?
אני אוהבת שירה. אני אוהבת לשחק עם המילים בשורות הקצרות, אוהבת לומר הרבה במילים מועטות (ההפך מהיומיום המאוד וורבלי שלי), להרגיש את המילים וליצור איתן משהו שיכול להתפרש בכל מיני דרכים. שירה היא דרך טובה לגעת ולהגיע להרבה אנשים, היא גם דרך להתבטא ולהסביר את עצמי ולספר דברים שאני לא יכולה לומר בקול רם.
האם נתקלת באתגרים במהלך הכתיבה?
כמו כל אחד, גם לי יש ימים טובים ופחות בכתיבה. תלוי במצב הרוח, רמת הקשב, כמות הסוכר בדם (אני מכורה לסוכר), מזג האוויר, וברצינות- יש כל כך הרבה גורמים שיכולים להסיח אותי, מזל שבחרתי להתמקד בשירה...
האם יש לך מסר לקוראים?
בנושא של הפרעות אכילה: המסר שלי הוא שיש חיים אחרי, אפשר להחלים מהפרעות אכילה ולחיות חיים מלאים ונהדרים. בנושא של אלימות מינית: אסור לשתוק. הכתיבה של הספר התחילה כתגובה לשיחה בה לא הצלחתי לתמלל את מה שעברתי למילים, מייד אחריה נולד השיר הראשון "מתכון לעוגיות שבורות", שעזר לסביבה שלי להבין את מה שלא יכולתי לומר כל השנים. הוא נכתב בשלושים שניות ישירות מהלב. היה לי ברור אחריו שיש כאן משהו גדול יותר ממני, משהו שצריך להיאמר בצורה עדינה וכנה. באותו רגע ידעתי שאני הולכת להוציא ספר, רק שלא חשבתי שאאזור אומץ תוך חודשים ספורים בלבד... למזלי ליוו אותי חברות טובות שדאגו לבדוק איך אני מרגישה בכל שלב בתהליך, עד שהחזקתי את הספר בפעם הראשונה והבנתי שזהו, עשיתי את זה, אמרתי את האמת שלי ושל אחרות (חלק מהעדויות בשירים הן של נשים אחרות, או נכתבו על סיפורים ששמעתי על נשים אחרות, חלק מהן שלי. ולא, אני לא מסמנת את הגבול כי הפרטיות שלי חשובה לי, לפחות כרגע). מבחינתי עשיתי שליחות, שהיא דבר מאוד חשוב בעיני והיא התחושה העמוקה שליוותה אותי בכל התהליך, גם כשפחדתי- דאגתי שיזכירו לי שאני עושה שליחות עצומה עבור אחרות, פותחת פתח, גם בחברה הדתית וגם בכלל, ליצור מתוך הכאב הנוראי הזה, ולעודד אחרות לקום ולדבר, לכתוב, לצייר, להציג... העיקר לא לשתוק. האשמה היא אף פעם לא של הנפגעת והיא לא צריכה להתבייש. היא לא בחרה בזה, לא גנבה את זה, לכן אין סיבה להסתיר. לכן אני גם כנה לגבי זה שהייתי אנורקטית- אז הייתי אנורקטית, זה לא הופך אותי לאדם פחות טוב וזה לא משהו שאני חושבת שאני צריכה להתבייש בו. ההפך- הייתי בתופת ויצאתי ממנו. בשנים האחרונות אני זוכה ללוות נערות, נשים ומשפחות של נערות ונשים עם הפרעות אכילה והפרעות נפשיות. אני חושבת שזו זכות עצומה.
האם את עובדת על משהו חדש בימים אלו?
אני כותבת כל הזמן ולגמרי רואה ספר שני באופק, אני רק צריכה לנשום קצת מהראשון. חומרים כבר יש, רק צריכה להחליט מה הלאה, מתי, ו... זה קצת כמו לשאול אישה דקה אחרי לידה מתי הילד הבא לא? תנו לי לעכל קצת את ההלם, הגאווה, הפחד ועשרות הרגשות הקשורים בספר ובשירים האמיתיים והקשים האלו. אחרי שאגדל קצת את ה"תינוק" הזה, אני מתכננת להביא לו עוד אח אחד לפחות והיד עוד נטויה. כלומר, אני מקלידה וכותבת, בלי הפסקה, כל יום, כל שעה, זה כמו אוויר לנשימה.
מתכון לעוגיות שבורות זהו ספר שלא תרצו להניח מהיד. שירה קסומה, מילים שנוגעות הישר בעצבים החשופים שלנו וחודרות ללב – ישנם דברים שאל לנו לפספס.
מראיינת: אלינור לוגאסי
"מתכון לעוגיות שבורות" – טלי ברייר
הוצאת צמרת, 2021
