בעמוד הפייסבוק של מסעדת "פאמפאס" ביבנה הופיע לאחרונה הפוסט הבא: "אין יבנאי שלא מכיר את שחר, כמו שאין ארגנטינאי שלא מכיר את מסי. הגיע הזמן שתהיו יבנאים אמתיים ותתפנקו מחוויית בשרים דרום אמריקאית!".
לצערי, לא ממש הבנתי מה ההקשר הלוגי בין שלושת המשפטים הללו, שגורמים לי, למען האמת, לתחושה חשודה של חידת היגיון, אבל אולי זה אני שצריך תמיד לזכור את הציון הנמוך המיוחד שקיבלתי בפסיכומטרי, ואת העובדה שמעולם לא התמודדתי כראוי עם חידות היגיון.
אבל אפילו מישהו כמוני, דל בשכל ורב בשנים, מבין שיש כאן קו שיווקי בולט למתג את "פאמפאס" כמסעדה דרום אמריקאית ארגנטינאית.
מדובר בקו שממשיך מאז הקמתה של המסעדה לפני כשנתיים. זה מתחיל בשם שלה, כמובן, שנושא שמה של הפמאפאס - ערבה פורייה בדרום אמריקה המכסה שטח הגדול מ־750 אלף קמ"ר ומהווה שטח גדול לבקר הנפלא של ארגנטינה, מה שמשליך על הלוגו של המסעדה, שמראה ראש של פר (פר זה כמו פרה, רק עם קרניים, נכון?); ממשיך עם הסלוגן Taste of argentina; וכמובן לא נשכח את האזכורים הבלתי פוסקים בפייסבוק על החיבור הארגנטינאי הבלתי ניתן להתרה, כמו הפנייה ללקוחות פוטנציאליים בתואר "אמיגוס".
גולן במקום פיאצולה
אז לא אמיגוס ואפילו לא גאוצ'וס. אם יש משהו אחד שאני יודע על אייל גולן, ששיר שלו בקע בעוצמה מהרמקולים של המסעדה, זה שהוא מקסימום מדרום רחובות ולא מדרום אמריקה, ושהוא אוהב כדורגל אבל שיחק במרמורק ולא בבוקה ג'וניורס.
אז נכון, לא ציפיתי שהבחור עם הכיפה הלבנה והטישירט השחורה עם הציור של הפרה עם הקרניים ילבש פונצ'ו, יהיה חמוש ב־facon (סכין ארוכה) וב־boleadoras (הפלצור המשמש ללכידת הבקר, או לקרבות), אבל תנו לנו משהו להיאחז בו, תביאו לנו משהו דרום אמריקאי אחרי כל בניית הציפיות הזו.
למרבה הצער האלמנטים הדרום אמריקאים היחידים במקום היו שתי כוסות מאטה עם בומביז'ה, אולי השם הכי מוצלח בדרום אמריקאית, שמשמעו קש ממתכת אשר בקצהו יש מסננת המאפשרת שתייה ישירה של המאטה מהכלי שבו חולטים אותו. אה, סליחה, לצד שתי הכוסות הייתה גם תמונה של זוג רוקד טנגו.
אז מה הבעיה לכל הרוחות לשים כמה אלמנטים ארגנטינאיים כדי להעניק הרגשה טובה לגרינגוס שמגיעים לכאן והבטיחו להם פיסה מהפאמפאס?
איזה דגל ארגנטינה, תמונה של מסי, פוסטר של הפאמפאס, פסל קטן של אוויטה פרון? איזה כלי נגינה טיפוסי לאזור כמו בנדוניאון או צ'ארנגו? אבל כלום, נאדה, אייל גולן במקום פיאצולה, עדן בן זקן במקום מרסדס סוסה, ים תיכוני במקום טנגו.
איך אומרים שיהיה בספרדית?
וזה גם האוכל. מה חשבתם? שבמקום שהקשר הפיזי היחידי שלו לארגנטינה הן שתי כוסות מאטה האוכל יהיה על טהרת המטבח הדרום אמריקאי? שיגישו כאן אמפנדס, פאריז'אדה או צ'וריסו? ממש לא.
מסעדת פאמפאס יכולה הייתה בהחלט להיקרא גם פלנצ'ה, כי זה מה שיש כאן להכין עליו את הבשר (ולא כפי שקיווינו, על מנגל פחם ברביקיו ארגנטינאי קברצ'ו בלנקו).
תפריט הבשרים המצומצם למדי כולל רק פיסות אנטרקוט, אסאדו או עוף מוגש או בתוך לחם פרנה (פרנה, כן?) או מעל סלט.
אבל בדרום יבנה התנהג כמו בדרום יבנה, ואני לקחתי עסקית של כריך אנטרקוט עם צ'יפס ושתייה. מי אספוסה הזמינה סלט עוף. היא קיבלה ראשונה - כמו תמיד, משום מה.
היא זכתה בכמות נדיבה של רצועות עוף, עשויות ומתובלות היטב, על סלט שכלל מבחר נאה של עגבניות שרי, חסה, פלפלים צהובים ואדומים ובוטנים וכמה צ'יפס בטטה נעוצים מעל.
טעים, בסדר, רגיל. שיהיה.
את לחם הפרנה הם שמים בתנור (אולי שישאלו קודם? אולי לא בא לי את הלחם קלוי?). נתחי האנטרקוט, ששחו בשמן על הפלנצ'ה, מונחים על הלחם ועל רוטב שום־שמיר עם חסה ועגבנייה.
לא השתגעתי על הבשר. אני משער שזה בסדר סך הכל יחסית למטבח הדרום יבנאי, אבל שום דבר מיוחד, שום דבר לכתוב עליו הביתה ובמיוחד לא בספרדית.
עוזר למגר את הרעב אבל לא יותר מזה.
הייתי מת לאיזה אלפחורס קטן עם כוס מאטה לקינוח, אבל הסיכוי לקבל את זה הוא בדיוק המרחק בין איך שפאמפאס מציגים את עצמם לבין איך שהם באמת. מזל שאנחנו ליד בן אנד ג'ריס.
מראה מקום:
"פאמפאס", המיסב 2, יבנה
טלפון: 08-6555535
ימי פעילות: א'-ה' 11:00-23:45
פסקול: מוזיקה מערבות רחובות
תג מחיר: עסקית אנטרקוט (כריך, צ'יפס, שתייה) - 55 שקל, סלט עוף - 40 שקל,
שתייה - 8 שקל; סך הכל: 103 שקל
