ראש של אריה
"אני מגדלת פומרניאן", מספרת חלי רבינוביץ'. "כשהייתי הולכת לספר אותו ראיתי שיש המון ביקוש למקצוע אז הלכתי ללמוד את זה. כך יצא שאני משלבת בין האהבה לכלבים לפרנסה.
"לפני שנה וחצי, בתחילת הקורונה, עברתי לתל אביב מהקריות ופתחתי את המספרה. ההורים היו מעדיפים שאהיה רופאה, אבל הם שמחים שאני נהנית מהעבודה שלי ומרוויחה אחלה כסף".
המקרה הכי מוזר:
"בעלים של כלב שסיפרתי היה מאוד מרוצה כשסיימנו. אחרי חודש הגיע אליי שוב ואמר שהוא לא מרוצה ושאתקן את התספורת. זה בגדר לא הגיוני, חודש אחרי ואתה נזכר שאתה לא מרוצה?".
התספורת המוצלחת שלי:
"מדובר בתספורת שעשינו לכלב צ'או צ'או בשם סימבה. היא מקנה נוחות לכלב עם שמירה על הקווים הטבעיים של יופי הגזע. סימבה הוא חמוד ורגוע ולא זז בזמן התספורת. הוא יוצא מפה עם ראש אריה ושיער גוף קצוץ מעט כך שיהיה לו נוח ונעים. הוא מאוד זרם עם התספורת שכוללת מקלחת, סירוק, הברשה ודילול פרווה. השתמשתי בקרמים מיוחדים לשיער כלבים, גזמתי לו ציפורניים וצחצחתי לו את השיניים".
כישרון משפחתי
"כשהייתי בת 21 נסעתי לטיול אחרי הצבא בארצות הברית והחלטתי להישאר ולנסות את מזלי בלוס אנג'לס", מספרת אלונה צדוק. המזל אכן האיר לי פנים וגיליתי מקצוע שהתאהבתי בו.
"בפנסיון בו עבדתי, מצאתי את עצמי בוהה בעבודתה של ספרית כלבים במשך שעות. דרך העיסוק בספרות, אני מממשת את אהבתי לבעלי חיים, ולכלבים ולחתולים בפרט. בנוסף, אני מצליחה להביא לידי ביטוי את הצד האומנותי שבי דרך עיצוב תספורות מיוחדות.
"את המקצוע רכשתי ב-American Grooming Academy. כשיצאתי לשוק העבודה התחנה הראשונה שלי הייתה בחברה אשר סיפקה שירותי תספורת ועיצוב שיער לכלבים בכל אזור הוליווד ובוורלי הילס.
"צ'ופר מיוחד בתפקיד הזה היה לספר כלבים של אנשים מפורסמים. כיום, גם בארץ, אני מספרת כלבים של מפורסמים כמו שני המעורבים החמודים של אורנה בנאי, הפודלית הקטנה של בר רפאלי, הרועה האוסטרלית של שלי גפני, טופי המתוקה של אריק זאבי ועוד".
המקרה הכי מוזר:
"פעם הייתה לי לקוחה ששכחה פה את הכלב. היא לא ענתה לי לטלפון ולא הגיעה לאסוף אותו. לקחתי את הכלב הביתה, האכלתי וטיפלתי בו. רק יום למחרת הבעלים יצרה עימי קשר ובאה לקחת אותו".
התספורת המוצלחת שלי:
"זו תספורת שעשיתי למישמיש השנאוצר. זו עבודה של מריטה והסרה של השיער המת מתוך הזקיק. עם דגש על טיפוח שיער בין האצבעות ועל הכפות. מריטת שערות מהחלק הפנימי של האוזניים עם מספריים מתאימים וחיתוך קו פוני. זו תספורת גזע קלאסית".
עם כל הלב
"יש לי אהבה מטורפת לבעלי חיים", אומרת קרין פריוולד. "ביסודי הייתי רואה שבלול ומזיזה אותו הצידה כדי שלא ידרכו עליו. כשראיתי אנשים דורכים על נמלים הערתי להם. ככה זה התחיל.
"אחרי הצבא גרתי באוסטרליה תקופה וכשחזרתי לארץ עבדתי מעל לעשור כאסיסטנטית לווטרינר. היה לי קצת קשה לראות את החולי והעצב, לכן נדלקתי על מקצוע ספרות הכלבים. לשם הכלבים מגיעים לרוב שמחים ובריאים. החלטתי ללכת לעשות קורס וזה הפך לקריירה שאפילו לא חלמתי עליה. מעבר לציפיות שלי".
המקרה הכי מוזר:
"הייתה כלבה שננטשה והגיעה לבעלים החדשים שלה כשהיא סובלת מטראומות. היא הגיעה במצב נפשי רעוע ולא נתנה להם לקלח אותה. הביאו אותה אליי, הכנסתי אותה לאמבטיה הסגולה שלי ושרתי לה ליידי גאגא (בעבר הייתי זמרת). היא פשוט הסתכלה עלי שרה ונרגעה. זה היה מאוד מרגש ועוצמתי".
התספורת המוצלחת שלי:
"סיפרתי את צ'ונה – לברדור מעורבת. מדובר בכלבה שמנשירה שיער. אז קיצרתי לה את הפרווה וככה הנשירה מפסיקה. עשיתי לה תספורת קצרה והשארתי קצת שיער במעלה הרגל שלה בצורת לב".
הכי בשפיץ
"אמא שלי היא ארכיטקטית, אבל כשהייתי בת 19, לפני 20 שנה, היא אמרה לי ללכת ללמוד ספרות כלבים", אומרת ענבל ון־קרפלד. "הייתה לה חברה שעסקה בזה והיא ראתה כמה היא נהנית.
"מילדות היה לי חיבור נשמתי עם כלבים וחתולים. האכלתי וחיבקתי אותם. גרתי אז בערד והכרתי את כל הכלבים המשוחררים בשכונה. לאבא שלי הייתה מעבדת אלקטרוניקה ולידה מספרת כלבים הייתי יושבת שם קבוע. כשהייתי בת 30 נרשמתי לבית הספר לתספורות בתאילנד, ארזתי מזוודה ונסעתי".
המקרה הכי מוזר:
"יש לי לקוחה לסבית שבאה עם הכלבה שלה פעם אחת אחרי פרידה. בדיוק באותו זמן נכנסה לקוחה אחרת, אחרי תקופה הן נהיו זוג והגיעו אליי ביחד לתספורות, עד היום הן זוג. פעם אחת נפגשו אצלי גם חברות ילדות שלא ראו אחת את השנייה שנים".
התספורת המוצלחת שלי:
"זו תספורת שעשיתי לכלב טוי שהוא מסוג פומרניאן. לטוי קשה להסתפר, הוא מחובר מאוד לבעלים ונושך כשהיא לא לצידו. עבדתי איתו באופן פסיכולוגי והיום הוא יושב יפה כמו בונבון. כיף לי לספר אותו כשהוא רגוע.
"לפומרניאן, במיוחד מגזע שפיץ, אסור להוריד מהפרווה ובטח שלא עם מכונה. אם לא מטפחים אותו נכון הוא מלא בקשרים. עשיתי לו הברשה והתרת קשרים. סיפרתי אותו עם מספריים מיוחדים. עשיתי לו שיקום לשיער והוא יצא כוכב".
נשיכה גורלית
לתמרה (תמוש) חוסן אלבז לא היו כלבים בבית, אבל היא תמיד הייתה בסביבת כלבים, אם זה בקיבוץ או כשעבדה בספארי. "מילדות ידעתי שאהיה ספרית כלבים. כשהייתי בת שש, כשהגננת חנה שאלה את הילדים מה נרצה לעשות כשנגדל אמרתי לה שאני אספר כלבים. היא אמרה לי שאין דבר כזה, אני עניתי לה 'יהיה'. אז אני עוסקת בספרות כלבים מ-1974.
"למדתי אצל המורה הראשונה בתחום, הילה ארליך ז"ל. אחרי כן התמקצעתי בעולם. חזרתי לפה והייתה לי חנות בכמה מקומות. מאז 2003 אני בטשרניחובסקי. ההורים לא תמכו, הם אמרו לי 'מי יבוא אליך? מה זה בכלל? איך תתפרנסי? מה תאכלי?' לא היו לנו כלבים אז הם לא הבינו".
המקרה הכי מוזר:
"במספרה שלי יש דלת כפולה למנוע בריחה של כלבים. הגיע אליי זוג שהתעקש להישאר עם הכלב בזמן התספורת. ברגע שסיימתי יצאתי לנשום אוויר והם השאירו את הדלת פתוחה, הכלב רץ אלי ונשך אותי. נדרש לי חודש להחלים.
"זו לא הייתה אשמת הכלב, הרגשתי את האנרגיות של הבעלים מהתחלה. הוא לא היה כלב אהוב במיוחד, עצוב לומר, אבל כשכלב לא אהוב הוא מרגיש את זה".
התספורת המוצלחת שלי:
"לולה היא קינג פודלית שחורה ויפיפייה. אני אוהבת אותה נורא, היא הולכת ברחוב וכולם מתעלפים. יש לה פרווה טובה ופלאפית, היא לא צריכה הרבה מעבר למסגרת וצורה. לספר את לולה לוקח בין ארבע לחמש שעות. לולה מטופחת באופן קבוע לכן עשיתי לה תספורת פודל בית קלאסית, לא לתערוכות. תספורת יפה ופרקטית".
