אחרי אינספור שמועות ותהיות, מודיע לראשונה איתי ונה באופן רשמי: ”אני מתמודד לראשות עיריית ראש העין“. ונה (38), נשוי למורן ואב לשניים, בוגר תואר שני במנהל עסקים וכלכלה מאוניברסיטת דרבי, משמש כיום כיו“ר עמותת עסקים מצליחים ראש העין וכמנכ“ל שוק ראש העין.
”כל חיי אני איש של אנשים“, מסביר ונה. ”האנרגיות שלי, המטרות שלי והפעילות שלי תמיד השתלבו בחייהם של אנשים ובצורך לסייע ולשפר. עשייה למען אנשים צריכה לבוא מתוך ניסיון פעיל במיצוי זמן ואנרגיה, ניהול משברים, והיכרות עם החיים האמיתיים“.
לדבריו, החליט כבר מזמן להתמודד לראשות העירייה. ”הוכחתי, קודם לעצמי, שהרעיונות שלי ישימים וקורמים עור וגידים ובדרך רכשתי את הידע, הניסיון והמוטיבציה להעביר אותם לשלב הבא ולהפוך אותם למציאות בעיר“, הסביר. ”כבר בתחילת הקמפיין נחשפתי לתמיכה הרחבה מכל חלקי העיר ולרצון לראות את דרך המחשבה והביצוע של פעילותי מגיעה אל העיר מלמעלה.
”ההתלבטות היתה לא אם להכריז על ההתמודדות, אלא מתי להכריז. הבנתי שאנשים מתחברים לנבחר ציבור בעל עשייה מוכחת. לשמחתי, העיר מלאה בהוכחות של העשייה שלי בכל מקום ובכל תחום. אני מאמין שהבוחרים הם אנשים מפוכחים שמבינים היטב את המציאות ולא הולכים שולל אחרי דימויים ותעמולה ריקה. הם מאמינים בעובדות, מעריכים תוצאות ונותנים עליהן קרדיט“.
ונה הוא המועמד השישי שהכריז באופן רשמי על התמודדות לראשות העירייה. קדמו לו ראש העירייה, שלום בן משה, בני (בנגה) בית אור, רז שגיא, יוכבד פנחסי- אדיב, וישי אדוארד.
למה לדעתך אתה הכי מתאים להיות ראש העירייה?
”אני שמח מאוד שחבריי למרוץ הם תושבים אכפתיים, איכותיים ובעלי רצון טוב, ואני מאחל להם עשייה פורייה בעיר. למועמדים האלה יש כוונות טובות, יש תוכניות, יש חזון והבטחות כנות לעתיד. אני לעומת זאת, מביא עמי קבלות, עובדות והגשמה של חזון שכבר מתחילתו ניכר רישומו בעיר.
”כל זאת כמעט יש מאין ללא תקציב, ללא תשתית וללא תמיכה פוליטית. כשהאנרגיה הכישרון והיוזמה - מקורם באנשי העיר הזאת. הצלחתי במשך חמש שנים להניע לפעולה אנשים בהתנדבות מלאה, ללא שכר, מתוך אמונה והגשמת החזון, דבר שהוא לא מובן מאליו".
מה החזון שלך לעיר?
”אני חי את החזון שלי כבר חמש שנים. חזון עבורי הוא לא עתיד, הוא הווה בונה עתיד. חזון בונים בשטח ולא על גבי מצגות. המצגות בקמפיין שלי אינן תכניות ואינן הבטחות אלה דיווח לתושב על מעשים ועובדות. המחשבה, התפיסה והשיטה שהפכה אותם לאפשרית היא החזון אותו אמשיך לכתוב בפועל גם כראש עירייה.
”בימים אלה אני מקדם את הקמת המרכז החינוכי, מדעי וטכנולוגי בעיר ופועל לרתום לשם כך משרדים ממשלתיים ומוסדות אקדמיים. חוץ מללמוד את הנושא, נפגשתי עם שר המדע והחלל כדי להעלות את הרעיון על פסים של ביצוע. לשמחתי, יש לי פגישה נוספת עם השר כדי לקדם את הרעיון“.
אהדתם של תושבי העיר לונה, הביאה עמה גם לא מעט שמועות על מעצרו בתקופת שירותו הצבאי באשמת גניבת ציוד צבאי. כעת הוא מתייחס לדברים ומסביר מה בדיוק קרה בשעת המשבר הגדולה ביותר בחייו.
”שירתתי כלוחם ביחידת דבדבן וסיימתי כקצין מצטיין“, הוא מספר. ”בזמן שירותי הצבאי כקצין בדרגת סרן, התבקשתי להוציא אשרת כניסה לרכב. לימים התברר לי שהמפקד והנהג כנראה קשרו קשר יחדיו לביצוע דבר עבירה – גניבת ציוד צה“לי מהבסיס“.
אז, הוא ממשיך, נפתח נגד השניים הליך פלילי. ”אותו אדם שרבב את שמי לפרשה וניסה להאשים אותי בגניבה, כנראה כדי לנער מעליו את האשמה. במשפט הוכח, מעל לכל ספק, שלא היה לי כל קשר למקרה. לשמחתי, בית המשפט קבע בתום שלוש שנים וחצי, כי מדובר בעינוי דין וזיכה אותי מאשמת הגנבה.
”נמצאתי אחראי משמעתית בהתנהגות שאינה הולמת בשל אישור הכניסה והורדתי לדרגת סגן. בסופו של דבר, הסעיף בו נמצאתי אחראי שייך לתחום הנוהלים וקשור לטעות אותה עשיתי בתום לב, מתוך הערכה ואמון שהיה לי בסולם הדרגות בצה"ל. יכולתי להתנחם בעובדה שלפחות הוכחה חפותי ובית המשפט זיכה אותי לחלוטין מאשמת גנבה והשיב לי את שמי הטוב“.
אבל בזאת לא הסתיימה הפרשה. ”ברגע שהפרקליטות הצבאית הבינה שאני מתכוון לתבוע על הוצאות משפט ועינוי דין, הוגש מצדם ערעור על קלות העונש. במקביל לכל תקופת השפל הנוראית הזו משפחתי התפרקה וילדי עברו לעיר אחרת. הקושי המתמשך התעצם ובלית ברירה נאלצתי להסכים לעסקת טיעון.
”התעשתתי למרות הכאב. כאב צעיר העומד מול משפחה מפורקת, והוצאות כספייות אדירות, אזרח פשוט מול מערכת משומנת, עמדתי מול שתי ברירות: קבלת עסקת הטיעון הקשה ובמסגתה הורדה לדרגת טוראי במילואים והמשך בחיי, או להמשיך להיאבק על הצדק ולאבד את משפחתי לגמרי. התא המשפחתי והנטל הכלכלי הכריעו את הכף. העדפתי להביט קדימה - זה לא היה קל, אך הוכחתי לעצמי שאפשר לבנות גם מחורבות ומהריסות בלתי אפשריות. מהמקום הכי נמוך הבטחתי לעצמי שאני רק אביט קדימה לבנייה ושגשוג“.
מה הצלחת להפיק מהמשבר הזה?
"למדתי את מגבלות האמון ואת הצורך לבדוק כל פרט וכל אדם, גם כאשר הוא משתייך לארגונך. הבהרתי לעצמי את המחיר היקר של עיגול פינות, את חשיבותה של הקפדה בלתי מתפשרת על נהלים, ואת חשיבותם של הפרטים הקטנים ביותר המרכיבים ניהול תקין והם הערובה להגשמת מטרות הגדולות.
”את המטען הזה אני נושא עמי גם בהתמודדות הזאת, והוא אחד ממקורות הכח שמניעים אותי. בגילי הצעיר יחסית אני מרגיש שהניסיון הזה העניק לי תובנות ומורכבות של עשורי חיים. אני מאמין במעשים יותר מדיבורים כך שאיני מפחד מלשונות רעות. אני גם מאמין בלבם ובשכל הישר של תושבי העיר הזאת והיכולת להבחין בין ביקורת לגיטימית לבין רכילות זולה והשמצות שקריות. בסופו של יום מי שיודע את האמת לא מפחד להניח אותה על השולחן“.
מה הם הנושאים הקריטיים בעיניך כיום בעיר?
”הנושא הראשון הוא תיקון הסכם הגג שנחתם עם משרד השיכון, הדבר השני הוא החינוך. בנוסף, יש צורך במלחמה בלתי מתפשרת על איכות חיינו מול מפגעי הרעש הקיימים בנתיב נחיתת המטוסים ותכנית הקמת תחנת הכח סמוך לצמת קסם, תחבורה ופתרון משבר הפקקים, הערכות כלכלית עירונית מול האכלוס הגדל. כל הנושאים האלה משולבים זה בזה“.
