אם יועד שירן־נוטיק (31) יבקר שוב במלטה, ייתכן שהוא יידרש להרבה סלפיז. באי הקטן עוד זוכרים איך ראו את פניו בכל כלי תקשורת אפשרי בינואר השנה, אחרי שהוא ובן זוגו, השחקן והמגיש לירן נוטיק, היו לזוג הלהט"בי הישראלי הראשון שהגיע להתחתן במקום. בישראל, לעומת זאת, הפנים של האנימטור ומאייר הספרים ("שני בלונים", "שביל בצבע זית", "העכבר והנגר" ועוד) מוכרים פחות. ייתכן שעידן האנונימיות היחסית הזה עומד להסתיים. בכל זאת, לא בכל יום יוצא לאור בישראל ספר ילדים שגיבורו הוא תלמיד תיכון ביום ומלכת דראג בלילה, אבל זה בדיוק ספר הביכורים של שירן.
איך עלה הרעיון הזה?
"'אביתר מרים מופע' נולד מכיוון שחשבתי על עצמי כשהייתי נער. קראתי אז המון ספרים אבל לא יכולתי להזדהות עם שום גיבור. אף אחד מהם לא שיקף אותי, לא היה דומה לי, לא הזכיר אותי או אפילו חלקים ממני. כולם עסקו בילדים 'רגילים' ובמשפחות 'רגילות'. שום גיבור לא היה מהעולם הלה"טבי. שום גיבור לא היה קווירי, ססגוני, צבעוני, כאלה שדומים לי".
"משהו חסר כאן"
שירן, או בעצם שירן־נוטיק אחרי החתונה, כבר אינו נער. הרבה שנים עברו מאז, ונתיבים נפתחו אל הקהילה הלהט"בית וממנה. ובכל זאת הספר אינו יוצא לאור באחת ההוצאות המוכרות אלא דווקא בזכות מסע גיוס המונים. "זאת השליחות שלי להוציא לאור ספר כזה", הוא אומר. "אביתר הוא תלמיד תיכון מצטיין. חשוב לו להצליח והוא מצא את הדרך לבטא את עצמו בצורה הטובה ביותר. הספר נכתב אחרי מחשבה והבנה ברורה שמשהו חסר בשוק הספרות כאן. אין מספיק ספרות להט"בית לילדים שאומרת את האמת בגובה העיניים של הקורא הקטן".
פנית להוצאות ספרים?
"פניתי להוצאות שאני יודע שיש להן מודעות חברתית ולאחרות שאני יודע שיהפכו את הספר לחגיגה בעיניים וילכו עם הרעיונות שלי. הרוב הבינו שזה ספר חסר תקדים, אבל את הסכומים לבית הדפוס אני חייב לגייס בעצמי".
אנשי חינוך למשל עלולים לשאול למה צריך להקריא לילדים ספר כזה. מה עונים להם?
"שאני לא מנסה לקדם שום אג'נדה להט"בית ולא להפוך ילדים למלכי דראג, רק להכיר להם אנשים בעולם הזה. זה לא ספר חינוכי ולא טיפולי אלא ספר שמציע עוד דרך לביטוי עצמי, משהו שילדים עושים בעצמם בדרכים מגוונות". אף שהשפה המרכזית שבה שירן־נוטיק מעביר רעיונות ומסרים היא שפת האיור, חלומו לכתוב ספר מלווה אותו מאז היה בן חמש. "אני לא רוצה לכתוב ספר להט"בי פסיכולוגי", הוא אומר. "יש ספרים כאלה עכשיו שבהם מסבירים לילדים למה יש בגן ילדים שיש להם שני אבות במקום אבא ואימא".
איך אתה כותב?
"הלכתי שלב קדימה. מבחינתי, כבר ממש שגרתי שיש משפחות להט"ביות. הילדים של היום לא זקוקים להסברים. משפחות להט"ביות הן לא דבר חריג או לא מוכר. אביתר מעלה מופע דראג וזה בסדר. מקבלים את זה כנתון שאין צורך לקבל עליו 'אישור חברתי'. מה שמרכזי בספר הזה הוא שאביתר עושה מה שטוב לו".
למה אביתר מעלה מופע דראג?
"אני לא עוסק בדראג, אבל במסיבת הגייז הראשונה שהגעתי אליה עלה מופע כזה ונתן לי הרגשה מדהימה. היה כיף לראות אותו. ככל שהתעמקתי בנושא כך ראיתי כמה אפשרויות וכמה אמנות יש במופע דראג. כמאייר זה דיבר אליי מאוד, כמו יצירת אמנות שהולכת על שתיים. הרגשתי שטבעי מאוד ונכון לכתוב על זה. חוץ מזה, אני חושש שאנשים לא מבינים את התחום מספיק. נכון שהסרט 'פריסיליה מלכת המדבר' וההרכב 'בנות פסיה' פתחו צוהר לעולם הזה, אבל לא מספיק. דראג זה לא רק להתאפר, לחבוש פאה וללבוש שמלה. יש עולם שלם מסביב, ואותו הספר מנסה לחשוף. איך אביתר יוצר את הדמות, את השם שלה ואת האופי. ומדהים שדווקא שמחוץ לקהילה הלהט"בית היה יותר עניין במופעי דראג והתייחסו אליהם בכבוד רב יותר לעומת הקהילה. שם התייחסו אליהם הרבה פעמים כאנתחתה קומית".
לירן ואני
שירן־נוטיק נולד במושב חצבה שבערבה. כשהיה בן 12 עברה משפחתו לפתח־תקוה. בשבע השנים האחרונות הוא מתגורר בתל אביב. הוא יצא מהארון רק בגיל 23 ואומר שהסיבות שיצא רק בגיל הזה היו "טכניות". "ידעתי על עצמי שאני גיי, אבל הייתי קצין בחיל הים", הוא מסביר. "היה לי שירות פעיל מאוד וידעתי שלא בטוח שבצה"ל יקבלו ויבינו אותי. לא יצאתי לדייטים, לא פגשתי בחורים ורק כשהשתחררתי יצאתי מהארון".
איך זה קרה?
"החלטתי לספר קודם להורים. באתי הביתה וחיכיתי שאימא שלי, שהיא אחות בתינוקייה של בילינסון, תחזור ממשמרת. היא נכנסה הביתה ב־23:30. למרות השעה המאוחרת ישבתי איתה ועם אבא וסיפרתי להם. הם התרגשו מאוד. אימא חיבקה אותי ואמרה שהיא אוהבת אותי ושהכי חשוב לה שאהיה מאושר. היא גם טרחה להזכיר לי שאני חייב להשתמש בקונדומים כי יש הרבה מחלות. ככה זה, אחות נשארת אחות".
את לירן פגש לפני כשלוש שנים. רצה הגורל ומספר חודשים קודם לכן ראתה אחותו של יועד את לירן מופיע בהצגת ילדים. "היא אמרה לאימא שלי שלירן צריך להיות בן הזוג שלי", הוא מספר בחיוך. "אחרי כמה חודשים הוא הגיע לארוחת שבת עם המשפחה שלי. הן ניסו להיזכר מאיפה הוא מוכר להן. בסוף הן נזכרו".
בינואר האחרון התחתנו השניים כאמור. "ממשלת מלטה הוציאה תעודה, והיא מאלצת את מדינת ישראל לרשום אותנו כנשואים", אומר שירן־נוטיק. "אגב, הפקיד שרשם אותנו במשרד הפנים היה יהודי דתי חובש כיפה. לא נראה שזה הפריע לו במיוחד".
בישראל אוהבים להתהדר בסובלנות ובקבלת הקהילה הלה"טבית. אולי זה נכון בתל אביב, אבל בהרבה מקומות אחרים בארץ הקהילה עדיין נאבקת על חיים שוויוניים, על הכרה. חבריה חולמים על מציאות שבה אין תוקפנות כלפיהם.
בסוף השבוע האחרון קיבלו כולם תזכורת עד כמה רחוקה הדרך עד שנחיה במציאות כזאת. נער נדקר בידי אחיו בפתח מועדון דרור בתל אביב, שחיים בו נערים מהקהילה. כמה שעות אחר כך, באירוע גאווה בראש העין, ספג לירן, בן זוגו של שירן־נוטיק, חצי לעג ושנאה.
"הקהילה סובלת מאלימות ברחובות וגם מאלימות ברשת כמו זאת שלירן נתקל בה", מסביר שירן־נוטיק. הוא העדיף לשתוק בטענה שהבעיה היא אצל האדם שכותב את הדברים האלה. אני הרגשתי קצת יותר בנוח להגיב לאלה שכתבו, אבל זה באמת חסר טעם. מתיש לקום ולגלות את השנאה ואת הבורות".
אתה מתכוון גם לדברים של שר החינוך הרב רפי פרץ על טיפולי המרה?
"גם אם הוא אומר שהיו לו תלמידים שעברו טיפולי המרה, נראה לי שהוא לא מבין באמת איך נראית מערכת יחסים של אדם עם עצמו עד שהוא יוצא מהארון. הוא לא יוכל להבין כמה כוחות צריך לגייס כדי לעשות צעד כזה. אמירות כאלה מגיעות מבורות ומפחד. בסוף הוא חזר בו מדבריו, אבל אני חושב שהוא פשוט ראה את המחאה שהתעוררה ורק רצה לכבות את האש".
