בצל בהלת נגיף הקורונה התבשרנו שלשום (יום שני) על מותו של השחקן, הבמאי ואחד מאנשי התיאטרון הגדולים שידעה המדינה, ניקו ניתאי, כשהוא בן 88.
מי שעבדה לצידו של ניתאי והייתה קרובה אליו במשך שנים ארוכות היא השחקנית והבמאית שלומית הגואל-טריגר, תושבת ראש העין, שהתפרסמה כשגילמה את הדמות "קשת" בסדרת הטלוויזיה המיתולוגית 'קשת וענן', שם שיחקו השניים יחד, כשניתאי גילם את אסף.
על פטירתו של ניתאי היא התבשרה כששהתה בבידוד לאחר שחזרה מחו"ל. "קיבלתי את הידיעה על מותו בהודעת ווטסאפ מחברים. זה היה נראה לי לא אמיתי", היא אומרת בכאב. "הוא היה איש עם כל הרבה חיות גם בגילו המבוגר, ועבד עד הדקה ה-90 .הוא היה בן אדם שהיה צריך לחיות לנצח, והיה לי קשה לעכל את זה".
הגואל וניתאי שיתפו פעולה במשך כ-12 שנים בטלוויזיה הלימודית ועוד שנים רבות על במות תיאטרון. "כל החיים שלו סבבו סביב התיאטרון", היא מספרת. " העיניים שלו ברקו כשהוא דיבר על התחום, ראו שהוא חי ונושם את זה. תמיד חשב איזה מחזות לקחת, מה לעשות, איך לעשות. לא ויתר על דבר שקשור לתיאטרון עד כדי כך שבזמן חזרות לאחת ההצגות, הוא נפל וגיבסו אותו. למרות זאת, אשתו הבריחה אותו על כסא גלגלים מבית החולים וכך המשיך לביים אותנו. פשוט הזוי".
"לזכותו יאמר שכשהוא לקח שחקן הוא היה נאמן לו, ולא ליהק אותו להפקה בודדת. כשנכנסת אליו לתיאטרון אז אתה תעשה הרבה דברים כי תמיד יזכור לך חסד נעורים. היה מכוון, מדריך, ונותן בשבילך הכל".
איך היו היחסים ביניכם מעבר לעבודה?
"היינו כמו משפחה. למעשה כל מי שנכנס לעבוד איתו נכנס גם למשפחה. היינו הולכים יחד להקרנות סרטים של האקדמיה, הייתי מזמינה אותו להצגות של תיאטרון 'הספסל' בראש העין והוא היה מזמין אותי להצגות של תיאטרון 'קרוב' אותו הוא הקים בתחנה המרכזית בתל אביב".
איך הרגשת כשלא היה באפשרותך ללוות אותו בדרכו האחרונה בשל התפרצות הקורונה?
"עצוב מאוד. בכלל, מדובר בתקופה עצובה כי כל מי שנפטר, בין אם מקורונה ובין אם לא, לא זוכה לכבוד האחרון של הלוויה ושבעה. זה מאוד קשה ובלתי נסבל. הבנתי אבל שהמשפחה פירסמה שייערך טקס לזכרו בהמשך ובטוח שאגיע אליו. אני משתתפת בצער המשפחה ושולחת להם את תנחומיי".
הגואל טריגר מבקשת לסיים באנקדוטה. "כשהבן שלי נולד, הוא קנה לו בובת דב פנדה גדולה שנשארה עד היום, אותה העברנו לנכד שלי בן השנתיים. הבובה הזו מלווה אותי ותישאר לי כמזכרת ממנו".
