החופשה המאולצת הזו לא תופסת את רובנו בטוב, חוץ מהילדים הבוגרים, ששמחים עד הגג לזכות ב"גשר" מפורים עד פסח לפחות. המבוגרים שבינינו בוודאי מבואסים מביטול התוכניות, מהכספים שהוצאו ולא יוחזרו, לירידה בהכנסות ובעיקר מחרדה לבריאות ומה עוד העתיד יזמן לנו להתמודד איתו. אז איך בכל זאת אפשר לצלוח את התקופה עם קצת אופטימיות?

לקבל את המצב

"אֵלִי, תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם" נאמר בתפילת השלווה. "אין מה לריב עם כל העולם ולהוציא אנרגיות של כעס, עצבים, צעקות וזעם – על מצב שאין ביכולתנו לשנות", מסבירה רוני לנגרמן-זיו – מדריכת הורים ממכון אדלר, " אלה ההנחיות כרגע ואין לנו מה לעשות בעניין, גם אם בגלל הקורונה התבטלה החופשה שחלמנו עליה שנים, בר המצווה של הילד או ההופעה שהתכוננו אליה חודשים".

לחיות את הרגע

בעוד הילדים שלנו חיים בכאן וכשיו, להורים קצת יותר קשה. "ילדים יודעים לחוות את הרגע. אנחנו המבוגרים עסוקים בעיקר במה היה ובמה יהיה, לכן הרבה יותר קשה לנו לחיות באי ודאות", מסבירה לנגרמן-זיו, "אנחנו לא יודעים מתי כל זה ייגמר, ולכן מתקשים עוד יותר להתמודד כשקשה לתכנן תוכניות. כדאי ללמוד מהילדים, לחלק את הזמן למקטעים, ולשכנע את עצמנו ליהנות מהיום הזה, מהשעה הזו, מהרגע הזה, בלי להסתכל קדימה ולהילחץ. להיות איתם בכאן ועכשיו".
אילוסטרציהאילוסטרציה
אילוסטרציה
(צילום: freepik)

להירגע כדי להרגיע

דבוקים לחדשות? יושבים כל היום על קבוצות הווטסאפ והפייסבוק? נחרדים מכל הודעה שמגיעה? נכון, זה לא פשוט להיות רגועים, אבל חשוב לזכור שהחרדה שלנו עשויה לעבור לילדים שלנו. "יש לנו תפקיד חשוב כהורים: להרגיע את הילדים", אומרת לנגרמן-זיו, "כמו שהנחיות החירום במטוס מחייבות אותנו לחבוש קודם כל מסיכה לעצמנו ורק אחר כך לילדים, כך גם כאן: עלינו קודם כל להיות רגועים בעצמנו כדי להרגיע אותם. להתנתק מהעדכונים, ובכלל להוריד מינון מסכים, לזכור שהילדים מבינים לא רק את מה שאנחנו אומרים אלא בעיקר את שפת הגוף והבעות הפנים. תעשו כל מה שמרגיע אתכם, בין אם זה ריצה, יוגה, מוזיקה או אפילו לצאת עם הכלב, כל מה שיכול להוריד לכם את מפלס החרדה ולא לשדר לחץ".

לשחרר את המריבות

אומרים לנו שנורא חשוב לשמור על השגרה של הילדים; לעשות סדר יום ולבנות לוח זמנים ואפילו מערכת לכל שעה ביום. לצמצם את זמן הטלוויזיה והמשחקים מול המסכים, אבל מרוב שהכל חשוב, אנחנו עלולים לגרום לעצמנו להיות לחוצים עוד יותר. "זו שגרת חירום ומצב לא רגיל, וחשוב גם לזכור שהוא זמני", מסבירה לנגרמן-זיו, "אפשרו לעצמכם ולילדים קצת לעגל פינות: אם הבית לא יהיה מתוקתק, אם הילדים יקומו בתשע במקום בשבע ויראו טלוויזיה קצת יותר, מה יקרה? תאפשרו לעצמכם לשחרר, בעיקר את המריבות. כן חשוב להסביר לילדים את המצב בהתאם לגילם, ובהתאם לכך גם לעשות איתם תיאום ציפיות. למשל לגבי לימודים, סדר בחדר, שעות שינה וקימה, זמני ארוחות, אירוח חברים וכדומה. את תיאום הציפיות עושים יחד: כל אחד מהצדדים אומר את הציפיות שלו, ומנסים לתאם בין כולם".

לשמור על הזוגיות

להיות סגורים בבית עם הילדים ובן או בת הזוג היא משימה לא פשוטה בכלל, וכן, שק החבטות הקל ביותר במצבי תסכול הוא בן או בת הזוג. "במצב נפיץ כזה, שבו אנחנו נמצאים יותר שעות ביממה מהרגיל יחד, חשוב במיוחד להיות עדינים ורגישים גם לבני הזוג שלנו, ולא לקחת אותם כמובנים מאליהם", אומרת לנגרמן-זיו. " אם מישהו מאיתנו לחוץ יותר, לא לזלזל בו, אלא להרגיע. דבר נוסף, לאפשר איוורור: אם שנינו בבית כל הזמן, נעשה משמרות. זוגות רבים מתקשים יותר לתפקד בשניים מאשר כל אחד לבד. תחלקו את היום ואת המטלות ביניכם, תפרגנו זה לזה שעות איוורור, למשל לצאת להליכה או לקרוא ספר, ואל תיכנסו להתחשבנויות. להפך, אפילו נסו להפוך את הלימון ללימונדה ולנצל את הזמן להשקיע בזוגיות כשהילדים כבר ישנים: לראות יחד סדרות וסרטים אהובים, לשבת לשיחות מעמיקות, ובכלל להיות יחד".