אנשים עוברים הרבה דברים בתקופה האחרונה. למשל, חבר שלי ניר מתקשר ואומר, יוסי, תשמע, אני חייב לדבר איתך.
אמרתי לו, דבר, אני לבד.
ביקור אצל קוראת בקלפי טארוטביקור אצל קוראת בקלפי טארוט
ביקור אצל קוראת בקלפי טארוט
(צילום: shutterstock)
אתה זוכר שאמרתי לך שאני הולך למישהי שקוראת בקלפי טארוט?
כן. נו, הלכת?
כן.
ואך היה?
יוסי, אתה חייב ללכת אליה. חייב! היא רוצה לפגוש אותך.
אותי? מה אני קשור?
כשתלך תבין. אני מבקש ממך. תלך עוד היום. זה חשוב.
בחיים שלי לא שמעתי את ניר כזה קשוח והחלטי. בדרך כלל הכל זורם אצלו סבבה.
ניר, אין לי כסף לשלם לה, אתה יודע שהמצב קשה במונית.
לא צריך, תלך, אני כבר שילמתי. רק תלך, תעשה לי טובה.
לקחתי את הכתובת, נכנסתי למונית ונסעתי. הייתי קצת לחוץ, מה אני קשור פה, אבל אני יודע שעל ניר עוברים כל מיני דברים ואני רוצה שיהיה לו רק טוב.
דפקתי בדלת. פתחה אישה שנראתה לי רגילה. אמרתי לה, שלום, אני יוסי. היא אמרה, אני יודעת, אנחנו מחכים לך.
מחכים לי? גם ניר פה?
לא, ניר לא פה. שב, אני כבר מצטרפת אליך.
סרקתי את הסלון מהר עם העיניים. הכל היה ישן עם ריח חזק של נפטלין.
ניר סיפר לך למה קראנו לך?
לא, הוא אמר לי שאת צריכה לספר לי משהו.
הלב שלי התחיל לפעום מהר. אמרתי לה, מה אני קשור?הלב שלי התחיל לפעום מהר. אמרתי לה, מה אני קשור?
הלב שלי התחיל לפעום מהר. אמרתי לה, מה אני קשור?
(צילום: יואב דודקביץ')
המצב הוא כזה: כשניר בא לפה עשינו כל מיני דברים ורוח של אישה נכנסה ואמרה שהיא לא תעזוב אותו עד שלא יבקשו ממנה סליחה. הרוח נמצאת פה בבית ולא מוכנה לעזוב.
הלב שלי התחיל לפעום מהר. אמרתי לה, מה אני קשור?
הרוח סיפרה לי שניר פגע בה מאוד במסיבת יום ההולדת שלו. כשהיא בכתה אתה צחקת עליה לפני כולם. מאז היא לא סולחת.
אני בחיים לא פוגע באף אחד, אני אוהב את כולם, התגוננתי, וליתר ביטחון מיד ביקשתי סליחה.
זה לא מספיק. היא רוצה שתעלה לקבר שלה לבקש ממנה סליחה.
בסדר, אני אעלה. מתי?
עכשיו.
עכשיו? כבר חושך. מפחיד שם.
אני אתן לך את מספר החלקה ואת השם שלה.
קראו גם:
נכנסתי למונית, נסעתי לכיוון וכל הדרך ביקשתי סליחה.
הגעתי להר המנוחות והתחלתי לחפש את החלקה. ממש פחדתי. הרגשתי שהרוח הולכת איתי.
הגעתי לקבר ומיד ביקשתי סליחה. התפללתי פרק תהילים שאני זוכר בעל פה, חזרתי עליו כמה פעמים ולא ידעתי אם היא סלחה לי או לא.
יצאתי משם וכשהגעתי לרחוב גבעת שאול, מעל הר המנוחות, עצר אותי אדם חרדי. הוא ביקש לנסוע לרחוב סרוצקין. התחלנו לנסוע ואחרי דקה אני שומע אותו אומר לי: סלחתי לך.
מה אמרת?
כלום.
לא אמרת לי איזה משפט עכשיו?
לא, לא אמרתי כלום.
שמעתי שאמרת סלחתי לך. אולי דיברת עם מישהו בטלפון?
לא, לא דיברתי עם אף אחד ואני לא זוכר שאמרתי דבר כזה.
באותו רגע מיד התקשרתי לניר. אמרתי לו: ניר, הכל בסדר. היא סלחה.